SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24457
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

אי נמי יש ליתן טעם למנהג הסופרים דור ודור ודורשיו שכתבו חו"ר מכנאס יע"א שלא נהגו לכתוב משפטי התנאים וגם כן אין נזהרין לכתוב אפי' זה הלשון שכתב מר"ן בסי' רמ"א והוא וקנינא מיניה בכל חומר ותוקף התנאים וכו' דאפשר לומר שסמכו על מה שכתבו הגהות מיימוניות דאם כתוב בשטר כתנאי ב"ג וב"ר הוי תנאי והביא סברתם מור"ם בסי' ל"ח יעו"ש
אי נמי יש לומר שסמכו חכמים על מה שנוהגים לכתוב כל השטרות בזה"ל והכל נעשה באו"ה ככל תי' חז"ל ותיבת תיקוני חז"ל קאי אכל מילי דשטרא ומכלל התיקונים הם משפטי התנאים וכבר כתבו האחרונים דשטר שכתוב בו כתי' חז"ל אף אם יש לשון גרוע מאחר שכתוב בו כתחז"ל מהנייא ודוגמא לזה פסק הרב הגדול כמוהריב"ץ דעם היות דלדעת מר"ן דנאמנות לא מהני לפוטרו מחרם סתם עם כל זה מצד הלשון שנהגו לכתוב בכל השטרות ונ"המ בקוש"ח נמצא דקאי אכל מילי דשטרא והו"ל כאילו הלוה נשבע שלא להזקיקו שום שבועה ואפי' חרם יעו"ש בד"ק ויש ראיה לדברינו מסברתו זאת.
א"נ מה שלא נהגו להקפיד לכתוב משפטי התנאים בשטרי דידן הוא משום דהמכירות ומתנות דידן הו"ל כאילו ג"ד המוכר או הנותן דמשום סיבה פלונית הוא מוכר דכך דרך העולם שבשעת המכר אומר שלסיבה פלונית אני מוכר או אני נותן והקונה וגם העדים יודעים טעם המוכר או הנותן והסיבה שהכריחתו למכר או למתנה ובהיכא דאיכא ג"ד אין צריך לשום פרט ממשפטי התנאים כלל כגון ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל וכן המוכר שדהו לקנות חטים וכל הנהו דאיתא בס' ר"ז וז"ל הרב המגיד ג"ד עדיף טפי מאם התנה ולא היו התנאים גמורים שאז אמרינן לאו בדווקא אתי ובהקפדה אלא רוצה הוא בקיום המעשה ולא בתנאי דאם לא כן היה לו להתנות בדרכי התנאים הנזכרים בתורת משה כן כתב הרשב"א בתשובה יעו"ש ועוד כתבו ג"ד יותר הוא מועיל וכן אומדנא דמוכח תועיל יותר מתנאי שלא נעשה כתיקונו כן כתבו התוספות וכן כתב רבינו בפרק י"א מהלכות מכירה ופרק ה' מהלכות מלוה עכ"ל הרב המגיד פרק ה' מהלכות אישות הלכה י"ד והאריך בקונטרס עצי ארזים בסי' ל"ח באה"ע ונתן טעמים לדבר וכן האריך בזה הרב אמרות טהורות בקונטרס התנאים והרב ישא ברכה יעו"ש ועיין להרב נתיבות משפט שכתב וז"ל יש חילוק גדול בין תנאי ובין ג"ד שיש עמו אומדנא דכל שהמקח חוזר משום תנאי כגון ע"מ שיחזיר וכו' צריך לעשות קניין חדש כשיחזיר וכו' מה שאין כן בנ"ד באומדנא דהוי כשיור בגוף המקח וכן ביאר עוד במשפטי הכהנים ס' י"ב שסיים שם וז"ל שבכל מקום שנתבטל המקח או המתנה מחמת ג"ד א"צ קניין חדש