SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23524
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

הנז' יראה אדם א' בעל אומנות ויטיל לו קרן סך מה ויושיבו בחנות וישתתף עמו חלק כחלק דהשתא אית ליה הנאה מרובה אח"ז בא השוכר ופייס למלוה לשכור לו החזקה הנז' ולא נתרצה עד שריצה אותו בסך ב"ם ה"ם והלוה לא נגע בזה ובזה נראה שאם האמת אתו טענתו נכונה דבכגון דא לא דיבר הרב שבזה כו"ע מודו שאין כאן עורמה והו"ל כאדם אחד שיש לו בית בחצרו ובא אחד לדור עמו ושכר לו הבית ביותר משומתה שאין בזה שום פקפוק כלל כלל ואעפ"י שאין הדבר הזה צריך לראיה מ"מ לתוספת טובה אציגה נא תשו' הרב כמוהריב"ע זלה"ה בכבודו ובעצמו וז"ל בעניין ראובן שמשכן בית לשמעון דאפסקיה אחר דהיינו שהעמיד לו חנוך בנו שוכר בכו"כ לחודש בימ"ה ואח"ז מת ראובן ועמד חנוך בנו וטען שכיון שהוא היורש בטלה השכירות וכו' וע"ז השיבו הרבנים וז"ל שדבריו מהבל ימעטו שמאחר שכבר נתחייב בשכירות מזמן הא' כל ימי משך המשכונה וכו' וסיים עוד וז"ל וליכא למימר שזהו נגד התקנה שתקנו הא' [פירוש שתקנו שהמלוה עצמו יתטפל דהיינו התקנה ש"ש שכל] דמאן מוכח שראובן אביו העמידו שוכר כדי שנאמר שהוא נגד התקנה של הא' והרי אפשר ששמעון בעל המשכונה פייסיה ואפייס ונתחייב לו בלא דרישת אביו עכ"ל הנה לפניך כשולחן הערוך דאפי' אם המלוה פייסיה ואפייס אין בזה שום צד פקפוק ומכח אפשר שכך היה העניין ששמעון פייסיה ואפייס חייבו לחנוך בשכירות ומכ"ש וק"ו בנ"ד שגם המלוה לא פייסו רק השוכר לתועלת עצמו כי נפשו אותה לשכון במקום שהוא בפרשת דרכים לעוברים ושבים ולא נתרצה לו הבעל דבר רק בסך מרובה פשיטא שאין שום פקפוק כמפו' בדברי הרב כמוהריב"ע זלה"ה עצמו ומדברי הרב הנז מוכח דגם מן הספק אמרינן כך היה העניין דלא לאחזוקי אינשי לעשות לתא דרבית ועיין בשו"ת הרשב"א סי' תתע"א ומשם באירה באופן דלדעתינו לפי טענה זו צדק התובע ויגבה שכירותו אם לא שיש עדים מכחישים אותו ע"ז וצויי"מ וימ"ן החו"פ פאס יע"א בכסליו ש' תרי"ד לפ"ק וקיים יעקב ן' סמחון סי"ט ידידיה מונסוני יס"ט
ועיין בס' תקפו של יוסף ש' ק' שכתב בפשיטות דהיכא דאפייסי' אחר אפי' השוכר לפי ערך המעות אינו אלא הערמת רבית דשרי בדיעבד אם נתחייב ועוד כתב דחכמי התק' לא גזרו אלא באותם קולות שהיו מקילין בלי החזיק השוכר גם לא השכיר לו המשכיר בקנין לקנות דהוי בחזקה וגם שמקבלים פודה בקנין שיפדה במלאת הזמן ומקבלין משכון על השכירות כמבואר בלשון התק' ובכה"ג הוא דגזרו אבל על קצבת השכירות לחוד שהם אמרו אין אונאה לקרקעות לא גזרו וגם שהרב הנ"ל לא כתב כן כ"א לגבי משכו' יתומים מינה נלמוד ג"כ לנ"ד וכ"ש בצירוף דברי הלוה וכנ"ל ודאי שחייב השוכר לשלם כל השכירות בלי שום גמגום ופקפוק כלל וצור ישראל משגיאות וממכשול ההלכה נאום יעקב סי"ט
