SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet: 23528
Date: XIXe
Genre: Livre Manuscrit
Lieu: Fès
Sujet: Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

והן קדם צריכים אנו להודיע שראובן אבי חנוך הנז' יש עליו שטרי חובות של הזולת ומכלל הבעלי חובות חנוך בנו ג"כ כמו שראינו כתוב וחתום ואם כן הודאתו ללוי לא תועיל ולא תציל וכמ"ש מר"ן סי' צ"ט ואעפ"י שיש לו מיגו שהיה יכול להחזירם דהו"ל מגו במקום חזקה ודוקא בידוע שיש לו עסקה מאחרים נאמן לו' על מעות שבידו אלו הן מעסק פלוני במיגו שהיה נותנם לו וכבר כתב הש"ך ס"ק ז' וז"ל דידוע היינו בעדים או בשטר שיש בידו העסקה וכו' דאין זה נגד החזקה דהא נתברר שיש בידו כך וכך משל פלוני בעיסקה ולא מהניא אמירתו אלא לעניין זה דיטול אותם אותו פלוני לבדו דכל היכא דאיתנהו ברשות מרייהו כיון שהם עצמם הם שלו ואילולי אמירה זו כבר היה נוטל כשאר כל בעלי חובות וגם זה דוקא לגבי פלגא פיקדון אבל לא לגבי וכו' דכיון דיש לו רשות להוציאם שלו הם ועוד בה לסברת הש"ך צריך שיאמר מעות אלו נתנם לי בתורת עסקה אבל נתנם לי בתורת פיקדון אינו נאמן עיין בדבריו סי' צ"ט ס"ק ח ובסי' מ"ז ס"ק ט' וס"ק ב' וסי' מ"ה ס"ק י"ד הן אמת דלסברת הסמ"ע ודעימיה דהיינו מוהראנ"ח סי' קכ"ב דכל היכא דאית ליה מיגו נאמן לומר סחורות אלו של פלוני הן והביא ראיה לדבריו מתשו' הרשב"א עצמו דסי' צ"ח שהביא הרב"י ועיין להרב גידולי תרומה הביא דבריו הרב ש"ך סי' צ"ט ס"ק ו' ועיין בסמ"ע סי' מ"ז ס"ק ג' ובש"ך ס"ק ט' ולסברת הסמ"ע דינא הוא דגם באומר פיקדון הם אצלו וידוע דהיה לו פיקדון מאחרים נאמן במיגו וכו' וכדבריו מוכח מתשובת מהר"ם שהביאו מור"ם באה"ע סי' פ"ה ועיין ב"ש שם וחלקת מחוקק ס"ק ל"א
ובנ"ד הרי המודה הנז' לא תבעו התובע ולא יש לו עליו שטר רק הודה מעצמו וגם לא ברר בדבריו שיתנם לו תו' עסקה ומהיכא תיתי שבהודאה זאת יפסיד לבעלי חובות שבשטר וגם בכל זה דהיינו שיש עליו שטר ידוע ואומר שנתנם לו תורת עסקה וכו' עם כל זה צריך לס' הלבוש אלא שהש"ך חלק עליו בזה ועיין להרב ש"ך שישב ההיא תשו' דהרשב"א דסי' אלף מ"ח עם ההיא דתשובה דמתחלת שמואל וכתב דההיא דשמואל מיירי שהיו המטלטלים בבית שמואל רק שהיו ידועים לראובן יעו"ש והרב בית אברהם ישב דהכל תלוי בזמן הגבייה ובזה ישב ג"כ התשובה שהביא מר"ן בסי' צ"ח ובאה"ע סי' ק' וישב בזה דעת מוהראנ"ח ומהרימ"ט בחלק אה"ע סי' י"ג ועיין להרב אורים ותומים שישב בהדיא דנמואל שאני משום דכל החששה מעיקרא היא שמא עשה קנוניה ועכשיו הוא שכתב והקדים הזמה וזהו חששה רחוקה וכו' וכבר הרב בן אברהם נדחק בישוב זה שים עליו עיניך איך שיהיה לס' הש"ך הודאתו לא מהנייא אלא בידוע בעדים שיש עליו עיסקא אבל אם ראו עתה בידו או שהוחזק בב"ד או ביד שליש אנו נאמן אף שיכול להקנותם עכשיו בחליפין וכן אם יש בידו מעות ואומר מעיסקא פ' הם נאמן אם היה יכול ליתנם לו לידו ואפי' יש עליו כמה שטרות נוטל אותו פלוני החצי בראש וכו' אבל יותר מחלקו אינו נוטל אפי' יחד לו המעות או מביא ראיה שמעות אלה הלוה לו או הפקיד אצלו דכיון להוציא המעות לצורכו נעשו לוה עליהם והם שלו ועיין בש"ך סי' מ"ז ס"ק ט' שהאריך בזה
