SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24460
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

וק"ו שאין עליו פירכא בנדון הזה שהלוה הנז' לא מכר כלום למלוה רק מכרו שניהם סחורה ומהיכא תיתי לו' שעל ידי זה תאבד זכותו והרי זה דומה למלוה שראה לוה שלו מוכר בחנותו וחנותו מליאה מכל מיני סחורות האם נאמר שמאחר שלא תבעו ודאי שנפרע הא ודאי לאו מילתא נוסף גם הוא בנדון דידן לא שייכא טענה זו דכללא הוא שכל היכא שיש ביד המלוה תשובה כדי להשיב למה לא תבעו בזה לא איבד המלוה זכותו ובנדון הזה הרי יש בידו טענה אלימתא שהרי השט"ח לא היה עמו במחיצתו רק כאשר אחרת אצל בנו ומהיכא תיתי שעל זה תאבד זכותו ואין זה עניין לההיא שכתב הכנה"ג סי' פ"ה בהגהות הטור ס"ק ט' שאינו נאמן לו' שנאבד שטרו בעת ההיא דנדון דידן שאני דטענת נאבד לי באותו רגע היא טענה חלושה ניכר לכל שהוא טענה שקריית שהרי אנחנו רואים שלעת עתה שטרו בידו ומסתמא לא נאבד שם נמצא ושם היה אבל נדון דידן אין בידינו טענה גרועה רק טענה אלימתא שטוען שהשטרות שלו אצל בנו וכן הוא האמת ואין זה שונה לטענת נאבד בעת ההיא
וע"ע שטר שכתוב בו ולא יורע כח שט"ז אלא אם כן כתוב בו פירעון ע"ג בזה נראה ודאי דאם כתוב בו זה הלשון מהני לפסול עידי הודאה מכח האי תנאה דכתיב ביה ולא יורע כח שט"ז אבל עכ"פ נראה שלעניין נידון שאלתינו לא מהני תנאי זה ומלבד הטעם שכתבו החכמים יש"ץ
עוד בה נר' שמאחר שמצאנו לכל הפוסקים שעלו בהסכמה שכל תנאים שאדם מתנה על חברו אין הולכין בהם אחר הלשון אלא אחר הכוונה וכמו שהאריכו בזה הכלל כל האחרונים ובנ"ד עינינו הרואות שכל עיקר המתנים תנאי זה כל עיקר טעמם הוא מפני ב' סיבות שחוששים שמא ב"מ ילך הלוה אצל עידי שקר ויכתבו לו שובר אשע"כ הוא מתחכם לכתוב תנאי כדי שלא יחרוך הלוה רמיה שיכתוב לפעמים המלוה מוכרח הוא לאיזה סיבה שקודם שיהיה הוא מודה בפני עד ללוה שכבר נפרע והוא משחק ומשטה בו להפיק רצונו לפי שעה או בשביל פיוס או בשביל שהלוה אלם וכיוצא ולבו בטוח שהודאתו זאת אבניה אבן רוח ולא תועיל לא תציל כי כבר בטוח הוא בשביל התנאי שהתנה עליו בעת ההלואה שלא יורע כח שט"ז מחמת איזה לשון וכו' וזה יצדק בהיותו המלוה טוען טענה ... שהעדים העידו שקר ומעולם הוא הודה כלל או יטעון האמת הוא שהודיתי אבל היתה כוונתי לשחק בו שהייתי ...כמוס וחתום באוצרותי ואם כל זה .. ממני הלוה עצמו אבל לגבי היורשים