אמת הוא שהרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה נשאל מכמוהר"ר ישועה א"ן חמו זלה"ה על אפוטרופוס יתומים שהלוה מעות על קרקע במשכונה ושכירות והקרקע שוה עשרים אוקיות והאפוט' קבל שוכר אמוד בפירות הקרקע בסך שלשים אוקיות ויותר ונהג זה זה כמה אם נוהגים כפי מה שהובא בתקנות שהפקיעו זכות המלוה בנותר אם לאו ומהו הדין גם במה שעבר וקבל האופט' וז"ל באתי להשיבכם דבר על דברת השאלה הכתובה לעיל ואען ואומר איברא דכל ימי צווחנא כי כרוכייא על המנהג הרע הזה ואי איישר חילי אבטליניה כי נראה הדבר בחוש הראות דלשם רבית שקוצצים רביע אוקיא לכל עשרה אוקיות לפי סכום המעות ומה אעשה והנה פשה הנגע במקום זה מימי קדם וכבר צויתי לסופרים לנהוג לקנות מיד בעל המעות איך השכיר לשוכר ואח"כ יתחייב השוכר בקנין לבעל המשכונה בשכירות ואח"כ ישכור השוכר בקנין לבעל הקרקע ואח"כ יתחייב לו בעל הקרקע בשכירות
(2)
.... חנות אחת ביד שמעון בסך א'' ונתחייב לו שוכר אחד מבחוץ בשכירות החנות בסך כ"ם ה"ם ..... הס' הפ' והתחיל השוכר לפרוע לו סך מה מהשכירות כמ"ש ע"ג שטר השכירות והן עתה קם הלוה ונתעורר וערער על המלוה באומרו שבשעה שמשכן החנות לא היתה שוה בשיעור השכירות הסך הנז' וממילא היתה בדבר עורמה שעושים קנונייה דהיינו שקוצבין השכירות לפי סכום המעות לפי רבוים ולפי מיעוטם והמשכונה והשכירות אינה כי אם כסות עינים וע"ז יש להשיב שכבר ידוע התקנה שתקנו רבותינו בשנת שכ"ל מחשש הערמת רבית שדומה ראו שהבעלי בתים פשטו ידיהם הרבה ועמדו ותקנו שמשם והלאה לא יהיה שום שוכר רק המלוה יתטפל הוא בבית שמשכן ידור בה או ישכירנה לזולת ותקנה זו לא נתפשטה כלל שכך ראינו בד"ק כדברי הרב כמוהריב"ע וב"ד וז"ל מיום היותינו על האדמה אנחנו רואין שעושים נגד תקנה זו ולא עוד אלא שקצת פרטים ממנה היו עושים ע"י רבותינו זלה"ה בהפך עכ"ל ואח"ז קם כנגד הרב הגדול כמוהריב"ע זלה"ה והיטיב חרה לו על מה שעושים דרך הערמה כזאת לא בחייו ולא לאחר פטירתו זלה"ה וכך היו דנים רבותינו הא' זלה"ה פעמים רבות כשבא לפניהם שטר משכונה שיש בו שוכר שאינו בעל הקרקע שאינם נותנים לב כלל לסכום השכירות ומעולם לא חששו לזה כלל ביען שדברי הרב לא נתפשטו לרבני דורו וקי"ל אין אונאה לשכירות ומשכונות שלנו הם כעין מש' דסורא דהוייא זביני ממש דאין רשות למלוה לכוף ללוה לפדות בשום אופן ואם כן הדר דינא כאילו הבית היא שדה אחוזה למלוה שרשאי להשכירה בסך שיתרצה לרצונו ואנן יתמי דיתמי מקרוב זה ימים בבוא לפנינו עניין כנדון הזה כך היינו נוהגין לומר לתובעים דהיינו שאם שיעור