(2)
באופן דנדון דידן לא זו דרך שאין ידוע בעדים כלל כלל שהוא חייב לזה שהודה לו כלל ואדרבא מה שידוע לעדים הוא שחייב לאותם האחרים שאיבד זכותם והפקיע שעבודם לפי דעתו בהודאה זו ואם לא אמר בעיסקה נתנם לי רק בפיקדון דוקא וזה לא יועיל לסברת הש"ך וכדכתיבנא זאת ועוד דגם באומר בעיסקה לא מהני רק לגבי פלגא פיקדון דכל היכא דאיתיה ברשותה דמאריה איתיה אבל לא לגבי פלגא מלוה ודינא הוא דאם ההודאה היתה למי שחייב לו בשטר כבר ועכשיו אומר שהמט' אלו מעסק פלוני יטול אותו פ' החצי ובע"ח המותר אבל אם אינו חייב כבר לא יועילו 'דבריו ולא יצילו ולסברת הסמ"ע עצמו דס"ל דלא כש"ך מ"מ הרי הוא עצמו ס"ל דהא דנאמן במיגו הוא בהיכא דידוע דיש לו פיקדון מאחרים כמפורש בדבריו סי' מ"ז ס"ק ד' דמדמי לה לדין עסקא שכתב בסי' צ"ט ושם עסיק מור"ם בהיכא דידוע ובאמת יש לי להאריך בלשון הזו של הסמ"ע אלא שאין הפנאי מסכים ועיין בתומים ואורים סי' מ"ז ס"ק ס' ובסוף סי' ע"ג ועיין כנה"ג סי' מ"ז אות ט' וסי' ק"א הגהות הטור אות ה' ועיין עוד בדבריו סי' צ"ט הגהות הטור אות ח' ועיין להרב בית אברהם בסי' מ"ז ובסי' צ"ט בסופו יעו"ש ועיין באורים ס"ק יו"ד דכתב דכל הממון נוטל בעל העיסקא אפי' פלגא דמלוה ועיין עוד בדבריו בתומים ס"ק ה' וס"ק ו' ואפי' לסברתו ז"ל בעינן שיהיה ידוע שיש לו עיסקא מאחרים דבהכי אזדא ליה החזקה דקי"ל כל מה שיש ביד האדם הוא שלו יעו"ש ועתה נתחיל לצדד בספק אחד אפי' אם לא היה במציאות זה המודה חייב בשטר לבעלי חובות קדומים בשטר אם תועיל הודאה זו מחמת מיגו דיכול לו' להד"ם או החזרתי והיינו צד הספק מאחר שכבר הוחזק בעיר שהוא שותף עם בנו חזקה גמו' וכן יש כיתי עדים ששמעו כך מפי בנו פעמים רבות ואם כן הוא אפי' אם במציאות היו בידו טענת דמיגו דלא היו דברים מעולם או דאינו שותפי או דאין בידי משלו כלום או החזרתי אפ"ה אין ממש בטענת דמיגו זה הוי דומיא דמיגו מטעם דאעשה דכל העולם יודעים בשקרו וחושש הוא שמא יתבייש ולא ביוש דוקא אלא יתפס בגנב ממש ומצינו להרב כנה"ג סי' פ"ב אות קנ"ח שכתב וז"ל מיגו שאם בטענה שהוא אומר שהיה מתבייש ממנה לא אמרינן מוהר"י טייאציק בס' שארית יהודה ד' ע"ט ועיין באורים ותומים אות ק"ז ודוגמא לזה מצינו למוהריב"ל ז"ל שכתב דהיכא דידעינן באותה טענה שהיה יכול לטעון בטענת דמיגו הוו עדים מכחישים ליה אין כאן מיגו עכ"ל וסיימו הפוסקים וזה פשוט ובנ"ד איך אפשר שיאמר להד"ם והרי החנות ברחובות קריה בפתחי שערים שאי אפשר בעולם להסתר ואיך יום אתמול היתה מליאה בשעה שהיה הבן גוסס והיום ריקנית והיא סתומה ומה גם שכותליה הם של נסרים ואית ביהו סדקי ושכניו רואים מן הסדקים שהיא מליאה דבר זה אי אפשר לשום אדם לאומרו ואין זה מיגו דכל עיקר המיגו הוא בשביל שאם היה משקר היה לו לטעון טענה טובה מהטענה שאומר עכשיו לא כן בנ"ד ותהי להפך זאת ועוד מיגו זו אין להאמינו בה דמצינו להפוסקים דכתבו בהיכא דאיכא קלא דהיינו שהקול סותר למיגו כתבו רוב המחברים דמיגו להכחיש הקול לא אמרינן וכן פסק מר"ן לקמן
(3)
לקמן סי' ק"ן וגם מור"ם לא הגיה שם עיין סי' הנז' ס"ב ומוהריב"ל ח"א ד' קכ"ט ועיין באה"ע סי' ק"ן אות כ"ב.
