SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23529
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

בבא בתרא
א בס"ד סי' קנ"ו הנה לשון הגמרא כך הוא הפוך בני מבואות זל"ז שלא להושיב ביניהם חייט בורסי ולשכנו אינו כופהו רשב"ג אף לשכנו כופהו ופי' כך הוא דהיינו שבני מבוי אחד שרצו להושיב ביניהם גם מארץ אחרת אינם רשאים משום דקא פסקי לחותייהו כמ"ש רש"י שם בבבא בתרא דף נ"ה ע"ב יע"ש ולשכנו וכו' דהיינו שהוא מאותו המבוי ורצה לעשות אותה אומנות שעושה חבירו אין חבירו יכול למונעו רשב"ג אומר אף לשכנו אינו כופהו והנה בדברי רשב"ג נוכל לפרש דלא אמר רשב"ג דאף לשכנו יכול לכופו היינו ששכנו בעיר דוקא ורצה לבוא למבוי שלא לעשות מלאכתו בזה הוא דיוכל לעכב עליו אבל בשותף במבוי עצמו בזה אפשר לו' דאף רשב"ע מודה לרבנן בלשנייהו דאינו יכול לעכב כיון ששכנו במבוי עצמו ויש ראיה לזה דהא בלשון שכנו דנקטו בלשנייהו ואמרו דאינו יכול לכופו נסתפק בזה רב הונא בריה דרב יהושע אם שכנו הוא במבוי או אפי' דלימא הא דאינו יכול לעכב דווקא בשכנו במבוי דוקא דזה עדיף טפי אבל הוא שכנו בעיר והוא ממבוי אחר אינו יכול למונעו וסלקא בתיקו יע"ש.
שם בגמרא נקטינן מחא דסברה גדולה היא דיש עדיפות לשכנו במבוי עצמו לשכן בעיר ואינו שכן במבוי וא"כ אכתי איכא לספוקי בדעת רשב"ג בשכן עמו במבוי דאפשר דאינו יכול למונעו דאי' דלא אמרה למילתיה אלא בשכנו במבוי מיהו איכא למפשט זה ספק כד דייקינן מהא דאיתא שם בגמרא בדברי רב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי רחייה ואתא בר מבואה חבריה קא מוקי גביה ופסק שם רב הונא דיכול לעכב והקשה עליו הש"ס מהא דתנן עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו וכו' דיאמר לו אתה עושה בשלך ואני בשלי ומאי מקשה עליה דרב הונא מזה ובשלמא אם נא' דרב הונא איירי גם בשותף ושכן עמו במבוי ומשתמש בשלו ואפ"ה אמר רב הונא דיכול לעכב אכתי הקושיא שפיר אבל אם נאמר דרב הונא איירי באינו שותף ושכן עמו במבוי כדכתיבנא וכן מפורש בבי' בה"ה בחלק שני דרב הונא סבר דבר מבואה אבר מבואה דנפשיה מצי מעכב ורב הונא בסי' רשב"ג אמרו וכן משמע דיש לדקדק במרדכי משם אבי אסף והביאה הב"י בסי' הנז' אלא מנליה לרב הונא זה בס' רשב"ג דזה אינו מוכרח כדבריו ואדרבא פשט דבריו דרשב"ג משמע דדוקא בשכנו בעיר הוא דיכול לעכב דוקא ולא במבוי עצמו וכדרך זה מקשה הש"ס פעמים אין מספר על איזה אמורא שמבין איזה ענין בדברי התנא ומקשה הש"ס ה"נ מנליה לפ' זה בדעת סי' א"י מיהא לא אירייא ומה גם בנ"ד יש בו צד למעט המחלוקת בין רבנן ורשב"ג וקי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן כל