התוספת שנתחייב בה השוכר לבעל המעות הוא תוספת כפי שיעור שתות וכיוצא דע"י שהבית תשוה בשומת שכירותה סך י"א והשוכר נתחייב למלוה בסך י"א גם בזה ודאי אין קפידא ואין ניכר שיש כאן תוספת בשביל המעות שעינינו הרואות שרוב בני אדם לסיבה קלה אם מצא חן בעיניהם איזה מקום ראוי לדירה מוסיפים בשומתו הסך הנז' ואין בזה קפידא ואם איזה יחיד הוא בהפך מדעת זה בטלה דעתו ואין מביאין ראיה ממנו ואם אנו רואין התוספת בהגזמה יותר משיעור השתות כנז' דע"י שהבית ששומתה י"א יתחייב בה השוכר בסך י"א הם או י"א דם מ"מ ע"ז היינו אומרים להם שלא יגבה כ"א שיעור סך י"א ב"ם והיינו אומרים להם דבר זה בדין כעין פשרה כי לא היה יכולת בידינו לכוף אותם בחזקה על הדבר הזה מאחר שרבותינו הא' לא היו דנים כך ודברי הרב מוהריב"ע לא נתקבלו לרבני דורו ומ"מ אנן לחומר אסור הרבית והואיל והדבר יצא מפי המלך הרב הגדול זלה"ה כך נהגנו מקרוב והן עתה בנ"ד נפלה הכחשה בכיתי עדים בין הלוה המלוה שהלוה הביא עדים שלא היתה שוה כי אם סך י"א גם וכיוצא והמלוה הביא עדים שהיתה שוה סך י"א גם וכיוצא והמלוה הביא עדים שהיתה שוה סך ג"ם כך ראיתי בכתב יד א' מהחכמים ומחמת זה אמרנו שאין להזדקק לעדויות אלו ואין בם מועיל כולם רק נטפלנו לטענת בעל המעות שטוען וזהו תורף דבריו דבשלמא אם בתחילה כשבא אצלו הלוה ובקש ממנו סך א'' ולא נתרצה לו סך א'' עד שהעמיד לו השוכר בסך כ"ם דם דהיינו שהלוה הלך ופייס ונתחנן לשוכר עד שנתחייב בזה הוא לחוש לס' הרב הגדול דהוי קנונייה והערמה גדולה לא כן בנ"ד דכל עיקר כוונתו במשכונה זו היתה להנאתו ולטובתו כי ידוע הוא שהחזקה בחנויות במקום שמוכן ראובן הנז' שהוא מקום קבוע לעוברים ושבים והוא בפרשת דרכים לכל הגויים העוברים ושבים ביום השוק כידוע שכל מי שיש לו חזקה במקום הנז' על הרוב מביא אדם א' שיודע בטיב מו"מ הרבה או בעל מלאכה כגון צורף וכיוצא ומשתתף עמו בעד חזקת החנות וכן היה בכל זכייתו שאחר שזכה בחזקה היו
(3)
ע"ע שותפים שרצו להפריד ערובתם
שאלה ראובן ושמעון שותפים וראובן הטיל לכ"ה דמי עשרת אלפים מתקאלים ושמעון אלף ובריוח חלק כחלק וכן בהפכו ולעת פרידתם נמצא בכ"ה מ"ב ד"מ אלף מתקאלים והשטר חובות אמודים מהם במשכון ומהם משכונות קרקע ומהם שבעליהם אמודים באחריות נכסים ומו"מ כדרך כל הארץ ונפל הספק כיצד משפט חלוקתם אם יחלוקו כפי חלוקתם בריוח נמצא ששמעון צריך לשלם מביתו מ"ב ויטול תמורתו חובות וסחורות או דילמא דלא היה התנאי כי אם על הריוח והפסד וכגון חובותץ אמודים אבל במה שהוא בעין סחורות וחובות אמודים יחלקו לפי ממון ועיין ח"מ סי' ק"א ובסמ"ע יורינו מ"ץ הדין עם מי ושכמ"ה וחתום כמה"ר משה טולידאנו יצ"ו מעיר ארבאט יע"א.
