SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24471
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

קודם מיתה יחזור הכל לאיתנו הראשון שכך הוא המובן ..... קודם מיתה דאם איתא היה להם לכתוב הלשון הנהוג בכל ערי ישראל שהוא גוף מהיום ופירות לשעה א' קודם מיתה שזהו הלשון הנהוג והמורגל בכל הסופרים ויש בידינו פס"ד כתוב וחתום מחכמי צפרו שסתרו צוואה אחת שכתוב בגה זה הלשון מהיום ולשעה א' וסתרו והפילו הצוואה הנז' מן הטעם הזה ואל יאמר האומר שמאחר שכתוב בלשון הצוואה שהרשות ביד העדים לכתוב ולחתום וכו' וכתבו העדים בצוואה זו לישני שפירי הרבה וכתבו גם כן תיבת כתי' חז"ל ולשון כתי' חז"ל הוא לשון ותיקון מועיל לקיום הדברים בכמה פרטים ועיין למור"ם סי' ר"ט ורי"ב
מ"מ לנדון דידן לא הונח לנו לקיים הצוואה שלשון כתי' חז"ל יועיל דהיינו שהמצוה ראינו שנתן המתנה ודבריו באו מבוררים היטב שרצונו ליתן בלב שלם רק שלא ידע הנותן אופן לשון ההקנאה שתהיה על פי הדין דרך משל הקנה למקבל דבר שאין בו ממש כגון אויר והוא הקנה לאויר חסר לנו תיקון המבטא דווקא לזה אנו אומרים שתיבת כתי' חז"ל באה לתקן העניין וכאילו אמר בהדייא שהוא מקנה למקבל קרקע לפירותיו ועל כל פנים התיקון הנז' שאנחנו מתקנים דבריו נוכל להכניסו בכלל דבריו דהיינו שהוא מקנה האויר דרך משל לפלוני וא"ל לעדים הריני מקנה לפלוני אויר פלוני כתי' חז"ל וכוונתו שיהיה הקניין כתי' חז"ל בלשון המועיל לקניין האויר באופן שאין מדברי הנותן הנז' שום גירעון או סתירה למתנה שנותן ואין בידינו חסר רק חסרון של תיקון הלשון מחסרון הבנת הנותן שלא ידע לבטא הדברים בלשון המועיל וסמך על העדים שיתקנו את הלשון ואותו התיקון שמתקנים העדים לדברי הנותן יכול האדם להכניסו בכלל דברי הנותן דהיינו שהקנה האויר כתי' חז"ל ואין בידינו שום דבר המנגד לקיום המתנה רק חסרון המבטא דווקא הוא שחסר אבל בהיכא שלשון הנותן הוא ממש להפך כגון נדון דידן שפירש בהדייא הנותן בזה הלשון שהוא נותן מהיום ולשעה א' קודם מיתה שהרי דבריו באו כמעט מפורשים להדייא בבירור שהמתנה היא מהיום ולשעה א' קודם מיתה ומאותה שעה שקודם מיתה לא נזכר בדברי הנותן שנתן כלל אם כן מניין לנו שיזכה המקבל מאותה שעה שקודם המיתה ואילך והרי לא דיבר הנותן מאותו זמן כלל כלל ומי הוא הנותן מאותו זמן כדי שיתייחס אל זה שם נותן ושם מקבל והרי אין בידינו באותו זמן לא נותן ולא מקבל והרי הנותן לא נתן רק מהיום ולשעה א' קודם מותו כמו הנותן לחברו חפץ מהיום עד סוף שלשים יום באופן שדבר שלא נזכר כלל בדברי הנותן מניין יכולים אנו לומר שנכלל בכלל דבריו מחמת תיבת כתחז"ל שכתבו העדים ועם היות דהאי מילתא מילתא דמסתברא היא ואינה צריכה סעד לתומכה מכל מקום מצוה להביא לא סמוכות מדברי הפוסקים ז"ל והילך לשון מהר"ם אלשיך סי' פ"ז וז"ל הצריך בקיצור וליכא למימר דמהני לישנא שכתבו כתי' חז"ל ונאמר שנעשה באו"ה שהקנה לו בית לדירה וכו' אלא אדרבא לומר שלא נעשה כתי' חז"ל ומה לנו נאמר שנעשה וכו' וראיה מתשובת הרא"ש כלל ע"ב על שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיפרע כו"כ קנה וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא כט"ד וכו' וכתב ע"ז הרא"ש וז"ל שאעג"ב שכתוב בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכתא היא ומאי אהני האי מילתא שכתבו דלא כאסמכתא והביא