היכא דמצינן להשוות הדעות וכפי מה שהבין רב הונא בס' רשב"ג תגדל המחלוקת בין רשב"ג ורבנן דדעת רשב"ג דאף בשכנו במבוי עצמו יכול לעכב וזה עניין לנו אבל כד דייקינן הא ליתא דפשט דברי רבנן דאמרו ולשכנו אינו כופהו הוא בשכנו במבוי עצמו דכך הסברה נותנת דזה עדיף טפי וכמו שהבין בדבריהם רב הונא בריה דרב יהושע דאמר בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב וזה הבין רב הונא בריה דרב
(2)
דרבי יהושע דשכנו דאמור רבנן דאינו כופהו הוא בשכנו במבוי עצמו אלא דנסתפק גם בשכנו בעיר לדעת רבנן מאחר דרבנן לא דברו בזה א"כ לשכנו דאמור רבנן הוא בשכנו במבוי אני אומר שכופהו ומזה הבין רב הונא בדברי רשב"ג ודו"ק
(3)
עדי בשמים נאמן סלה כי זה ימים שיש בהם ירחים ואני משמיט עצמי בכל טצדקי מהדין עיסקא שיצא מחדש שטענו יורשי כהר"מ וואעקנין נגד יתומי הרי"ץ אחיהם ביען שאפי' אם היה הדבר ברור אצלי בראיות לזכותם מ"מ לא מלאני לבי והיה הדבר קשה בעיני הרבה מכמה סיבות כמו שאפרש שיחותי לקמן ועל זה וכיוצא בו נאמר אין לדיין וכו' וכבר מילתייהו אמורה דכל היכא דאיכא צדדי וצדי צדדים אפי' בדרך דחוק דחקינן ומפרשינן מילתא בדרך דחוק וכל שאתה מרבה בספיקות וכו' אין להוציא הממון מחזקתו כמ"ש כל הפוסקים דלא כסברתם וכ"ש וק"ו לאפוקי קרקע שזכו בו היתו' המה ואביהם דור אחר דור מי זה ערב אל לבו ועצם בכחו לעשות כזה והן עתה מאחר שהפצירו כי המדברים בעד היתו' ויראתי אני וזחלתי מאביהם של אלו שהוא רוכב בערבות שציונו לפתוח תחי' בדין יתו' ולטעון בעדם הוכרחתי לחוות דעתי הקלה כמות שהיא וה' אלקים יעזור לי תחילה וראש ראיתי שהמערערים הנז' לא טענו שמה שהיו שותקים בתחילה הוא מפני שהיו משותפים עם אחיהם והניחוהו לאכול שכירות הקרקע כו"כ שנים והם יבואו אחריו ויאכלו גם הם חלקם שגם על טענה זו פסקו חז"ל דאין לשותפים חזקה זע"ז רק טענתם היא שמתחילה לא היתה להם ידיעה ברורה וגם לא היו יודעים כמה חלקים יש להם בקרקע הזה אלא שלעת כזאת אחר כמה הרפתקי דעדו נתגלה להם מתוך כתב א' שיש ביד היתו' הנז' שיש להם בהחצר הנז' שמערערים עליה ה' חלקים מי"ב הנה הרואה בשטר הזה לבו יבין שאין ממנו שום הוכחה כלל שכך סידרו העדים העניין להיות שבאה אלינו פי' וא"ל דעו לכם שיש לי בהחצר הנז' כו"כ חלקים ולפ' כו"כ ולהר"מ וואעקנין ובנו כו"כ ובכן הע"ע וכו' שבעד סך מה שנטו"ק מאת פ' גמרה ומכרה לו כ"ח וזכות שיש לה וכו' ובתוך החלקים הנז' הסדורים בהצעת שטר זה כתוב בזה"ל ולפלוני יש לו כו"כ כמו שראינו כתוב וחתום בידו שכן דרך העדים לעולם לכתוב בדבר הברור להם ובחלקים האחרים כתבו ושינו לשונם וכתבו בזה"ל וא"ל שיש לה כו"כ ולפ' כו"כ כל רואה