SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24473
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

אל הסכנה אמרו כל היוצא מא"י לחו"ל אין זה יוצא בשיירה וכן נראה מלשון השטר שכתבו שלא היה יודע מתי יחזור או מה שהשי"ת יגזור עליו ולא כתב שמא ימות עכ"ל הצריך הנה מלשון זה של הרדב"ז יש לדוחה לדחות ולומר דגם נדון דידן לא חשיב מצוה מחמת מיתה בהדיא שהרי טעם הרב הוא מחמת שלא כתבו העדים שמא ימות בהדייא ואם כן יכול האדם לטעות שגם בנ"ד שלא הזכיר מיתה בהדיא בדבריו המצוה הזה רק אמר ואני זקנתי ושבתי ואם יארע שום דבר קודם חזרתי וכו' ואם כן אותה הסברא שכתב מהריט"ץ שאם הזכיר ענייני המיתה כו"ע יודו וכמו שכתבנו לעיל אם כן בנ"ד הרי לא הזכיר מיתה בפירוש והדרן לס' מהרש"ך ומוהריב"ל דבעינן באותה שעה ממש דהיינו על פרק הנסיעה האומנם כד דייקינן שפיר אין מזה סתירה לדברינו שכבר כתבנו שלעולם היורש הוא מוחזק ואם כן יכול לו' כס' מוהריט"ץ ואתו עמו הרב אביו של הרב משד"ר וכן כתב ג'ם כמהר"ש קטריוס כמו שכתב משמם הרב משד"ר בסי' ר"ן יעו"ש ועוד זה אין לו סיעוד שכבר הרב משד"ר גם הוא צידד דגם מהרש"ך ס"ל כמהריט"ץ יעו"ש ועוד בה דשאני אותו לשון שנשאל עליו הרדב"ז לא נזכר בדברי המצווה שום מיתה רק אמר מה שיגזור עליו השי"ת דאף את"ל שימות מ"מ אפשר לאחר עידן ועידנין וכמו שכתב הרב משד"ר ד' קפ"ה ע"ב ולא זו הדרך בנדון דידן שמוכח מדבריו שכל עיקר צוואתו היתה שמא ימות באותה הליכה שכך פירש שיחותיו באומרו ואני זקנתי ושבתי ואם יארע שום דבר קודם חזרתי הנה מלשונות הללו מוכח שמתאונן שמא ימות באותה הליכה ואם כן הוי מצוה מחמת מיתה ואתאן להכרעת מהריט"ץ עוד בה מלשון מהרש"ך מוכח בהדיא דלא ס"ל כהרדב"ז שהרי בנדון מוהרש"ך גם כן לא הזכיר המיתה בהדיא רק אמר מה יהיו חלומותיו ודבריו והרואה יראה שלשון השאלה של מוהרש"ך הוא נודע יותר מלשון הרדב"ז ודו"ק ויש להרגיש קצת איך לא נרגשו הפוסקים שמדברי הרדב"ז מוכח דלא כמהרש"ך
באופן לדעתנו שהצוואה הנז' בטילה בין אם נאמר שהיא כמתנת בריא מ"מ אין הלשון מתוקן ולשון כתי' חז"ל כבר הוכחנו שאין בו מועיל וגם העדים נראה שאין בידם רשות לחזור ולתקן הלשון דבשלמא אם היה הלשון לא היה חסר כי אם איזה תיקון או תוספת ביאור על זה נוכל לומר דמאחר שמינה אותם המצווה שלוחים לכתוב ולחזור כל העניינים אם כן עדיין לא נגרעה שליחותם קרינן בהו אבל בנ"ד שהלשון העיקרי של המתנה שהוא הנקודה הצריכה אינו לשון המועיל ולא נתן אלא מהיום ולשעה א' קודם מיתה בפירוש איך נוכל לומר ששגגת קולמוס היתה ועכשיו יחזרו העדים ויכתבו לשון אחר שהוא ממש בהפך מן הלשון שכתבו בצוואה ונמצא דהו"ל כאילו חוזרים ומגידים