SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	24349
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

באופן שדברי הרא"ש לא נתבררו לנו מה היא סברתו בשני שפחות אם יכול לכופו לומר לא גוד ואיגוד בשתיהן כאחד או לא וגם בתשו' הרשב"א שהביא הרב"י בסי' קמ"א מחו' א' לא נתברר לנו מה היא סברתו
נשאר לנו עוד לברר פרט אחר בהיכא דהיו שני שותפים בחצר ויש להם ד"מ ד' בתים בשיתוף ביניהם שנים לכ"א וקם א' ותבע לחברו באמור לו שרצונו לכופו לירד עמו לדינא דגא"א בבית אחת עם בית אחת דווקא והבית השנית תשאר לכ"א בחזקתו כאשר בתחילה לעת כזאת והנתבע משיבו אם רצונך לכוף אותי לדינא דגא"א תוציא שני הבתים שלך עם שני הבתים שלי בסכום ידוע וקצוב או אקנה או אמכור וזהו לפי המנהג הנהוג עתה בינינו שכן הוא הדרך בדינא דגא"א לפי המנהג ונותן הנתבע טעם לדבריו כאמור לו שכיון שאין תשמישי עמך נוח לך או תוציאני או תצא אתה בפעם אחת והתובע עיקר מגמתו בעצה הזאת כי סובר הוא שעל הרוב חברו ימכור לו בסך שהוא קוצב או מצד עניותו שאין בידו מצוי או מסיבה אחרת וממילא למחר יחזרו לתובע בחזקתו ג' בתים ולנתבע בית אחת וכשיתענו עוד לדינא דגא"א בבית הנשארת מטיא הנאה לתובע עכ"פ דאם יקצוב בסך מרובה ויטול חברו באותו סכום הקרקע בזה ודאי אית ליה הנאה מרובה ג' שלישים ואם יטול הוא הגם שהוציא הקצבה מרובה מאחר שאין לנתבע כ"א רביע לא נפיק מזה היזק מרובה ואין השכר כנגד ההפסד שוים ששכר התובע מרובה מהפסדו כידוע
והנה מצינו תשובה להרשב"א הביאה הר"ב נמו' א' סי' קנ"ה וז"ל שאלת בתים שאין בהם כדי חלוקה דקי"ל דאית בהו דינא דגא"א ואמר התובע גא"א בא' מהבתים טען הנתבע אית לי פסידא שלא יהיה הנשאר ראוי או שלא יקפצו עליו קונים אלא אם תרצה לו' גא"א בכל הבתים תשובה הדין עם התובע ואעפ"י שכל צריכים להם זה לתשמישו וזה לתשמישו אין זה כדין תרי אומדנא דלית בהו דינא דגא"א דהתם באו' גוד את זו ואני השנייה אבל אם בא לו' באחת מהן גוד אתה או איגוד אני אותה אית דינא דגא"א והנדון שלפנינו נמי אית דינא דגא"א עכ"ל הנה מתשובה זאת מוכח דהדין עם התובע ויכול לו' גא"א מהבתים אלא שבבתשו' הרשב"א זאת לא ידענו מהו דעת הרב בהנהו תרי אמהתא אם ס"ל דאינו יכול לו' גא"א בשניהם כא' כס' מרן שהביא סברת הרמ"ה או אפשר לו' דס"ל להרשב"א דדוקא גוד את זו ואני השנייה הוא דאינו יכול לכופו אבל בהיכא דאומר לו גא"א בשניהם כא' אפשר להיות דסובר הרב דיכול לכופו איך שיהיה המובן מדברי הרב לנדון שאלתינו הוא דיכול התובע לו' גא"א בא' מהבתים ואין הנתבע יכול לעכב עליו בזה הגם שמה שישאר לו לא יהיה ראוי או לא יקפצו עליו קונים ומדברי רש"י בש"ס בבתרא מוכח להדייא דס"ל דגם בתרתי אמהתא יכול לכופו לירד לגא"א בשתיהם כאחד כמפורש בד"ק אלא שבדברי הרשב"א והרא"ש איכא פנים לכאן ולכאן וכדתיבנא ולשון רש"י והש"ס שבכ"י שבדפוס שבידינו יש בו טעות סופר וצריך להגיהו כך לאו גוד ואיגוד הוא אם לא אמר לו או קח שתיהן או אקח שתיהן ודוק והתימה מן הרב"י שהביא דברי הרמ"ה בסתם ולא זכר שרש"י חולק עליו בהדיא וכמ"ש דבריו ודוק ומן התימה ג"כ על מור"ם שלא זכר ס' רש"י ורבינו יונה אפי' בשם יש אומרים כמנהגו הטוב וצל"ת אח"ז ראיתי בדברי המפרשים שפירשו בדברי רש"י כוונה אחרת ולא כנראה מפשט לשונו ואכתוב דבריהם בס"ד לקמן ועיין ט"ז סי' קע"א