SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23527
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

ולפי הנראה לעניות דעתי שהמנהג שלנו שנהגו הא' לפי סברת המפרשים שהביא הרב שיטה מקובצת דכתב שם בהנהו שני שפחות שאין תשמישן שוה שיכול לומר לה גוד ואיגוד בשתיהם כאחד ודלא כהרמ"ה וכן היא סברת רש"י בבתרא בהדייא שיכול לו' גו"א בשתיהן כאחד כסברא שהביא הרב שיטה מקובצת וכן היא סברת רבינו יונה באופן שנוכל לומר שעל זה סמכו ונהגו לדון ומה גם שגם דברי הרא"ש יכולים להתפרש כסברא זו וכמו שצידדנו בדף קע"ח עמוד שני בסופו וכן איתא במרדכי בהדייא וכמו שאכתוב בסמוך ועיין בסמ"ע ס"ק ל"א מה שכתב משם רש"י דאם נותן לו הברירה באומר לו טול אתה איזה שתרצה ותן לי מאי דביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי או אני אעשה בא'מהם שומעין לו עכ"ל הנה אף מלשון הסמ"ע מוכח דבעינן שיתן לו הברירה לב' אופנים דהיינו שיטול איזה שירצה ויתן ההפרש או יטול כולן וכו' הא לאו אין בידו לכופו ולפי מנהגינו אין נוהגין כן שאין נותן לו הבחירה כנז' אלא אומר לו צד א' דוקא או טול אתה שתיהן בכך וכך או אני וכפשט לשון רש"י בבבא בתרא
וראיתי להרב ט"ז שם שכתב דאין צריך ליתן לו ברירה גדולה כס' הסמ"ע אלא אפי' אומר לו טול א' כנגד א' בעילוי או אתה או אני כי מספיק לי באחד מהם או טול לך שניהם שהדין עמו ואעפ"י שאינו אומר לו או אני אקח שתיהן ויש ללמוד זה מדברי הטור וכו' באופן שהברירה הזאת שכתב הרב ט"ז נמי אין מנהגינו לעשות כמותה רק נוהגין לו' או טול אתה או אטול אני ומוכרחים אנו לומר שמנהגינו הוא כסברת הרב שיטה מקובצת דוקא ולכאורה הוא הפך דברי מר"ן ולא מצינו שנזכר גוד או איגוד באופן זה דהיינו שתטול אתה בכך וכך או אני בכך וכך רק בשפחה אחת או כלי אחד כמ"ש מר"ן סי' קע"א ס' ו' וכן נמי אם שכרו שדה או חצר בשותפות כמ"ש סי' ט' והברירה שכתב הרב ט"ז שכתבנו יש לסברתו ראיה מדברי מר"ן ס' ט' גבי א' שאמר נעשה ב' חלקים ואני אטול הקטן וכו' ומזה למד הרב ט"ז שאם יתן לו הברירה ע"ז האופן דהיינו שיאמר לו טול א' כנגד א' בעילוי או אתה או אני כי די לי באחד מהם או טול לך שניהם שהדין עמו ומדברי הרב ט"ז מוכח שבזה האופן גם להרמ"ה יכול לכפותו כיון שנותן לו הברירה הבחירה בידו כן נראה מדבריו להדייא ודוק ועיין להרב בית חדש שכתב שסברת רש"י נכונה היא מלשון הש"ס דמצי לומר לו או קח שתיהם או אני אקח שתיהם וכמנהגינו
(2)
אחר כותבי מה שכתבתי דרש"י ז"ל פליג עם הרמ"ה כדמוכח בלשונו מהש"ס שוב ראיתי להרב [ט"ז שהביא ב' גירסאות בלשון רש"י] בדרישה ועיין בסמ"ע שכתב משם רש"י ז"ל דאם נוכל לו הברירה ואומר לו או טול אתה איזה שתרצה ותן לי מאי דביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי או אני אעשה א' מהם שומעין לו יעו"ש בסמ"ע ס"ק ל"א בקיצור וראיתי להרב ט"ז שכתב דלפי לשון שהעתיק בב"י אלא אמר לו קח שתיהן דלפי אותה גירסה מוכח דסברת רש"י דלא כהרמ"ה יעו"ש בד"ק ס' י"ג ובאמת לשון רש"י שכתוב אי לא אמר ליה מוכח כפי' הסמ"ע דמוכח דלא יוכל זה עד שימסור בידו הבחירה ולשון אי לא אמר הכי מוכח הכי ודוק ובמרדכי איתא בהדייא דיכול לו' לו גוד אתה הכל או אני אגוד הכל בשני שפחות יעו"ש בד"ק להדייא דס"ל דלא כהרמ"ה וכגירסת רש"י שבידינו שמוכח מינה שסובר דלא כהרמ"ה
