SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24474
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

וכן בקודש חזיתי לחכמי העיר שכתבו משם הריקאנטי שבכל נקודה ... חז"ל שאם ... חזר בחוליו ליתן לאחר ויכול לחזור עכ"ל וסתמו הכלל הזה ולדעתי אין זה הכלל מוסכם מכל הפוסקים כמו שנבאר לקמן בס"ד ועם היות שזה הוא לשון הש"ס אמר שמואל כל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו לאו כללא הוא לכל מילי עיין להרב משד"ר ד' קפ"ד ע"ד שלסברת הריטב"א והרמ"ה יש חילוק בין אם עמד שרצונו לקחת אותה לעצמו וכן היכא שרוצה ליתנה לאחר
נשאר לנו לברר ספק אחד שלא נרגשו ממנו חו"ר העיר יש"ץ והוא דהן אמת דחשבינן למתנה זו כדין מתנת מצוה מחמת מיתה לכל פרטיה ונניח כל סברתם של חו"ר העיר במושלם דהיינו שהיא כמצוה מ"מ ועוד בה דלא בעינן באותה שעה בפרק הנסיעה ועוד בה שיכול לחזור בין אם עמד בין בתוך חוליו באופן שנתפוס כל דבריהם במושלם אכתי איכא לספוקי דילמא מאחר שהאשה הנז' תפוסה בנכסים דהיינו המטלטלין שבביתה איכא למימר שזכתה האשה הנז' דאיכא לספוקי ולומר דאי הכי נמי דממ"מ דינא אפי' כתב וזיכה וקנו מידו בכל מיני ההקנאות יכול לחזור אבל בהיכא שהיא תפוסה כנדון דידן שהיא תפוסה ומוחזקת בנכסים בביתה ובחומותיה אפשר שתועיל תפיסתה ובתחילה עלה דעתנו שאין זה מקרייא תפיסה כלל ומנא אמינא לה הוא מתשובת הריב"ש שהביאוה כל האחרונים ומכללם הרב זכרון דברים שהאל' שהיא תפוסה בנכסי בעלה אחר מותו שאין זה תפיסה כלום כיון שהאוהלים נשארו כאשר המה ועוד בה מצינו למר"ן בסי' ר"ן ס' ג' והכי נמי איכא למימר בנדון דידן שהרי המצווה לא התפיסה בנכסים בעדים דלא מהנייא תפיסה יעו"ש באופן שאין זה קרויה תפיסה שהתפיסה היא שעשתה איזה מעשה בפועל עד שתפסה הנכסים אבל בנ"ד לא נעשה שום מעשה חדש כלל רק המטלטלין היו בשעת הצוואה בביתה כדרך כל בעלי בתים שכל מה שיש להם הוא בביתם ואדרבא נראה שהם בחזקת הבעל המצווה שהרי הבית מושכרת לו והמטלטלין שלו והכל שלו ומעולם לא יצאו מרשותו כדי שיתייחס להם שם תפיסה כלל שאין כאן הוצאה מרשות לרשות כדי שנאמר שהאשה תקרא מוחזקת מאחר שהיא תפוסה שהרי אינה תפוסה והמטלטלין לא יצאו מחזקת הנותן ועדיין הם ברשותו כאשר בתחילה ועיין למר"ן סי' ק"ד בחו"מ שכתב דלא מיקרי אלא אם כן שמו ב"ד המטלטלין וכו' יעו"ש
ויותר מזה מוכח להדיא מתשובת מהר"ם והובאה בתשו' מיימוניות שמוכח משם שאף שמשך המקבל ותפס המתנה והיא ברשותו מחיים אפ"ה אם הוא ממ"מ יכול לחזור ועיין משד"ר ד' קפ"ג ע"ד שהביא התשובה הזאת באורך וכן כתב המרדכי בהדיא שאפי' אמרה המקבלת מחיים תפיסנא שנתנה לי הנותנת מרצונה אפ"ה לא קנייא כיון שמחמת מיתה היתה המתנה הרי לס' מהר"ם והמרדכי נפשט הספק שלנו בפשיטות גדול שהרי כתב המרדכי שאפי' טענה שהתפיסתה הנותנת מחיים ברצונה לא מהני ודו"ק. ועיין בסמ"ע והביא דבריו הבאה"ט ס"ק יו"ד דבמתנה במקצת במתנת שכ"מ דבעייא קניין אם כן בתפיסה או במסירה מהני ולא יכול לחזור דמה לי קניין סודר חליפין או קניין מסירה אבל במתנת שכ"מ בכולה אין סתם מסירה מועלת כלום דלא עדיף מהיכא שקנו מידו דלא מהני שיכול לחזור בו והיינו מסירה דעסיק בה מור"ם ס' ג' וס' י"ג שכתב שם דלא מהני תפיסה או מסירה דהיינו שהמסירה היא במקום הקניין אבל