SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23526
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

ותשו' הרשב"א יש בה הרגש גדול וניכר שלא זכיתי להבין אפי' הלשון שכתב וז"ל ואעפ"י שכל צריכים להם זה לתשמישו וכו' ותיבת שכל צריכים להם אין לה מובן כאשר יראה הרואה וכבר עלה בדעתי להגיה שהיא ט"ס וצריך להיות שכולם צריכים להם והכוונה התובע והנתבע וגם זה דוחק [גם יש דקדוק גדול במה שכתב] ותשו' הרשב"א הזאת שהביא הב"י בסי' קע"א מחו' א' שכתבנו למעלה יש לדקדק בה עוד שכתב וז"ל תשובה הדין עם התובע אעפ"י שכל צריכים להם זה לתשמישו וזה לתשמישו אין זה כעובדא דהנהו תרי אמהתא דהתם באומר גוד את זה ואני השנייה וכו' אבל אם בא לו' באחת מהן גא"א ואית דינא דגא"א וה"נ דכוותה דאית דינא דגא"א דלכאורה דלמה הוצרך הרב לו' דשאני הנהו תרי אמהתא דאינו יכול לדינא דגא"א הוא בהיכא דאומר גוד את זה ואני השנייה אבל באחת מהם לא והלא הנהו אמהתא שאני דאין מלאכתן שוה דזה יודעת לאפות וזה יודעת לרקום לא כן בנדון דידן ששני הבתים מלאכתן שוה כמ"ש בהדייא וכך היה לו להשיב ברב קיצור דשאני התם בשפחתן שאין מלאכתן שוה לא כן בתים ומלאכתן שוה וסגי בהכי שהרי החילוק גלוי וידוע זאת ועוד יש לדקדק בסיום דברי הרב במה שכתב דשאני התם באומר לו גוד אתה זה ואני השנייה אבל אם באחת מהם אומר יכול וכו' דמוכח מדבריו אלו דדוקא כאשר יהיה האופן שאומר לו טול אתה זו ואני השנית הוא דאינו יכול דבהם הוא דעסיק הש"ס הא כל אופן שהוא חוץ מזה האופן דהיינו ד"מ גא"א בשתיהם באחד נראה מדיוק לשונו דיכול התובע לכופו ואם כן הוא לפי מונח דברי הרב שהוא מדמה דין הבתים לדין השני שפחות כדמשמע מדבריו אם כן היה לו לפסוק גם בבתים דינא הכי אלא דאי מהא לא אירייא דשערי תשובה לא ננעלו דאיכא למימר דאנה"נ דאם התובע רוצה לאגוד בשני בתים כ"א ודאי דיכול לכופו וק"ו הוא מהנהו ב' שפחות אלא דהרב עסיק בהיכא דהתובע אין רצונו כי אם בכל בית זא"ז ופסק הרב דהעיקר תלוי ברצון התובע דהוא העיקר וכמ"ש הרי"ף מפו' להדייא דבתים שאין בהם כדי חלוקה אינו יכול לכופו רק בהיכא דאומר לו טול אתה המעולה ותוסיף דמים או להפיק וכמ"ש הטור ומר"ן בהדייא ואינו יכול לכופו לא לאגוד כשתיהן כא' ולא בזה אח"ז כמפו' בסמ"ע ס"ק ל"ב וס"ק ל"ה בהדייא והרי תשו' הרשב"א עומדת לנגד הסמ"ע ותהי להפך ואיך הסמ"ע לא נרגש ממנה כלל וגם על הרשב"א יש להרגיש איך לא נרגש ע"ש הרמ"ה כלל מאחר שהוא עומד כנגדו והוא רב מפורסם כמ"ש הב"י וגם על הב"י מר"ן ז"ל יש להרגיש שהביא דברי הרשב"א והרמ"ה ..... זאת ועוד איך מר"ן