תשובה שותפים אלו כיון שהגיע הזמן הקצוב שקצבו ביניהם להפרדת ערבותם אי נמי לא הגיע עדיין ומרוצנם הטוב שניהם הסכימו להפריד ערבותם ובהמשך זמן שותפותם מכרו סחורות באשראי לזולת כנהוג בדרך מו"מ הנהוג בין הסוחרים שמוכרים הסחורה בריוח ונזקף סך המקח על הקונים בשטרות במשכונות קרקע וטלטל כנז"ל הנה ידוע לכל באי עולם שהמוכר סחורה בהקפה הגם שלוקח בטחונות אמודים והקונה אמוד בנכסי מכל מקום אינו דומה לקונה שפורע דמי המקח טבי' ותקולי תכף למשיכת הסחורה ולא שוו בשעוריהן כלל ביען שהמוכר כשרואה המעות מדודים ומצויים לפניו מוותר קצת מדמי המקנה שסומך עוד שתכף הוא מרויח עוד במעות שמקבל עכשיו שיקנה וימכור בהם וממילא מתחילה כשמכרו בהקפה הרויחו יותר שניהם והם שותפים בריוח ובהפסד חלק כחלק ואם כן לבסוף בעת שרצו להפריד ערובתם מה פשעו של השותף שהטיל קרן מתחילה לכיס השותפות ובריוח לא הרויח כי אם החצי הוא וחבירו בשוה ויקח הוא לבסוף כל הקרן של חובות דאם כן לקתה מדת הדין וזה השותף השני שלא הטיל כי אם סך מועט נטל בריוח חצי במושלם ולבסוף יניח קרן חבירו תלוי ביד הזולת והוא מתחילה כבר הרויח במה שנמכר בהקפה ואין זה כשם שהם בריוח כך הם בהפכו דעם היות שהבע"ח אמודים ובמשכונות קרקע מכל מקום יש הפרש גדול בין מעות בעין לשט"ח אפילו הם אצל אמודים ואפילו הסחורות המצויים בעין יש ביניהם הפרש גדול בין מ"ב חדא דמעות בעין תכף יכול לקנות ולמכור ולהרויח זבין וזבין וכו' כידוע ועוד בה השטרות הגם שיהיו אצל האמודים ובבטחונות מכל מקום נפיק מזה במקרי הזמן כמה ספיקי וחששות כאשר עינינו לה' ראו ואינו דומה למעות בעין אשרי שיאחז כתיב ואם כן דינא הוא שאם יש דרך משל ב' שטרות על אדם א' ד"מ כל שטר מסך א'' והבטחונות שוים בזה דינא הוא שיטול זה שטר א' מסך א'' ובטחונותיו והאחר יטול השטר אחד ובטחונותיו דהרי אין כאן שום שינוי כלל וכן נמי אפילו אם יהיו שני לווים ויעידו הבקיאים שהם שוים יעשו לשטרות דינא דגוד ואיגוד ד"מ שטר שסכומו א'' יעשו בו דגו"א בסך תרק"ב וכן עזה"ד והשותף שיש לו הקרן מועט אם הוא זכה בדינא דאו"א שחבירו נתרצה למכור לו בפחות צריך לשלם מכיסו מעות בעין השייך לחלק חבירו וסוג זה לא נכנס בכלל מה שאמרו זלה"ה אין השותף משלם מביתו דלא שייך לומר משלם מביתו רק כשיש הפסד כנדון מר"ן סי' קמ"ו סי' ו' וסי' צ"ג סי"ג דהיינו שהפסידו הקרן כמפורש שם יע"ש אבל בנ"ד אין בידם שום הפסד ואדרבא זה השותף הזוכה בדינא דגוד ואיגוד הוא מרויח דהוי כקונה סחורה מן השוק להרויח בה הכי נמי גם הוא קונה שטר שיש בו ד"מ סך ק"ם בסך צ"ם ואין כאן משלם מביתו וכן המנהג פשוט מעשים בכל יום בכל השותפים ומנהג עיקר בדיני ממונות אפילו נגד ההלכה זו הלכה רווחת בלתי שום חולק כמפורש בכל ספרי הפוסקים ודבר שהוא מנהג הו"ל כאלו התנו כך מתחילה בהדייא ועיין מר"ן סי' קע"ו ס' יו"ד ואם לא קצבו זמן ורצה אחד לחלוק הנה דינו מפורש בסי' קע"ו סי' י"ו וי"ז ובסמ"ע סי' ק"א ס"ק יו"ד יע"ש ועיין כנס"ה סי' ק"א ס"ק ח' ולא זכיתי להבין ד"ק וצל"ק ועיין סי' קע"א ומור"ם סי' י"ד וסמ"ע ס"ק ט"ל ומר"ן סי' ס"ט סי' י' דס"ל דיש דינא דגוד ואיגוד יע"ש ואעיקרא דדינא