ישפוט בצדק שאין הוכחה מדברים אלו וכל עיקרם לא נחתו אלא בשביל מכירת האשה הנז' והיו מספרים מה שאמרה לה כעין הצעה לשטר המכר ולדידנו לא הוברר להם שום דבר רק העיקר הוא כהודאתה על החלקים שלה שמכרה אותם בקבלת אחריות וכנזכר שם מאין ולאין יעלה על הדעת שבדברי אשה א' אגב גררא ולא נתכוונה אפי' להעיד נוציא הקרקע מיד המחזיקים זה דבר שאין לו שחר כלל וזה פשוט ועיין להר"ב סי' קע"ז מחו' א' בשם הרשב"א וז"ל אעפ"י שהעדים כתבו שלאה מכרה הבתים אין זה עדות וכו' דעדים או אכולה מילתא קמסהדי יעו"ש בב"י
ואין אנו צריכין ליכנס עכשיו בגדר עדים לאו אכולה מילתא מסהדי דבנ"ד שלנו אין כאן לא עדים ולא עד"ה כלל ועין רואה להרב כנה"ג שכתב בסי' מ"ט אות י"ו דכתב דאפי' בלשון העדים אם כתבו בשטר מילתא אגב גררא אין מוציאין מכזה מרשות אחרים וכ"ש וק"ו בנ"ד דלא נחתו אלא לכתוב על האשה שטר מכר ועיין בשו"ת הרשב"א הביאה הרב"י סי' קנ"ו מחו' א' ובסי' קמ"ח ועיין פרח מט"א ח"ב סי' ע"ז
עיין עוד להרב הנז' שכתב דלכ"ע בדבר שאין העדות תלויה ליכא למימר אכולה מילתא וכו' וכתב עוד שם שיש מחלוקת אי אמרינן אכולה מילתא וכו' בלישנא דידיה דהמתחייב או בלישנה דסהדי וסיים אפי' למ"ד דאפי' בלישנא דהמתחייב אכולה מילתא היינו דוקא בדבר שהעדות תלויה בו דהיינו המלוה וכו' אבל בדבר שאין המלוה תלויה בו ליכא למ"ד אכולה מילתא וכו' יעו"ש בד"ק ס"ק מ"ט ס"ק י"ב וכ"ש לנד"ז ועוד אפי' היו דברים אלו דברי העדים היו יכולים לפרש דבריהם כך בזה העניין שמא שתפו להר"מ וואעקנין ולדון ה' חלקים כוונתם לו' דלהר"מ חלק א' עוע"ט והנשאר לבניו כמ"ש מר"ן סי' קמ"ה דאף דעשאו סימן לאחד יכול לו' כולם א' הוא שעשיתי סימן אחד וכו' ואנן טענינן ליה ... כל מאי דמצי אבוהון וקי"ל דעדים יכולים לפרש דבריהם אפי' מדרך דחוק הד.. צריך הר"ם .. סי' קע"ז מחודשים א' בהדיא וכן כתב הרשב"א בתשובה וז"ל אע"פ שהעדים כה.. שלאה מכרה ....
כ"ז כתבנו ללא צורך דבנ"ד לא זו הדרך ומעתה נתנה ראש לטענתם שטוענים דלא עלתה חזקה ליורשי אחיהם דהו"ל כשותפים
(4)
וכו' לזה יש להשיב והוא דהנה מצינו להרב בעל העיטור הביא דבריו הטור סי' קמ"ט בסתם בלי שום חולק דכתב אין דינם כשותפים ומחזיקים זע"ז ובסע' ל"ז סי' ס' הביא ס' הרב אלברצלוני בסתם ג"כ שחילק דאם כל הוצאתן ביחד אין להם חזקה זע"ז ולא עוד אפי' מוציא האח על אחיו כגון שאח אחד עשיר והשני אין לו כלום ודר בבית המיוחד אין יכול להחזיק באותו הבית עכ"ל הצריך מדבריו מוכח דס"ל דלא פליגי בעל העיטור עם הר"י אברצלוני ז"ל
