COLLECTION DE JUGEMENTS CONCERNANT LA SYNAGOGUE DITE "DAR EL MA" DE FÈS (1) - ספר המקנה של האלפוקי שבחצר הנקרא דאר למא לכבירא : שטרות מכר חזקת האלפוקי שבחצר ע"ש ישועה בן אמוזיג נ"ע בפאס בשנים תקפ"ב-תרכ"זספר המקנה של האלפוקי שבחצר הנקרא דאר למא לכבירא : שט
Haïm Yamin Hacohen; Oved Benattar; Yédidiya Monsonégo; Raphaël Aaron Monsonégo; Réuven Séréro; Yaacov Abensur; Ouled Bensultan;
| Numéro d'objet: |
25604 |
| Date: |
1822 |
| Genre: |
Livre Manuscrit |
| Lieu: |
Fès |
| Sujet: |
Synagogues |
Recherche dans "Notes":
תקפ"ב-תרכ"ז 1822-1867
(1)
ספר המקנה של האלפוקי שבחצר הנקראת צ'אר למא לכבירה
(2)
נדרשו להעתיק זכיית הקרקע שקנו חיים ימין הכהן בן אהרן ויעקב אן' זמרה בן רחמים דוד לזכות וראיה בידם ובנוסח השטר זכייה כתוב כשנפטר החכם השלם חיים אברהם הצרפתי בן ישראל יעקב הצרפתי נפל עיזבונו לפני שתי נשותיו מסעודה בת רפאל אביטבול ואשתו השנייה זהרה בת ישועה המכונה ן' אדהאן ולפני ב' בניו ובתו שמאשתו השנייה וכבר זכו היתומים בחלק אמם זהרה וכבר חלקו היתומים עם האלמנה וחסר ההמשך לכן אין תאריך וחתימה
(3-4)
מסמך שאין את התחלתו ובו פסק דין או אוסף פסקי דין על ענין חלק המגיע ליתומים בחצרות ובבתים ובהמשך כתוב ובנייר אחר נמצא כתוב ומוזכר חיים אברהם הצרפתי ז"ל שנפל עיזבונו לפני ב' נשותיו האחת מסעודה בת רפאל אביטבול והשנייה זהרה בת ישועה המכונה ן' דהאן והניח ב' בנים ובת באופן שלפי תקנת המגורשים יתחלק העיזבון לכמה חלקים ומוזכרים ספרי הקודש שמכרה לחכם וקניין לבנים שזיכתה האישה כל חלק העולה לה בעיזבון בעלה המנוח ומוזכר האפוטרופוס הנזכר ואין את שמו והכל זיכתה לו ובהם בתי כנסיות פאס והיה זה ביום א' בשבת ששה ימים לחודש טבת שנת תר"ב לפ"ק וחתומים רחמים חיים דוד אן' זמרה ויוסף דוד ן' חמו ובהמשך כתוב ובנייר אחר נמצא כתוב שאחרי מות האישה מסעודה זכו במתנה הנ"ל הבן והבת שהניחה אחריה מרים חנה ומוזכר יוסף קדוש בן אברהם ואחותו הבתולה שמחה בת אברהם ומוזכרת האישה דונא אשת יוסף וקנו מידה ומיד בעלה שבעד סך מה שנטלו וקיבלו מאת יהושע הצרפתי בן חיים אברהם הצרפתי גמרו ומכרו לו הבית וחסר ההמשך. ומוזכר מוהרא"ץ ואשתו שלא תערער על חלוקה זו לעולם ולפי שהרי"ץ פחות מבן עשרים התחייב שלא יחזור בו לעולם והיה זה בחודש שבט שנת תירא"ו לפ"ק בפאס ואחר כך כתוב שמינו את מוהרא"ץ והרי"ץ שליחים גמורים לכתוב ולחתום שטר חלוקה ובהמשך כתוב ובנייר אחר נמצא כתוב טופס שטר מכר שנדרשו להעתיקו בשביל שתהיה א' מהיורשים זכותו בידו וקבלה עצמית של יוסף אליהו יצחק בן רפאל המכונה אביטבול שבעד סך מה שקיבל מאת אחותו מסעודה אלמנת חיים אברהם הצרפתי גמר ומכר לה כל חלק וזכות מצד המתנה שנתנה לו אחותו בירושת בעלה והיה זה ביום י"ד לחודש אב שנת חמשת אלפים ושש מאות ואחת ליצירה עד כאן ההעתקה ובדקו ולא מצאו עוד בעניין זה שום כתב נוסף וחתומים ידידיה מונסונייגו ורחמים חיים דוד אן' זמרה והתקיימו חתימותיהם ולראיה על ההעתקה חתמו אהרן הכהן וולאד הן'
צולטאן
Historique:
INL
https://web.nli.org.il/sites/NLI/English/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990001006490205171-1#|FL81024802
La communauté juive de Fès, Maroc
________________________________________
Les Juifs étaient parmi les premiers colons de la ville à la fin du 8ème siècle. La communauté juive est rapidement devenue influente et jouissait d'un grand respect. Ils vivaient dans leur propre quartier (Al-Funduk Al-Yahudi). Fès devint un centre culturel et commercial de première importance, en grande partie grâce à la présence des Juifs. Des savants comme David B. Abraham Alfasi et R. Solomon B. Judah - qui devint chef de l'Académie de Jérusalem - partirent en Palestine, et des grammairiens de la stature de Dunash B. Labrat et Judah Hayyuj partirent en Espagne. Pendant l'âge d'or de Fès, trois événements graves se sont produits : une partie de la communauté a été déportée à Ashir (Algérie) vers 987 ; 6 000 Juifs ont été massacrés en 1035 par des fanatiques qui ont conquis Fès ; et la ville a été impitoyablement saccagée en 1068 par les Almoravides.