אחר כותבי כל זה באו אלי שו"ת הרשב"א בדרך שאלה לשעה דוקא וחפשתי בלשון השאלה ומצאתיה בסי' תתקכ"ה ויש בה שינוי זה מלשון שהביא בב"י בדפוס שבידינו וכך הוא הלשון שם ואעפ"י שכל בית ובית צריכים להם זה לתשמישו וזה לתשמישו יעו"ש שמח לבי שכוונתי לדברי הרב ונתקן העניין דהלשון דתיבת שכל צריכים להם וכו' שהביא הב"י אין לה מובן כלל ולעת עתה אל ה' ויאר לנו שהוא ט"ס וצריך להיות שכל בית ובית צריכים להם לשניהם דהיינו ממש כמו העניין שכתבתי אין חסר כל דשני הבתים צריכים לכ"א וא' מהם כמו שנהגו בתיטוואן וכו' דומה ממש לשני שפחות ובזה זכינו להבין דברי הרב"י באמת ודוק בדבריו ונתיישב לנו תיבת צריכים המועתקת בב"י שבידינו שאין לה הבנה ולעת עתה נתברר האמת
(3)
אחר שכתבנו לזכות לכהה"ר אלעזר לגבות הסך שיש לו ביד כהרף מן היורשים ככתוב בפנים נשאר בידינו ספק והוא מאחר שכבר הר"פ הנז' מחויב לבעלי חובות הרבה מוקדמים ממילא הודאתו זאת מגן שוויא לא תועיל ולא תציל דהודאה שאדם חב בה לאחרים אינה כלום והן אמת שכן מוכח מתשובת הרשב"א שהביא הרב"י סי' ק' באה"ע וז"ל ראובן הוציא כתב ידו של שמעון אחר שהודה שקבל ממנו כך וכך ואין ספק בנכסים לגביית הכתובה ולפקדון הדין עם האל' ואפי' הודה שמעון בשעת פטירתה אינו מזיק לאשה דהודאת בע"ד במקום שחב לאחרים אינו כלום והביא לשון זה הרב גור אריה סי' רנ"ה ס"ק ב' ובנדון דידן הוי דומה לזו שהרי בהודאתו של כהר"פ הנז' חב הוא לאחרים וקודם שנעמוד על שורשן של דברים נבוא אל העין עין משפט דאיתא בש"ס בבתרא ד' קע"ג אמר רב הונא וכו' ולבסוף מסיק התלמוד דכו"ע מודו כדנקיטי שטרא אלא הא דאיכא שטר מקוים ולכך אפילו בלא אמירת תנו נותנין ובהכי עסיק רב הונא ושמואל מיירי בהיכא דנקיט שטרא ולכך אם אמר תנו הוא דנותנין דהרי קיימוה לשטרא באמירת תנו העולה מפשט הש"ס הוא דבהיכא דאיכא ביד המלוה שטר מקוים אפי' אם לא אמר הלוה או המקדיש תנו אפ"ה נותנין ובהיכא דאין השטר מקוים וגם לא אמר תנו חיישינן דשלא להשביע את עצמה אמר כן ועיין בסמ"ע סי' רנ"ה ס' ג' ובפרישה אות ב' וכל זה הוא בשכ"מ ומטעם דאין אדם חוטא ולא לו כיון שהוא הולך למות למה יעשה קנוניה ולכך אם בשעה שהקדיש היה שכ"מ מהני אמירת תנו אפי' אם אין השטר שביד המלוה מקוים דבאמירת הלוה תנו קיומי קיים לשטרא דבהכי מתוקמא מילתא דשמואל יעו"ש וזהו העולה מדברי מרן הכ"מ והסמ"ע לדעת הרמב"ם דאם עדיין עסוקים באותו עניין והוא שכיב מרע אם אמר תנו נותנין אפי' אם ליכא שטר מקוים דאין אדם עושה קנוניה על ההקדש אבל אם לא אמר תנו אין נותנין אלא בהיכא דאינו שטר מקוים אעג"ב דאין בידינו חששת שלא להשביע את בניו דהרי עכ"פ לא יהיה של בניו וכו' מ"מ נשאר בידינו חששת שלא להשביע את עצמו וכמ"ש הפרישה והסמ"ע ס"ק י"ב שם אבל אם כבר פסקו מאותו עניין לא תועיל ולא תציל אמירת תנו דחיישינן שלא להשביע וכו' אפי' אם הוא שכ"מ ולא יועיל רק השטר המקוים כהלכתו ובשבועה ובבריא אפי' אם עדיין עסקינן באותו עניין לא תועיל