ומור"ם שני המלכים נועדו בחכמה עלה ולא זכרו על שפתם תשו' הרשב"א זאת והעלימו עיניהם בקצר מענה ואין זה מדרכם הטוב ובפרט מור"ם כי זה דרכו בש"ר לו לאסוף הנדחה מה שמשמיט מר"ן בקצר בזה הדין שינה מנהגו הטוב ולא זכר ש"ר תשובת הרשב"א זאת וגם הלשון שכתב הרשב"א שכולם צריכים להם זה לתשמישו וכו' יש לי בו גמגום באופן שלא זכיתי להבין דברי הרב כראוי וכמ"ש לקמן בס"ד
(2)
וגם על מר"ן ב"י זלה"ה יש להרגיש שהביא דברי הרשב"א והרמ"ה בסתם ולא זכר שיש מחלוקת ביניהם וגם על הסמ"ע יש דקדוק שלא זכר מתשו' הרשב"א שהיא בהפך מסברתו
וגם בשאלה יש בה הרגש ניכר שכתב הרב דהתובע או' איגוד בבית אחת והנתבע משיבו לאגוד בכל הבתים דמזה מוכח דבכל הבתים מוכרח בע"ך הנתבע לירד לדינא דגא"א ולפי ש' הרמ"ה גם בשניהם כא' אינו יכול לכופו שלא לגרשו אלא דאי מהא ג"כ לא אירייא דיש לישב דהנתבע ג"כ ניחא ליה באגידתן כל הבתים כולם ואין כאן מקום להאריך כי קצר המצע
אשר על כן לבי אומר לי דיש לצדד ולומר דתשו' הרשב"א זאת היא בהפך מסברת הרמ"ה שהביא הטור דלס' הרמ"ה בשני בתים מבוררים אחת גדולה ואחת קטנה או אחת עדית וכו' אינו יכול לכופו רק באומרו טול אתה המעולה ותוסיף וכו' וכמ"ש מר"ן להדיא והרמ"ה אבל בגא"א בשתיהן או בזה לחו' אינו יכול לגרשו מלהסתפח בנחלתו וישאר בלא בית דירה גולה ונדח כמ"ש הסמ"ע בהדיא והרשב"א לא כן ידמה וס"ל דגם בשני בתים אית דינא דגא"א או תקנה חלקי וכו' ויכול התובע לאגוד אותו בע"כ בזה לחו' כמפו' ואפשר ג"כ לומר וקרוב הוא דלסברת הרשב"א זו אם התובע אינו לאגוד בשני הבתים כ"א הרשות בידו אלא דלא אתשיל הרב להכי בנדון שאלתו שנדון השאלה לא היה רצון התובע כ"א דוקא לאגוד בזה אח"ז ולכך פסק דהכל תלוי ברצונו של תובע ואנה"נ שאילו היה רצונו לאגוד שניהם בבת אחת הכי נמי דבזה דהדין עמו ומעתה לפי מונח זה יצא לנו דבר מחודש דהרשב"א אית ליה דכל דבר הצריך לשניהם דינו הוא כשני שפחות הגם ששפחות אין מלאכתן שוה והבתים מלאכתן שוה העיקר תלוי לס' הרשב"א בצריך לשניהם ובשפחות עצמם שאין מלאכתן שוה הא דאינו יכול היינו דוקא באומר גוד את זו ואני השנייה או להפך אבל גא"א בשניהם מצי שפיר לכופו והשתא לפי דברינו הרשב"א קאי כס' רש"י ממש ומעתה נחה שקטה הארץ דלא הביא מר"ן ומור"ם סברת הרשב"א זו כלל דדבריו הם בהפך מס' הרמ"ה והטור ורבינו האי והרא"ש כמפו' בדבריהם כן נלע"ד מתורה שבע"פ וחסרון הספרים וחולשת המזג ומר"ן ומור"ם בתר רוב הפוסקים הלכו ומה גם לפי מה שכתב ב"י במקום אחר דהרמ"ה רב מפורסם והוא אילן גדול ראוי לסמוך עליו וכ"ש שרבים אתו רבינו האי גאון שדבריו דברי קבלה והרא"ש והטור ודו"ק ונשאר לנו דוחק גדול איך הרב"י הביא דברי הרמ"ה והרשב"א סמוכים באילו שניהם מסכימים לדעת אחת וצריך ישוב לזה לפי הדרך הזה שכתבנו