ועוד ט' מצינו שכתבו הפוסקים דמיגו במקום שנראה לעולם שמשקר כגון פרעתי בפני פ' ופ' ומתו 'דנראה דמשקר דהרוצה לשקר ירחיק עדיו לא אמרינן דיהיה ואין לו' שפרעו בינו לבין עצמו במיגו דהיה טוען פרעתיך בעדים כן כתב הרא"ש בפרק שבח הדינים.
איך שיהיה בנדון דידן לא ידענו עיקר הטענה שטוען אבי חנוך הנז' ועם כל זה אנו דנים דנפקא מינה לעלמא שאין אנו באין כ"א להתלמד שאם נאמר שטענת אביו של חנוך היא שכבר חלק השותפות עם בנו בזה נר' דאין בטענתו כלום כיון שכו"ע ידעי ומוחזק בעיניהם שהסחורה ביניהם לאמצע עדיין ואותו היום ממש שנפל למשכב בחולי מסוכן רח"ל
ואיך שיהיה מכל הצדדין מילתא כדנא האומרה יהיה נתפס ועל זה ועל כיוצא בו נאמר שוא חשבו שאם נאמר שטענת אביו של חנוך היא שאין בידו כלום מנכסי השותפות הרי כו"ע יעידון יגידון ששקר ענה ואין זה מיגו ריעא וכ"ש שתכנס ליכנס בסוג מיגו טובה דבעינן שתהיה טענת המיגו יותר טובה דזהו יסוד ועיקר דמיגו כמפורש כ"ז בפוסקים ואם נאמר ג"כ ,שחלק עם בנו והחזיר לו את שלו גם זה הטענה אין לה שחר שבאותו יום שבו נפל בנו משכב כו"ע עדים שהיה נושא ונותן טורח ויגע ומשתדל בכל כחו לעזר השותפות ומזמן שנפל למשכב נפתחה החנות ולא שלטה עליה עין שום בריה ובאיזה זמן חלקו זה דבר שלא ישוער בשביל דאינשי כלל למודה על האמת וכבר כתבו הפוסקים דאפי' ליתומים לא טענינן אפי' ליתמי וכו'
אך נשאר לנו להסתפק בצד אחד כדי להתלמד לעיקר הדין בהיכא שטוען אמת שהיית משותף עמו אבל כל מה שנמצא תחת ידי הוא משלי שקמצתי מעיסתי בהא הנה דינו מבואר בסי' קע"ו ס' תל"ו וז"ל מר"ן א' מהשותפים שיש בידו וטוען שהוא של אחרים עליו להביא ראיה כיון שאינו חלוק בעיסתו וכתב הר' סמ"ע ס"ק כ"ז דאם היה חלוק בהוצאות אכילתו וה"ה בדבר אחר היה נאמן לומר שהוא
(4)
שלו שקמץ מעיסתו ועיין להרדב"ז סי' תפ"ג ולקט הקמח ד' קנ"א ועיין עוד להרדב"ז חלק חמישי סי' רע"ב ועיין בחו"מ סי' ס"ב ובכללי הש"ך שם ועיין בחו"מ סי' ט' ובאה"ע סי' פ"א ועיין בהרב פנים חדשות ד' ס"ה ורוב דבריהם העתקנו אותם לעיל בקונטריס הזה ד' כ"ח וד' כ"ט ועיין באה"ע סי' צ' וסי' צ"ו ס' ד' ועיין שם בבאר היטיב ס"ק י"ב ועיין עוד באה"ע סי' פ"ו ס' ז' ובבית שמואל ס"ק ט"ז