(4)
דדינא אם השותף משלם מביתו בהפסד מו"מ שהוא דבר הנהוג ושכיח הרבה לרוב הפוסקים ס"ל דצריך לשלם מביתו דדוקא בהפסד אונסין דאינו דבר המצוי הוא דאינו משלם מביתו הוא דאינו משלם מביתו ובהכי ישבו הפוסקים תרי פסקי דמר"ן ההיא דסי' צ"ג עם ההיא דסי' קע"ו סי' ו' ועיין להרב ש"ך מה שכתב בזה משם המבי"ט וכבר הארכנו בזה במקום אחר בס"ד וכתבנו שיש טעות של הסופרים ניכרית בדברי הרב מבי"ט זלה"ה והגהנו אותם הגהה נכונה לא נזקקנו לזה עכשיו שאינו עניין לנ"ד כלל ועוד כבר כתבו הפוסקים דהיכא דנקבו בשטר השותפות בהדייא וכשם שהם בריוח כך הם וכו' מילתא יתירא לטפויי אתא וצריך לשלם מביתו אפילו באונסין ודבר זה סובל האריכות קצת ואינו עניין לנ"ד וכבר כתוב אצלינו ע"ז במקום אחר
ואל תטעה מלשון הרמב"ן בסי' מ"ג שכתב דלא שייך דינא דגו"א בשטרי חובות דהא המעות ראויים ליחלק דכבר מר"ן בסי' ס"ו והטור סי' הנז' וסי' מ"ב כתבו סברת הרא"ש להלכה בלתי חולק ובר מן דין הכי נהוג עלמא מימי קדם ועד היום הזה זה דבר ההוה ומנהג עיקר בדיני ממונות אין ערוך אליו וצויי"מ וימ"ן בקצר אמיץ כי כשל כח הסבל עד יערה ה' עלינו רוח ממרום למען רחמיו בחשון תרי"ד וקיים וחתום הרב עט"ר יצ"ו כי"ר
וס"ל נמ"ך אף על פי דדבר זה נהוג בין השותפים שבעת הפרדם נוטל חלקו בסחורה כפי שותפום בריוח ובהפסד ואף שכל הקרן של אחד כולו או רובו מכל מקום בעת הפרדם איש מעל אחיו כל א' נוטל חלקו בסחורה ובחובות וכיוצא כפי חלוקתם בריוח וכן מצינו תשובה למוהריב"ע זלה"ה וז"ל הצריך לנ"ד הנה כמה פעמים אלצני כהה"ר שלמה גבאי להניף עטי למעכ"ת לחוות דעתי אם שייך שומא והכרזה לקרקע המתעסק לגבי בעל העיסקא או שהמתעסק יטפל למכור קרקעותיו ברב או במעט ויפרע לבעל העיסקא מעות בעין והנה כבר עמדו כת"ר על דברי בעל הלבושים בסי' ק"א ומ"ש הסמ"ע על דבריו וגם ממה שנהוג בין בעלי העסקא והשותפים בהפרדם מהעיסקה והשותפים כל אחד נוטל חלקו בסחורה לפי השומא דאם איתא לפי מה שיראה לכאורה מדברי הרב הלבושים למה לא יפרעינו הכל במעות בעין והמתעסק יטפל במכירה אלא ודאי על דעת כך היה העסק מעיקרא שכל אחד יטול חלקו בסחורה ובעל המעות יטול חלקו ומתעסק יטול חלקו מדי דהוא בשותפין דאדעתא דהכי נשתתפו ובנוי על פי הדין דצריכין לחלוק הסחורה המשותפת ביניהם עכ"ל הצריך לנ"ד ובודאי דכוונתו שיחלוקו כפי חלוקתם בריוח ולא לפי הממון דאם אתה אומר לפי הממון אם כן לגבי בעל העיסקה מה חלוקה שייך הא כל הממון הוא לאחד אלא כוונתו שיחלוקו לפי חלוקתם בריוח ופשוט הוא בדבריו וכן מעשים בכל יום ומעשה רב וציי"מ וימ"ן ועד"א ח"פ זמן הנז"ל וקיים וחתום כמוהר וידאל הצרפתי יצ"ו כי"ר והשו"ב וקיים. עיין להרב אדמת קודש ח"ב מ"ש בזה הנדון ודו"ק