אפי' אמירת תנו בהיכא דלוה כשהוא בריא או כשהקדיש בעודו בריא ובהיותו שכ"מ אמר תנו דלא גרע הקדש מלקוחות או שאר שעבודים דלא מצי מרע לדיבוריה וכו' ודוקא בשכ"מ משום דאין אדם חוטא ולא לו ועם היות שבדברי מר"ן ז"ל לא נזכר תיבת תנו בבריא והילך לשון מר"ן ז"ל אינו נאמן אחר שהקדיש לו' חוב לפלוני עלי או כלי זה של פלוני וכו' ולא נקט תיבת תנו מר"ן בלישניה עניין תנו מ"מ ממקומו הוא מוכרע וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ט' וז"ל שאפי' אם בא ליתן לאותו פלוני אותו הממון או אותו הכלי ולומר שלו הוא אין שומעין לו יעו"ש ועיין בפרישה אות ב' באופן דבשטר מקוים מהנייא הצואה לאפטוריה משכונה בשכ"מ דוקא כשעדיין עסוקין אותו עניין באמירת תנו בלא שטר מקוים ביד המלוה לא תועיל רק לשכיב מרע בזמן שעסוקין עדיין באותו עניין אבל בבריא ולאחר כדי דיבור אפי' אם עדיין עסוקין באותו עניין לא יועיל תנו ודינא הוא דאם יש ביד המלוה שטר מקוים צריך לישבע על שטרו [פי' אם אין בו נאמנות] ואם אינו מקוים לא יגבה בו כלום ועיין סמ"ע ס"ק יו"ד וס"ק י"א ובפרישה מטעם דשמא מזויף הוא ומה שהודה הוא מחמת שלא להשביע וכו'
(4)
והא דמהני דברי המקדיש בהיותו שכ"מ ועדיין עסוקין באותו עניין בהיכא דאיכא שטר מקוים ביד המלוה לפוטרו מן השבועה טעם הדבר מפו' בהרב הלבוש דכיון בשעה שהקדיש אמר כן ממילא לא חל ההקדש על המנה שהוא חייב לאחרים יעו"ש ועיין בסמ"ע ס"ק י"ד שכתב לזה הטעם אחר והשתא פשוט הדבר אצלנו בעניין ראובן שהיו כל נכסיו משועבדים לבע"ח שאינו בריא וכשנפל למשכב אמר תנו מנה לפלוני דלא יועילו דבריו כלל אבל מספקא לן אם נתחייב לשמעון בהיותו שכ"מ ושעבד כל נכסיו ובעודם עסוקין באותו עניין אמר תנו מנה לפלוני דבכי האי גוונא בהקדש קי"ל דנוטל הזוכה דאין אדם עושה קנוניה על ההקדש ועדיין מיתה כללא דמילתא במקדיש כל נכסיו בהיותו בריא ואחר כדי דיבור אפי' אם עדיין עסוקין באותו עניין אמר מנה לפלוני כדי לא יועילו דבריו לכלום וכן נמי אם הוא שכ"מ ונסתלקו מאותו עניין לא יועילו דבריו לכלום אבל בעודם עסוקים באותו עניין בהיותו שכ"מ אמר מנה לפ' כדי בזה יפה כחו או באמירת תנו או באיכא שטר מקוים ונוטל הזוכה בלא שבועה
ועל עניין הטענה שטוען אבי חנוך הנז' שהמעות הנמצאים בעין הם של לוי שולח לחנוך בנו הנה מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' ק' באה"ע ד' קל"ו ע"ג ובסי' ר"ן מחו' ב' נ"ד דאינו נאמן אבל מתשו' הרא"ש שהביא הרב"י סי' מ"ז מבואר להפך שכתב וז"ל ודאי אם היו לו עסקה נאמן לו' לו מעסק פלוני הם במיגו שנתנם לו בפירעון חובו וכבר מהרשד"ם ז"ל עמד על זה וישב דלא פליגי עיין בדבריו בנ"ד סי' ק"מ דכן העלה הסמ"ע סי' רל"ז וכ"כ מור"ם במפה סי' צ"א ותשו' זו של הרשב"א לא העלה אותה על שולחנה מרן בשולחנו הטהור ומאחר דלא הזכירה ודאי דלאו כהלכתא היא
וכן פסק מור"ם בהדייא בסי' פ"ז שכתב מיהו אם ידוע וכן דעת הרשב"א בתשו' סי' מ"ה וכמו שכתב מור"ם בהדייא הרי דהרשב"א בתשובת סי' מ"ז מוכח להפך ועיין כנה"ג סי' פ"ו אות י"ד ועיין בעי חיי ח"א סי' מ"ה וכנה"ג סי' מ"ז אות ו' ואות טי"ת ועיין כנה"ג סי' פ"ו אות י"ד