SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24365
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

זה הפסק הוא ממוריאל לתשובת כמה"ר יוסף הלוי יצ"ו
לשון מחילה לאו דווקא נקט דיכולה לפרש אפי' בלשון דחוק וכמ"ש המפרשים ויכולים לפרש דבריו דאחר שסיגלה והיה בידה מעות ממעשה ידיה אמ"ל בעלה מחלתי בהם והרי הם לעצמך שתעשה בהם חפצך ורצונך ואין זה דומה לסי' ע"ג סי' י"ט וסי' רמ"ה ס' ב' דהתם שאני שהיה לו חפץ מבורר שלו ביד חברו ובזה לא שייך לשון מחילה וצריך לשון שממנו מוכח שכוונתו להקנותו לו שיהיה מרשותו ויכנס ברשות הזוכה הא לאו הכי במה יזכה שאין בידינו שום אחד מדרכי ההקנאה אבל בנ"ד הרי הם ממש כחוב שחייבת האשה לבעל דהיינו שסיגלה היום סך כו"כ וחייבת הם לתתם לבעל ויצרך בזה לשון מחילה ואין צריך לשון הקנאה ומה גם דמעשה ידיה של האשה הם דווקא מדרבנן וא"כ בחוב מבורר דקי"ל שעבודא דאורייתא כמפו' כ"ז בש"ס ופוסקים מהני ביה לשון מחילה.
כ"ז אם נאמר שלשון מחילה בדווקא נקט אבל נוכל לפרש שכל עיקר כוונתה היא שאין לבעל בהם כלום או שאמר לה מעשה ידיך במזונותיך או תחת כסותך
וכבר כתב הש"ך סי' ע"ב ס"ק ע"ב דדווקא במעות פיקדון שהם צרורים וחתומים שאין לו רשות להשתמש בהם הוא דלא מהני לשון מחילה אבל במעות שיכול להשתמש אפי' תובע אותם המפקיד קודם שהוכלם כיון שאין צריך להחזיר אותם בעינם דמו להלואה ושייך בהו לשון מחילה ומינה לנ"ד דהאשה אין הבעל יכול לכופה שתתן אותה מעות שסיגלה בעינם ולא דמו אלא להלואה וגריעי יותר מהלואה שהרי יכולה לו' לו מה שסיגלתי הוצאתי אותם לצורך כסותי וביתי ובודאי דמהני ביהו לשון מחילה וכן מדוקדק מדברי מרן סי' ע"ב שכתב הבא לפדות משכונו דהיינו חפץ מבורר שלו ובהא הוא דלא להני לשון מחילה וכן כתב הסמ"ע ס"ק מ"ט יעו"ש והאשה אינה מחויבת לבעל כ"א שיעבוד בעלמא כן מוכח מלשון הרב הלבוש סי' רמ"ה שכתב וז"ל דלשון מחילה אינו נופל על דבר שיש לו שעבוד על חברו לעשותו במה שאינו בעין כגון מלוה על חוב שהוא ניתן להוצאה וחייב לפרוע לו וכיוצא בזה וכל עיקר הטעם הוא בהיכא שצריך ליתן לו אותם מעות בעינם כגון פיקדון אבל גבי אשה לא מצינו שחייבת ליתן המעות שסיגלה בעינם לבעלה ולא דמו כלל לפיקדון וגריעי יותר מהלואה ועיין מימר קדישין אות מ"ו
ועוד בה אף אי נפרש אותה לשון להבא מהני דהוי בהדיא דכתב מרן סי' רע"ה סי' ג' וכן משמע בש"ס האומר לחברו לשון מחילה מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל לא לאחר שנטל וסיים הש"ך דבזה לשון מחילה לפני כשיטול מה שירצה יהיה לו תביעה עליו ושפיר מחל לו התביעה וה"נ דיכול לפרש אותו שהבעל נתן לה רשות לאשתו שתטול כל מה שתרצה מכיסו בכל על שיעלה ברצונה וכל זה אינו פירוש דחוק רק קרוב לשכל ועיין ש"ך רמ"ה ס"ק ה' ועיין עוד בט"ז סי' רמ"ה שכתב דכיון דמותר להשתמש בהם שייך לשון מחילה ודומה לעבד עברי שאין גופו קנוי שייך לשון