SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23522
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

ומקום היה לנו להסתפק בעניין הליכה בדרך אם נאנסה אותה סחורה אם חייב ראובן אם לא ומאחר שלא נשאלנו ע"ז לא רצינו להאריך עיין דעת קדושים אות שי"ן אות תע"ד ואות תצ"ד מה שהביא משם הראנ"ח ח"א סי' ס"ד שאל עשה דבר שנר' בעיניו שהוא לתועלת השותפות ודאין לשנות במה שהוא מנהג להקפיד דוקא
ועוד בנ"ד נר' האמת שגם ראובן לא סמך על דברי שמעון והאמין להם שירוח כו"כ וגם הוא ידע שפטומי מלי בעלמא נינהו כמנהג העולם והראיה על זה שאחר הגעת הסחורה כתב לו כמה כתבים אחרים ועניינים וחשבונות אחרים ולא הודיעו שהוא יש לו בידו כבר סך ג' מפאת האלגראסא ולא אשתמיט לכותבה בתוך חשבונותיו מזה נר' דל'א סמך על זה
ואפי לעניין פרעתי או טענת אמונה או כתבתי ללות ולא לויתי אם דרך הסוחרים דלא יהיה נאמן לאו כל כמיניה הרשד"ם סי' ס"ה והאריך בזה ובסי' קמ"ח כתב וה"ה פנקס השותפים דנין על פיו אפי' בלא חתימה כל שהוא כתב ידם יעו"ש ועיין בקונטריס ואלה המשפטים ד' דל"ת ודף ה' בענין המנהג של הסוחרים יעו"ש ועיין למר"ן סי' רט"ו וסי' רי"ז יעו"ש
וגדולה מזו כתב הרדב"ז בכתב יד סי' תרי"ב שאפי' אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן במיגו לבטל מה שכתב בכתב ידו ועיין הרשד"ם ח"מ סי' ל"ו שכתב דהוי כמיגו במקום עדים דעת קדושים ד' מ"ה
שלא יכתוב פס"ד כשנשאל מא' בע"ד הרד"ך דף כ"ו ומהרשד"ם רס"ז
(2)
משפט אביונים
נראה לי בנ"ד שהאשה הנז' נאמנת במיגו שתוכל לומר נתנם לי אחר במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא שאעשה בהם מה שארצה כמ"ש מר"ן סי' פ"א סי' י"ב
(3)
שותפים שטען השותף שמה שהקיף חבירו הכניסו לכיס השותפות ועוד יש טענות אחרים המה כתובים
הובא לפנינו פס"ד זה והגינו בכל כולו וראינו שכל דברי החכם הפוסק י"ץ צדקו יחדיו והוא דכבר ידוע דלא מצינו בשום מקום שיתחייב הנתבע בטענת שמא אפי' אם הנתבע משיבו בשמא דהיינו איני יודע כמה כמ"ש מר"ן סי' ע"ה סי' י"ח וכ"ש אם הוא משיבו בבריא כמ"ש בסי' הנז' סי' י"ז ובנדון שאלתינו מסעוד התובע הנז' אינו טוען על הרש"פ טענת בריא שאתה היית שותף לבעל חוב שלי דאין לו ידיעה ברורה ע"ז שאינו טוען שכך הודה לו כבר הרש"פ שהיה משותםף במשך אותו זמן שהקיף העלוקות למשה הצרפתי י"ץ וכל עיקר טענתו היא מכח הבנתו שהבין מנוסח האגרות שהיו שולחים זל"ז ואי מהא לא אירייא דכלל גדול בדיני ממונות שאפי' הודאה בעדים שיכול אדם ליפטר ולישמט ממנה באיזה השמטה כגון משטה או שלא להשביע עצמו וכיוצא לא מיקרייא הודאה וכ"ש הודאה בלא עדים וכ"ש וק"ו בנדון זה שאין כאן שום הודאה רק שכך מובן מלשון האגרות וזה ההבנה אינה מוכרחת שהרי יכולים להתפרש האגרות בפירוש אחר וכמ שפירשם הרש"פ אחת לאחת דהיינו שלא היה שותף רק קויימסאר דוקא ומהיכא תיתי להוציא ממון בלא טענת בריא כלל כנדון דידן ונדון דידן הוי בתובע טוען והנתבע משיב בריא לי שאין אני חייב לך כלום