ומעתה אם כנים אנחנו בדבריהם הללו ותשו' הרשב"א זאת היא בהפך מס' מר"ן דפסק כהרמ"ה יותר תגדל התימה על המנהג שאנו נוהגין פה עמנו היום בשני בתים שכופהו לירד עמו לדינא דגא"א בע"ך ודוחהו ומגרשו מהסתפח בנחלתו וזה הוא הפך דברי מר"ן והרמ"ה וסיעתו ומחמת זה נשארתי נבוך ולבי מהסס ביען שלא נתיישבו שלשה דקדוקים שזכרנו כבר לפי הדרך שכתבנו בכוונת דברי הרשב"א ועם היות שדקדוק אחד מקום יש ברא"ש ליישבו מכל מקום עדיין השני דקדוקים אחרים לא נתיישבו לנו כלל והדקדוק שיש לישבו הוא זה דהנה כבר הרגשנו לעיל על לשון הרשב"א שכתב וז"ל וההיא דשני שפחות דאינו יכול לכופו מיירי באומר גוד אתה זו ואני השנייה אבל באומר גוד אותה אתה או אם יכול יעו"ש והוקשה בעינינו דלמה הוצרך הרשב"א לכל זה והרי החילוק גלוי וידוע דשאני ב' שפחות דאמור בש"ס דלית בהו דינא דגא"א הוא מחמת שאין מלאכתן שוה לא כן בשני בתים וכך היה לו להשיב בקצרה והוא דקדוק
(3)
דקדוק נכון ומורגש אלא אי מיהא לבד יש ליישבו והוא דשיעור כוונת הרשב"א כך הוא דהיינו לנתבע שהדין עם התובע והביא לו ראיה דבתר שאמת אתו במה שתובעו לאגוד הבתים בזה אחר זה דהרי גם בשני שפחות דאמרו בש"ס בהדייא דלית ביהו דינא ואיגוד לא אמרו דלית בהו דינא ואיגוד רק בהיכא דהתובע אומר לו גוד אתה זו ואני השנייה אבל בגוד זא"ז מצי שפיר לכופו ואם כן ק"ו הוא אם בשפחות דלית בהו דינא דגא"א עכ"ז בזה אח"ז אית ביהו ומצי לכופו כ"ש בשני הבתים שמלאכתן שוה דאעפ"י דאית בהו דינא דגא"א על אחת כמה דמצי לכופו לדינא דגא"א עכ"ז בזה אח"ז והוא ישוב נכון ראוי ליאמר אלא דעדיין נשאר לנו ב' דקדוקים שלא נתיישבו לפי הדרך הא' שכתבנו בדברי הרשב"א דלפי דרכינו שכתבנו שהרשב"א חולק עם הרמב"ם וסיעתו לפחות היה לו למר"ן או למור"ם לצד הפחות לכתוב יש חולקים ומה זו שתיקה והעלמה ומה נשתנה דין זה מכל הדינים שכותבים ויש חולקים זה דקדוק גדול דקדוק שני במה שכתב הרשב"א וז"ל הדין עם התובע אעפ"י שכולם צריכים להם זה לתשמישו וזה לתשמישו עכ"ל דברים הללו לא זכיתי להבינם מאי שכולם צריכים דקאמר שאם נאמר שהכוונה היא שזה צריך לביתו לדור בה וזה צריך לביתו לדור בה מה חידוש השמיענו בזה והלא לכך נברא דינו דגא"א כגון שנים ששכרו או לקחו חנות זה צריך לו וזה צריך לו ואם אין אתה עושה כן בטלת כל דינא דגא"א באופן שדברי הרב לא זכיתי להבינם בעצם לכן אמרתי אני אל לבי נתנה ראש ואבחר דרך