SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23525
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

אומדנא דמוכח דמבטלת המעשה תלמוד ערוך הוא בפרק יש נוחלין ובפרק מי שמת ובפרק אעפ"י דאיתא התם ההוא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים וכו' ופסקה מר"ן בחו"מ וכן פסק הרשד"ם שאלה תט"ו יעו"ש
(2)
סי' קנ"ז עיין בב"י סי' ט' מה שחנן ה' עבדו בזה מצאתי שכת' כן הרב ב"ח ובשביל כך לא כתבתיו סי' ט"ו כתב הרמב"ן שאם מנהגם לבנות כל א' וא' בשל עצמו גויל וכו' אבל ודאי אם הי שם מנהג ידוע לשותפין כגון שהתנו עליו אנשי העיר במעמד כולן כופין זה את זה לבנות כמנהגם הידוע ואפי' נהגו לבנות גויל רחב ארבעה אמות וכו' ובסעיף י"ח כת' הב"י משם נימוקי יוסף דאם נהגו לרבות או למעט כשיעורים האלו הרי זה מנהג טעות וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל יע"ש ותמיהה לי כי זה הפך ממה שכתב הב"י בסי' ט"ו משם הרמב"ן דאפי' אם נהגו בכותל רחב ארבע כופין זא"ז ואפשר לישב בדוחק כוונת הרמב"ן ז"ל דדוקא אם נהגו כך דהיינו שהתנו כן אנשי העיר במעמד אנשי העיר ובזה הוא דהולכין אחר מנהגם דמנהגא כי האי דהוי במעמד כולן בקרב אלים שאני שמה שכתב בס' י"ח דאם נהגו לרבות וכו' מנהג טעות הוא במנהג שהונהג שלא במעמד אנשי העיר בלא תנאי וצ"ע
סי' ל' בב"י כתוב בהגהות אשירי די"א דסוכה דמצוה עד ל' יום ושבעה דמצוה לא הוי חזקה פי' דבריו הוא דבסוכה של רשות קי"ל דהחזיק בל' יום ובסוכה דמצוה סגי בז' יע"ש והיה ס"ל דצריך שבעה של מצוה לבד משלשים דבצירוף הכל צריך שבעה ושלשים והנה בדעת הרב הגהות אשירי נסתפקתי דמדי הוא טעמא דתלמודא דקא' בעד ל' יום דלא החזיק הוא משום דשלושים יום לא קפיד איניש ולא מחי סבור שחבירי זה צריך לצל וכו' יע"ש ברש"י וסוכה דמצוה לאחר ז' הויא חזקה כיון דשבקיה יותר מן הצורך ולא מיחה אמרינן דפייסו במעות עד עולם והנה אפשר דדעת י"א זה הוא בהיכא דסמך סוכתו על כותל השותפין דרך משל ל' ימים קודם חג הסוכות ופגע בו הרגל דהיינו חג הסוכות אמרינן דלא מיחה ולא הקפיד על זה אע"ג דכבר כלו שלשים יום הוא משום דהגיע הרגל אמרינן הניחו לקיים מצות סוכה ובזה הוא דדיבר הגהות אשירי דצריך ז' לבד משלשים אבל בהיכא דסמך בערב חג הסוכות ממש אפשר דדעתו הוא בשבעה לבד הוא דלא החזיק וביותר מז' החזיק או אפשר לומר דצריך להשלים דהיינו בכלל שבעת ימי הרגל ואז תכף אחר עבור ל' יום החזיק דמה טעם לא מיחה בו אי משום מצות סוכה כבר עבר זמנה אי משום ל' יום לא קפדי אינשי ולא מחי הרי יש כאן ל' ומה טעם לא מיחה אם לא שתאמר שפייסו במעות וקנה ממנו והכי מסתברא דלא מסתבר לומר דצריך ז' ול' לחזקה דהיינו שמעיקרא לא הקפיד על ז' ימים של מצוה ושוב נמי לא הקפיד שלשים יום אח"ך דיאמר חבירי זה צריך לצל דזה נראה לכאורה דלא מסתבר מיהו זה שעמד אם מנגד שלא להכריח סברה זו דזה מניין לו לה' הגהות אשירי בדברי הגמרא דלשון הגמרא כך הוא האי כשורה דמטללתא עד ל"ו יום לא הוי חזקה בתר ל' יום הוי חזקה ואי סוכה דמצוה היא עד ז' יומין וכו' ומפרש ה' הגהות אשירי התלמוד וא"ך סתמה קתני לה ומנלן לחלק ולו' דדוקא בהיכא דעברו ל' יום קודם הרגל ופגע בו הרגל דזה אינו מוכרח כ"כ וצל"ת