SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24469
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

והתשובה לאלו הספקות היא זאת שלעניין הספק הא' הנה מצינו ..... וז"ל הבריא שאמר בלשון צוואתו מתיירא אני שמא אמות פתאום והריני מצוה בפניכם כו"כ פסק הגאון שאין זה נקרא מצוה מחמת מיתה אלא אם כן מת סמוך לדבריו עכ"ל וכן כתב הרשב"א תשובה והביאה רבינו בסי' ר"ן מחודשים ט"ו שאין זה נקרא מצוה מחמת מיתה והטעם שכל טעמם של חז"ל שתקנו שדבריו ככתובין וכמסורין הוא משום תטרף דעתו והיינו דווקא אם היה חולה ששייך האי טעמא אבל בבריא לא שייך הילכך לא מהני יעו"ש וכן מצינו למוהריב"ל בח"א סי' ס"ב שהביא הרב תשובתו דברי הרשב"א הללו וסיים וז"ל הצריך לעניינינו דהא דמתנת שכ"מ אינה צריכה קניין הוא מתקנתא דרבנן כדי שלא תטרף דעתו עליו אבל במהלך על רגליו לא תקנו ואין מתנתו קיימת אלא במה שמתקיימת בבריא בקניין אונ בשטר וכו' ועיין למוהריט"ץ שהרגיש על סברא זו של מוהריב"ל מדברי מר"ן שפסק כס' הרי"ף וסיעתו דסברי מרנן דהיוצא בשיירה חשיב כמצוה מחמת מיתה ובסוף דבריו צידד הרבג מוהריט"ץ דאפשר לישב ולומר דהיינו דווקא בעושה מעשה דוגמת היוצא בשיירה הוא דתקון חז"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה ודווקא יוצא בשיירה ודואג מן המיתה בהא הוא דתקון רבנן שכל דבריו חיים וקיימים ככתובים וכו' אבל בבריא לא יעו"ש וכן ראיתי כתוב בהרב משד"ר משם הרב בתי כהונה שכתב בסי' ך' שהמחלק נכסיו בעודו בריא לאחר מיתה שדינו כבריא יעו"ש ופי' מצוה מחמת מיתה כיצד הוא עיין להרשב"ש שאלה מ' שכתב וז"ל מתנת שכ"מ היא שהיה חולה ומוטל על ערש דוי ובעת שציוה לא הזכיר מיתה ומצוה מחמת מיתה הוא שבשעת צוואתו הזכיר פחד המיתה או הזכיר בה מיתה ואעג"ב שהזכיר בה לשון בחיים וכו' ולסימן טוב בעלמא נקטיה יעו"ש בד"ק ועיין להרב משד"ר ד' קצ"ח במה שהרגיש על דברי מוהריט"ץ במה שהבין בתחילת דברי הרשב"א ומוהריב"ל יעו"ש שלפי דברי הרב משד"ר דברי הרשב"א ומוהריב"ל באו מפורשים דאם הוא בריא מהלך על בוריו הגם שהזכיר מיתה בדבריו עם כל זה דין מתנת בריא דיינינן לה ודוק ועין עוד להרדב"ז ח"א סי' קע"ז ופחד יצחק ד' רל"ו ועל הספק השני כבר נודע מחלוקת הפוסקים מערכה מול מערכה שרבינו יונה והרשב"א והרדב"ז ורבינו ירוחם ורש"י ס"ל דהיוצא בשיירה דהיינו שיוצא לשיירה במדברות אין לו דין מצוה מחמת מיתה ועיין לרבינו באה"ע סי' קמ"א יעו"ש וטעמם שאין היוצא בשיירה בהול כל כך ולפעמים יוצאים עם סחורותיהם ובכי הא לא תקון רבנן שאינם שוים למסוכן וליוצא בקולר ואין כאן טירוף הדעת ואיך יתקנו חז"ל שדבריהם יהיו כאילו כתובים ומסורים והרי אינם מטורפים כל כך אבל הרי"ף והרמב"ן והרמב"ם והריטב"א והר"ן סברי מרנן דהיוצא בשיירה השוו דינם חז"ל כמצוה מחמת מיתה לכל פרט שאעג"ב דלאו שכיב מרע נינהו ולא הזכירו בדבריהם מיתה אפ"ה כיון שהולכים במקום סכנה וכל הדרכים וכו' אלמוה רבנן לדיבורא דידהו וככתוב וכמסור דמי ולסברא זו בין ירדו להשתקע או לא ירדו כיון שניצולו מסכנת הדרך בטילה מתנתם ולא בעינן שיהיו חוזרים בהדייא כמ"ש הרב משד"ר ד' קצ"ו ע"ד שכל זמן שלא מת יכול לחזור ובסברת התוספות לא מיכרעא מילתא כיצד ס"ל דאפשר לו' דס"ל כסברת רבינו יונה ואפשר לו' דס"ל כס' הרי"ף כן כתבו מהרי"ץ והרב משד"ר יעו"ש באופן דלדעת מרן היוצא בשיירה חשיב כמצוה מחמת מיתה ובמצוה מחמת מיתה דינא הוא שאפי' אם צוה בקניין ואפי' לא ציוה אלא על מקצת נכסיו דווקא ושייר לנפשו יותר מכדי פרנסתו אפ"ה עם עמדו חוזר בין לעצמו בין לאחרים כמ"ש מר"ן ז"ל מצוה מחמת מיתה אפי' כתב וזיכה וקנו מידו