וכבר ידוע דיש מחלוקת בין הפוסקים בדינא דהודה השותף בהודאת פיו שחבירו לוה לצורך השותפות לא נתברר הדבר בעדים דלסברת מוהר"י בי רב פטור מלשלם וכותיה פסק מור"ם והרא"ם ורבים אתם ועיין בכנה"ג סי' ע"ז ס"ק ב' וס"ק כ"ב וס"ק כ"ו ובש"ך ס"ק ט' הן אמת דמר"ן ז"ל חולק על רבו בזה וכמו שפסק בהדייא בסי' ע"ז ס' א' ומכל מקום גם לסברתו ז"ל בעינן שיודה השותף הודאה גמו' שהסך שקבל נכנס לכיס השותפות ובנ"ד הרי לא הודה כלל וצריך מסעוד הנז' לטעון ב' טענות דהיינו שבזמן שהקיף העלוקות למ"ץ היה שותף עמו הרש"פ ועל סמך אמונתו הקיף ועוד טענה ב' שאותה סחורה הכניס בה שלימה הוה לכיס השותפות ובנ"ד אין כאן בידינו מזה כלום והילך לשון מוהריב"ץ זלה"ה כיון שלא היתה ההלואה לצורך השותפות אין לחייבו כלל ודבר זה שהשותף משתעבד בעד חבירו חידוש הוא דהרבה פוסקים ס"ל כהרא"ש אלא שמר"ן ז"ל פסק כהרמב"ם וכו' והבו דלא להוסיף עלה דאין השותף מתחייב וכו' עד שיודה או יתברר בעדים ברורים שלצורך השותפות לוה יעו"ש בד"ק יעו"ש.
עוד טעם אחר בידינו לפטור הרש"פ הנז' והוא שאפי' אם נאמר שהיו שותפים בודאי דהיינו אפי' יתברר הדבר בעדים שהיו שותפים מ"מ הרי כבר התרה הרש"פ הנז' שלא יקיף למ"ץ הנז' בלתי כתב ידו והתראה זו חזרה ונשנית פעמים רבות ומהיכא תיתי לחייבו דכל עיקר חיוב השותף בעד חבירו הוא משום דאמדינן דעתיה דבהכי ניחא ליה משום ריוח ביתא והשותף שליחותא דחבריה הוא דעביד ושלוחו הוא אם כן לפי זה יוצא לנו דבהכי דגלי דעתיה דשותפו בהדייא והתרה בו דלא ניחא ליה לקנות או להקיף אותה סחורה ואירע בה הפסד או אונס האם נאמר שיתחייב לפרוע חלקו בהפסד ומכ"ש לפרוע לבעליה דהרי בתחילה התרה בבעל הסחורה לא יקיף כלום לשותפו ואם שינה הוא לאחריותו דוקא
(4)
ובנ"ד הרי כבר התרה בהדייא פעמים רבות ועם היות שמסעוד אינו מודה בזה ההתראה מ"מ הרי הוא משיב שאינו יודע וזוכר מזה ובריא ושמא בריא עדיף והו"ל כאומר איני יודע אם הלויתיך דקי"ל דפטור ועיין כנה"ג הגהת הטור ס"ק ז' בהיכא דשינה השותף יעו"ש.
ובנ"ד אם יש ביד הרש"פ לזכותו כמה ספיקי טובא חדא דאינו שותף כלל ואת"ל שהוא שותף דילמא אותה סחורה לא הכניסה מ"ץ הנז' לכיס השותפות כלל שכך טען דשמא לא לקח ממך בהקפה כ"א במזומנים ואת"ל לקח בהקפה דילמא אותם עלוקות שלקח בהקפה מכרם בג'באלטר שראה אותם שהיו קרובים ליאבד וקנה אחרים תמורתם עיר ג'יבאלטר והם אותם ששלח להרש"פ ויכול עוד שמא לא לקח ממך כלל שאין לי ידיעה מזה אם ממך לקח אם מאדם אחר אני לא הייתי כ"א שלוחו למכור לו בקומסיון כנהוג