Vers 1127, un pseudo-messie, Moïse Dari, apporte des malheurs à la communauté. Quelques décennies plus tard, des tentatives de conversion forcée entraînent la mort du Dayyan R. Judah Ha-Kohen Ibn Shushan et l'émigration de Maïmonide et de sa famille. En 1244, les Mérinides s'établissent à Fès et traitent bien les Juifs, les sauvant même d'une insurrection. Cependant, avec le déclin des Mérinides et la résurgence du fanatisme, les Juifs ont été contraints en 1438 de vivre dans un quartier juif spécial. Lorsque le sultan nomme un juif, Harun, comme Premier ministre afin de redresser les finances publiques, la ville se révolte, le sultan et son ministre sont assassinés et la plupart des juifs sont massacrés (1465).
La communauté ne se remet de cette catastrophe qu'en 1492, avec l'arrivée des réfugiés espagnols qui deviennent dominants. Ils occupaient la fonction de Nagid, établie à Fès au début du 16ème siècle, et leurs Yeshivot étaient dirigées par des érudits tels que Nachman B. Sunbal, Samuel Chagiz, Judah Uzziel, et Saul Serrero (16ème-17ème siècles), Judah et Chayyim Ibn Atar, et Samuel Sarfaty (18ème siècle). Il y avait des Dayyanim célèbres, comme les Ibn Danan, dont l'autorité était reconnue par les Juifs de tout le pays. De nombreux rabbins de Fès sont allés enseigner dans des communautés à l'étranger. La prééminence de Fès ne prit fin qu'après la mort de Jacob Ibn Zur en 1753.
Dans la seconde moitié du XVIe siècle, Fès perd son importance politique et économique. En conséquence, de nombreux juifs riches ont quitté la ville ; après environ 100 ans, 1 300 familles de la riche communauté juive de Dila ont été transférées à Fès. Avec leur arrivée, ces familles ont changé la composition de la Communauté de Fès, qui a perdu son caractère espagnol. La plupart de ses membres travaillent comme orfèvres, dans la fabrication du fil d'or, dans la dentelle, dans la broderie et comme tailleurs.
En 1790, Moulay Yazid détruisit ses synagogues, ordonna le pillage de la Communauté et expulsa ses habitants. Le retour des Juifs est autorisé en 1792, mais la Communauté est réduite à un quart de sa taille antérieure. La vie s'améliore et l'intérêt pour l'étude est ravivé par des hommes comme Abner Sarfaty et Isaac Ibn Danan (d.1900). La communauté possède de nombreuses écoles, cinq Yeshivot et une importante société de bienfaisance. Une école française, soutenue financièrement par les notables de la Communauté, est fondée par "l'Alliance Israélite Universelle".
En 1912, deux semaines après l'établissement du protectorat français, une révolte éclate à Fès. La communauté de 12 000 personnes a été mise à sac et ses biens incendiés par la foule ; environ 60 personnes sont mortes. Les autorités militaires françaises avaient auparavant confisqué toutes les armes des Juifs.
À partir de 1925, de nombreux Juifs s'établissent dans la nouvelle ville de Fès - seuls les pauvres restent dans le vieux quartier (Mellah). En 1947, il y avait 22 484 Juifs à Fès et dans ses environs, dont plusieurs médecins, avocats, industriels et propriétaires de domaines agricoles. En 1951, 12 648 Juifs vivaient à Fès, soit 5,8% des Juifs marocains. La ville comptait de nombreuses institutions éducatives juives gérées par "l'Alliance Israélite Universelle", "Ozar Ha-Torah", et "Em Ha-Banim". En 1961, ces établissements et d'autres écoles juives comptaient un total de 2 823 élèves.
Avant l'émigration des années 1950 et 1960, il existait des organisations juives générales telles que le Bnei Akiva sioniste, des branches de la Wizo et une branche du Congrès juif mondial. Il y avait également des groupes pour l'étude de l'hébreu et plusieurs organisations d'aide sociale.
La plupart des Juifs qui ont quitté Fès se sont dirigés vers Israël, d'autres sont allés en France et au Canada.
En 1969, environ 1 000 Juifs vivaient à Fès.
Parmi les sites de pèlerinage pour les voyageurs juifs au Maroc, le plus populaire est la tombe du Rabbin Yehouda Benatar à Fès.
En 1997, 6 500 Juifs vivaient au Maroc, dont 5 000 à Casablanca et seulement 150 à Fès.