אחרת כדי ליישב דברי הרשב"א ובו יתיישבו בע"ה כל הדקדוקים והוא דנאמר דהרשב"א מודה להרמב"ם וסיעתו דבשני בתים א' גדולה ואחת קטנה יטול כ"א בית אחת ויתן בידו של חבירו הבחירה לתת העילוי כמ"ש מר"ן ואינו יכול לכופו לגרשו מנחלתו באמור לו גא"א בשניהם כאחד כלל כס' הרמב"ם ולפי"ז נעשה השלום בין ב' צדיקים הרמ"ה והרשב"א והרשב"א לא עסיק בשני בתים ששניהם ראויים לדירה רק א' גדולה ואחת קטנה שבזה כבר דיבר הרמב"ם וכוותיה סבר הרשב"א ולא דיבר בזה האופן הרשב"א כלל שכבר מפורש הדין הזה בדברי הרמ"ה בהדייא ולא נשאל הרב רק בכגון המנהג הנהוג בעיר תיטוואן ואגפיה שכל בעל הבית כששוכר דירה לבני ביתו שוכר ב' בתים אחת לשינה ושכיבה ולישיבה ראויה לדירת מלכים ושם ישיבתו קבועה והשנית סמוכה לה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכיהם והוי הבתים אין מלאכתן שוה שזה הבית ראויה לדירת בעל הבית וביתו ואורחיו והשנית למלאכתנו והוי ממש כעין ב' שפחות בדיוק ובזה הונח לנו הדקדוק שדקדקנו כבר דמה לו להרשב"א לו' דהתם באומר גוד אתה זו וכו' והלא התירוץ והחילוק גלוי וכו' וכמ"ש לעיל דלפי דרך זה באו דברי הרשב"א מתוקנים היטיב דהבתים הללו אינם שוים במלאכתם והתובע רצה לעשות גא"א בזא"ז כמו שהוא הדין בשני שפחות דיכול לירד לדינא דגא"א בזא"ז וע"ז השיב דהדין עם התובע ומה נמרצו לפי דרך זה לשון הרשב"א שכתב בזה"ל ואעפ"י שכולם צריכים להם זה לתשמישו וזה לתשמישו והוינן בה מאי כוונתו בזה וכו' ולפי דרכנו יבוא על נכון היטיב דהיינו דמה שכתב שכולם צריכים הם אין פירושו כדס"ד מעיקרא [דכוונת שניהם היינו ראובן ושמעון דהיינו דזה אין לו שום שחר כלל שכך הוא מנהג כל העולם ולכך נקרא דינו גא"א] דהיינו שניהם ראובן ושמעון דזה אין לו שחר וכדכתיבנא בזה אלא כוונתו פשוטה הרבה שזה צריך לבית אחת ושמעון ג"כ צריך לבית אחת דזה הדבר אין לו שחר שכך הוא מנהג העולם ולכך נקרא דינא דגא"א אלא כוונת הרשב"א פשוטה הרבה שכולם צריכים דקאמר היא על הבתים שכל א' מהם וכו'
(4)
ולפי פירוש זה נתיישב לנו היטב לשון שכולם צריכים להם דנקט הרשב"א דהיינו שאין פירוש שניהם קאי על התובע והנתבע שהם ראובן ושמעון דפירוש זה לא יתכן כלל ביען שהרי כל עיקר דיני גו"א להכי נבראו ואי לא תימא הכי בטלת כל דיני גוא"י אלא כוונת הרשב"א פשוטה הרבה שכולם צריכים דקאמר היא על הבתים שכל א' מהם צריך לשני הבתים זה לתשמישו וזה לתשמישו וזה לתשמישו וזה לתשמישו קאי על הבתים לא על ראובן ושמעון יובן דהיינו שכ"א צריך לשני הבתים אחת לישיבתו ולשכיבתו ואחת לאפות לבשל בה והוי ממש בדיוק כעין ב' שפחות