SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24468
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

הובא לפנינו והגינו .. נמי על לשון הצוואה ... ואחד הרואה יסתפק בלשון הצוואה הנז' בכמה פרטים א' אם זאת הצוואה נדון אותה כדין מתנת מצוה מחמת מיתה כיון שהזכיר המצוה הנז' וז"ל איני יודע מה יהיה בהליכה זו ואני זקנתי ושבתי הרי שהיה מתאונן על המיתה ומצער פן יקרהו אסון בדרך והוא זקן בא בימים ואם כן יש בידינו ספק אי חשבינן לדיבוריה כדין מצוה מחמת מיתה דאיתיה בחזרה אפי' אם יהיו דבריו בקניין ובכל מיני יפוי כח כמ"ש מר"ן סי' ר"ן או דילמא מאחר שהיה בריא מהלך על רגליו דיינן לצוואתו כדין מתנת בריא וממילא אינו יכול לחזור כמ"ש מר"ן בסי ר"ן ספק ב' הוא שאף אם תמצי לומר שאף שהזכיר בלשון ענייני המיתה והיה מצטער על המיתה עם כל זה דינא דמתנת בריא אית ליה כיון שהיה בריא מהלך על רגליו מ"מ אכתי איכא ספיקא אחרינא בידינו והיינו כי יום שהצוואה והמתנה שנתן היה ליל צאתו ונסיעתו והיה כך הדרך לדרך ואם כן הו"ל כמפרש בים והיוצא בשיירה שדינם שוה לדין מצוה מחמת מיתה בכל פרטיהם כמ"ש מר"ן סי' ר"ן ס' ח' או דילמא לא ספק ג' הוא שאף את"ל שהמפרש בים והיוצא לשיירה דינו שוה מצוה מ"מ וכפסק מר"ן ס' ח' מ"מ אכתי איכא ספיקא אחרינא דדילמא לא תקון רבנן דהיוצא בים והמפרש בשיירה דחשיבי כמצוה מחמת מיתה אלא בהיכא שהיתה הצוואה בעת נסיעתם מן העיר לדרכים שבאותה שעה שהם מבוהלים וטרודים כיון שהתחילה ליסע ומחמת טירדתם אתו רבנן ותקון אבל דבריהם יהיו כגחלי אש ככתובים וכמסורים דמו אבל שהתחילו ליסע ומחמת טרדתם אתו רבנן ותקון אבל בנדון דידן שהצוואה היתה בלילה שלמחרתה נסע המצוה לדרכו ללכת קרית חוצות אפשר להסתפק ולומר דבכגון דא לא תקון רבנן שיהיו דבריו ככתובים וכמסורים דמו שהרי באותה שעה שהיו הדברים לא היה טרוד כל כך שעדיין לא התחיל בהליכה ולא ראה עדיין חצי פחד הדרכים ולא נכנס הפחד בלבו כדי להיותו טרוד כל כך או דילמא כיון שלא נתעכבה הצוואה מן ההליכה הרבה דין ממ"מ יש לה
הספק הרביעי הוא שלצד שנאמר שדינו כמצוה מחמת מיתה הגם שהיתה מוקדמת לילה אחת מ"מ איכא ספיקא אחרינא מאחר שראינו שחזר המצוה הנז' במקצת אם נאמר שחזר בכל כדין שכ"מ שפסק מרן בשכ"מ שאם חזר במקצת חזר בכל או דילמא איכא לספוקי דשמא במצוה מחמת מיתה אף אם חזר במקצת לא חזר בכל ואין לך בו אלא חידושו שבפרט שחזר בו חזרתו חזרה ובבפרט שלא חזר בו ישארו דבריו הא' קיימים ע"ד אומרם מאי דגלי וטעם נפילת הספק שמרן ז"ל לא בירר לנו הדין של החזרה במצוה מחמת מיתה רק במתנת שכ"מ דווקא וע"ז נפל הספק דיכולים אנו לומר שמר"ן ז"ל בירר לנו הדברים בשכ"מ ומשם נקיש למצוה מ"מ דעדיף מיניה ביען שהמצוה מחמת מיתה הרי הוא מפרש בדבריו בשעת צוואתו שמחמת המיתה הוא נותן ואם כן הוא בקל יכול לחזור או דילמא לא תקון רבנן שאם חזר במקצת חזר בכל רק בשכיב מרע דווקא ולא במצוה מחמת מיתה
הספק החמשי הוא שלצד שנאמר שמתנה זו דין מתנת בריא יש לה לכל הפרטים אכתי איכא לספוקי לדרוש באלקים אלו הדיינים אם הלשון של המתנה מתוקן כתי' חז"ל או לא וכן נמי לצד שנאמר שהיא מתנת מצוה מחמת מיתה יש לשאול אם היא מתוקנת כפי הדין או חסר אתה ממנה .... דברי היושבים ראשונה במלכות ושכמ"ה