וכן מוכח להדיא מדברי הרב הלבוש שקבע דברי הרב אלברצלוני עם בעל העיטור וז"ל בסעי' ז' אחים שאינם שותפים יש להם חזקה זע"ז דקפדי טפי משותפי וכו' ואם אוכלים על שולחן א' וכיס א' לכולם יש מי שאומר שאין להם חזקה שאינם מקפידין זע"ז כיון שאוכלין על שולחן א' וה"ה בשאר והכל לפי ראות עיני הדיינין וסיים שם עוד אם אח א' עשיר וא' עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו וכו' כסיום הרב אברצלוני יעו"ש בד"ק הנה לפניך שעירב בסעי' ח' שהביא מה שכתבו בעל העיטור עם דברי הרי"ב אלברצלוני שהביא בסעי' ז' ובחדא מחתא מחתינהו
ומצינו להרב פרישה שכתב בס' ב' על דברי העיטור ועיין בסי' ל"ז סימן זה כדברי הרי"ב אלברצלוני וכו' דכל שאינם חלוקים וכיס אחד אין מחזיקין וכו' וכאן מיירי שהם חלוקים בהוצאתם אלא שיש להם שדות או שירשו ביחד והוה אמינא שדינם כשותפים קמ"ל דאפ"ה אין מחזיקין השו' קמ"ל דלא והטעם נר' דדוקא בשו' שנשתתפו אדעתא 'דהכי להיות יחד בדבר השותפות ובסוף דבריו סיים שכך נר' פירוש זה מסידור דברי הטור שכתב דין האחין אחד דין השותפין
ועיין עוד למהרש"ך ח"ב סי' רנ"ב שכתב ואפי' להר"י אברצלוני היינו כשמחזיקים זע"ז בנכסים הידועים לכל א' וא' לבדו אבל בנכסים שהם מחזיקים בשותפות הרי הן כשאר כל אדם לא שנא חלוקין לא שנא אינם חלוקים והוכיח זה הרב הנז' מהש"ס פרק חזקת והביא דבריו הרב בעי חיי בתשובה סי' צ"ו באורך ובהגהותיו סי' קע"ט אות ע"ז.
וכן מצינו להרב משפט צדק ח"ב סי' נ"ט הסכים דברי בעל העיטור עם הרב אלבצלוני אלא שהוא ז"ל מחלק בהפך והוא דהא דהצריך הרי"ב שלא יהיו חלוקין בעיסתן היינו שלא יהיה להם חזקה זע"ז אפי' בנכסים הידועים לכל א' וא' לבדו דלנכסים המשותפים כל שלא חלקו אפי' חלוקין בעיסתן אין להם חזקה זע"ז יעו"ש בד"ק
ומעתה הנה לפניך אלא המלכים שהסכימו דעת הרב העיטור עם הרי"ב אלברצלוני אלא דנפקא מינה לעניין דינא בחילוק של מהרש"ך עם הרב משפט צדק וכמ"ש לעיל וכן ראינו להרב מהר"ם אלשקר סי' ע' שכתב דאחין אין להם חזקה אם הם חלוקים בפשיטות יעו"ש וכן מצינו להרב ש"ך בסעי' ח' שרשם על דברי מרן וז"ל עיין מהר"ם אלשקר משמע דהכי ס"ל.
ועיין עוד להרב כנה"ג סי' קמ"ט אות י"ג וי"ד שכתב משם מהרשד"ם דכיון דרבינו בעל הטורים לא כתב חולק על בעל העיטור ראוי לחוש לדבריו יעו"ש ועיין עוד למהרש"ך שכתב דהרי"ב עצמו לא פסיקה ליה מילתא ואת"ל פסיקא לה סברת יחיד היא ואין לחוש לה כנה"ג סי' קמ"ט אות ע"ג
והנה מצינו להרב ב"י בקצר סעי' ב' ז' אחין וכו' י"א דאין להם חזקה וכו' וכתב שם הסמ"ע ס"ק וי"ו דמתשו' הרשב"א שהביא ב"י ס' א' דמשמע משם דאפי' אין כיס א' לכולם אין מחזיקים באותה ירושה וכן מוכח בטור וכו' ועיין פרישה ודרישה עוד מזה וסיים וכו' והמחבר לימדנו כאן דביש כיס א' להן אין מחזיקין זע"ז אפי' זכור לאברהם