SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24458
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

חדש כשמחזיר הקרקע למוכר או לנותן ובס"ק ד' כתב וז"ל דדווקא אם אמר בלשון אם אנחנו צריכים למשפטי התנאים אבל בלשון לכשיהיה לי מעות תחזיר לי וכיוצא אין צריך למשפטי התנאים ואם שייר בגוף המכר כגון ע"מ שיהיה דבר זה שלי יבואר בסי' רי"ב ועכשיו נוהגין דבמטלטלין לא בעינן תנאי כפול וכתב עוד וז"ל דבמטלטלין לא בעינן תנאי כפול רק בקרקע כותבין כתנאי ב"ג וב"ר עיין באורים ס"ק א' וכתב שם דבמתנה אומדנא כל דהוא מבטל המתנה וכן פסק הסמ"ע יעו"ש בד"ק.
בהיותי נבוך בהני סתמי לדעת מה יעשה ישראל אם כסתם דסי' רמ"א אם בסתם דסי' ל"ח והן קדם נסבר לבי בקרבי לומר וליישב הני סתמי דמרן של סי' רמ"א וסי' ל"ח ע"פ הכלל המסור בידינו מבעלי הכללים כולם והוא דכל מילתא דמתאמרא בדוכתא בתר דוכתא אזלינן ועבדינן עובדא והשתא נחזי אנן איזהו המקום הראוי לדיני התנאים אם הוא חו"מ או אה"ע בתר דנא חזי הוית שאין לתנאים מקום מיוחד שהתנאים כמו דשייכי לאה"ע שייכי לחו"מ שבכל פרט שאדם עושה שייך בו לתנאים דכל מילתא דאתמר בדוכתא וכו' ושקולים הם ויבואו כאחד הן אמת שלעניין קידושין וגיטין שייכי ריבוי התנאים שבין איש לאשתו ע"מ שלא תלכי וכו' ע"מ שתעשי את אבא ע"מ שתניקי את בני וכו' ע"מ שלא תשתי יין וכו' ע"מ שלא תטמא עיין בסי' קמ"ג וסי' ל"ח כמה וכמה מיני תנאים אבל עכ"פ אין לייחס להם לומר שיש להם מקום מיוחד בפני עצמו כדי לפסוק כמו שפסקו באותו מקום הקבוע ביען דהתנאים שייכי בכל הפרטים הן בשטרי הלואות ומקח וממכר ומתנות וגיטין וקידושין ואין ראוי ליחס להם מקום
כמו שדרך מר"ן שדיני תערובות איסור לבדם ודיני בשר בחלב לבדם וכיוצא אבל דיני התנאי לא יחד להם מקום כלל ודו"ק.
ועוד נראה לתת טעם הגון וישר למנהג הסופרים שלא נהגו להקפיד משפטי התנאים והוא עפ"י מה שמצינו להרב יד מלאכי ד' קצ"ב ס' ג' וז"ל דאם ראינו בש"ע ב' פסקים דסתרי אהדדי כנדון דידן אמרינן דבמקום אחד סתם כדעת הרמב"ם דבני המערב גרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחד להפך הוא לשאר מקומות שלא קבלנו עליהם לדון כסברת הרמב"ם ולפי זה ומה גם לפי סברת הרב החביב שמוכיח שסברת מרן היא כסברת הרמב"ם ומעתה אנהירו עיינין. והרחיב ה' לנו ויאר לנו שאנחנו בני המערב קבלנו ס' הרמב"ם והרמב"ם ז"ל סבר דבאומר ע"מ או מעכשיו א"צ לשום פרט ממשפטי התנאים ואתי שפיר מנהג העולם ומנהגם תורה ולא נשאר פקפוק בזה וזה ישוב נחמד דלפי הישובים הא' שכתבנו לעיל דהיינו משום שכותבין כתנאי ב"ג וב"ר או משום שכותבין כתחז"ל אכתי לא הונח לנו על מה שנוהגין בגיטין לומר בלשון ערבי
וכמו שכתבו חו"ר מכנאס יע"א ולפי ישוב זה נתיישב הכל על נכון בס"ד. ואחר שהוכחנו