א' יודעת לבשל ואחת יודעת לרקום וכ"א מהם צריך לשניהם והוה כלשון הש"ס בשפחות בדיוק ממש שכך כתוב בש"ס דלמ"ד מיבעי ליה תרווייהו ולמ"ד מיבעי ליה תרוייהו ודוק. ובאו דברי הרשב"א לפ"ד זה כעין חומר וע"ז הביא ראיה הרשב"א מדין ב' שפחות דנדון ב' שפחות הוי ממש כנדון השאלה דכל א' צריך לשתיהן ואין מלאכתן שוה ובזה סרה התלונה וההרגשה שדקדקנו עוד דמה לו להרשב"א באריכות לשון ללא צורך שהחילוק גלוי וידוע דלפי דרך זו מוכרח הוא לומר כך באמור לו לשואל שגם בשפחות דינא הכי דהא שאמרו בש"ס לית ביהו דינא דגא"א דוקא בגוד אתה זו ואני השנייה אבל באו' דינא הוא דמצי לכופו וה"נ בבתים אלו שאין מלאכתן שוה הדין עם התובע באופן דהתובע הוא תבע כהוגן שראה בעיניו בדין השפחות שיכול לו' לו גא"א בזא"ז וגם הוא תבע לחבירו בבתים שאין מלאכתן שוה בזא"ז ותביעתו נכונה וזכה בדינו ומעתה נחה שקטה האר"ש ונתיישב לנו עוד למה לא זכרו מר"ן ומור"ם סברת הרשב"א לפחות בשם יש חולקים דלפי דרך זו אין כאן מחלוקת והרשב"א והרמ"ה בסברא א' ובכלל דברי הרמ"ה הם דברי הרשב"א ובכלל דברי הרשב"א הם דברי הרמ"ה אין בהם שינוי ושניהם אמר דבר א' שדברים שאין מלאכתן שוה יכול לכופו דגא"א בזא"ז והיא הלכה מוסכמת אלא שהרמ"ה ביאר לנו בהדיא דאינו יכול לו' לו גא"א בשניהן כא' וזה הפרט לא באר אותו לנו הרשב"א כדבריו בהדייא דהרשב"א לא השיב רק למעשה שנשאל עליו שהתובע רצה לעשות דינא דגא"א בזא"ז וזיכהו הרשב"א בדינו כס' הרמ"ה ונוכל לו' שאילו במציאות נשאל הרשב"א במציאות כזו דהיינו שהתובע רצה לירד בדינא דגא"א בשתיהם כא' היה משיבו שאינו יכול לכוף שכנגדו כס' הרמ"ה או אפשר שהיה משיבו שיכול כס' רש"י דזה הדבר לבד לא נתברר לנו בדברי הרשב"א דלא לתשיל הרב להכי ובזה נתקנו כל הדקדוקים בדרך נכון וישר לעניות דעתי ומזג חולשתי וניחא נמי גם כן לפי דרך זה מה שהיה קשה עלינו על הרב ב"י שהביא דברי הרמ"ה והביא דברי הרשב"א סמוכים יחדיו ולא זכר ש"ר המשביר שיש בהם מחלוקת דלפי דרכינו זאת אין ביניהם מחלוקת ובחדא שריין ודוק היטב. ועכ"ז נתיישב לנו עוד אמאי הרשב"א עצמו לא זכר ולא העלה סברת הרמ"ה שלכאורה היא הפך מסברתו לגמרי ולפי דרכינו נתיישב הכל בס"ד.
ומעתה נפל פיתא בבירא שמתחילה עלה על דעתינו לפשוט הספק שנסתפקנו לעיל מתשו' הרשב"א שאתנו ולפי דרך זו שכבשנו בדברי הרשב"א פנים חדשות באו לכאן ואינו עניין לנדון הספק שנסתפקנו דהרשב"א קא עסיק בשני בתים שאין מלאכתן שוה שאינם ראויים לדירה שניהם וכמ"ש ומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה ממקום אחר לפשוט הספק שנסתפקנו