SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23521
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

תשובה הנה מן הראוי הוא שלא להטפל להשיב בעניין זה כלל כי כך הוא דרכה של תורה שלא להשיב רק אחר ההתבוננות בטענת ב' הכתות התובע והנתבע ואחר החקירה בדבריהם דכתיב שמוע בין אחיכם כמ"ש מוהריק"ו בית כ"ה ומהרשד"ם סי' רס"ט ועוד בה שהשאלה לא באה כתובה מחבר עיר וכבר נהגו כל בתי דינין זאת לפנים בישראל שאין לשום דיין להשיב רק ע"י שאלת חבר עיר וכמו שכל ספרי הפוסקים קמאי ובתראי מליאים מזה אך להפצרת השואל דצורבא דרבנן הוא וכל עיקר כוונתו הוא לראות דעתינו בעניין לישא וליתן בהלכה דוקא ואינו רודף אחר דעתינו כדי לעשות מעשה או להלכה רק כדי להתלמד ולפי גודל אהבתו כי רבה היא והפסיד על זה סך וכמה יגיעות בושנו להשיב פניו ריקם כי אהבה מקלקלת השורה ומצינו לגדולי הפוסקים שגם היא לפרקים היו משיבים לסיבת השואל שהיה אדם גדול והגון או לאיזה סיבה בשביל הוראת שעה גם אנן יד עניא גרירינן בתרייהו ויהיו דברינו אלה כנושא ונותן בדבר הלכה דוקא לא לעניין מעשה כלל רק דרך שקלא וטריא בקיצור נמרץ בס"ד ועיין מהרשד"ם והרב פני משה וכן ראינו בפסקי הרא' אבותינו זלה"ה כמה פעמים לאיזה הכרח קצת היו נטפלים להשיב מפני הכבוד כמו שכך ראינו כתוב בד"ק
ע"ע הטענה שטוען ראובן שכבר שמעון שותפו שלח לו אגרת כתובה וחתומה שהניח בסחורות שהוליך בידו ממח"ק סך ע' דורוס נקיים אחר שניכה כל ההוצאות הדרך מיום שיצא עד שהגיע למדינת חפצו ולבסוף כפר ובעת בואו למח"ק אמר שכל מה שהרויח בסחורות שהוליך בידו הוציא אותו בהוצאות הדרך ממקום שיצא עד המקום אשר הלך לשם בזה נר' דדינא כך הוא דהיינו אם שמעון כפר ואמר שלא היו דברים מעולם ולעולם לא אמר שהרויח בסחורה סך ע' דורוס נקייה מההוצאות ולבסוף הוציא ראובן כתב ידו והוחזק בב"ד שכתב לו כך בזה ודאי הוא הוחזק כפרן ושכנגדו נוטל בלא שבועה כמ"ש מר"ן סי' ע"ט ס"א מאחר שכפר בב"ד ולבסוף נתגלה כתב ידו ועיין בפי' הנז' אבל אם לא כפר מתחילה בזה רק שלבסוף בעת בואו אמר סתם שאחר דקדוק חשבונו יצא כל הריוח בהוצאות בהא ודאי דיכול לו' כן ואין כאן כפרנות כלל דכל היכא דיכול לתרץ דיבורה אין זה מיקרי כפרן ובנ"ד הרי יכול לתרץ דיבוריה בריוח גדול שבתחילה הרויח ולבסוף אחר דקדוק החשבון לבסוף יצאו הנכנסות ביוצאות ועיין למר"ן סי' ע"ט ס' יו"ד ומשם ראיה גמורה לנ"ד באופן דלא מיקרי כפרן רק אם כפר ואמר שמעולם לא הרויח הסך ע' דורוס וזולת זה לא מיקרי כפרן ואפי' אם הוא לא תריץ דיבוריה אין מתרצין ליה בעניין שלא יהיו סותרים זל"ז וזה פשוט ועיין בכנה"ג סי' הנז' אות ל"ז ודוקא אם טען מעולם לא כתבתי או שאין זה כתב ידי והוחזק וכו' הוא דמוחזק כפרן ואין לו' דגם אם כפר ואמר מתחי' בב"ד שלא כתב כך מעולם ולבסוף נתגלה כתב ידו דאינו נקרא כפרן דאין זה הודאה גמורה כ"א משום יכול לו' טעיתי בהודאתי הא' ביען שלא דקדקתי חשבוני על נכון וכמ"ש מור"ם סי' קכ"ו סי' י"ג שכתב דאם הודה כתב ידו שיכול לו' טעיתי במיגו דפרעתי יעו"ש בד"ק דהא ליתא דרוב האחרונים ס"ל בהפך ועיין בכנה"ג סי' ע"ט אות ט' ובאות ב' ואות ח' שהאריך בזה ועיין עוד למהריק"ש בהגהותיו שכתב דכתב ידו הוי כאתם עדי ואינו יכול לו' טעיתי ועיין עוד בסמ"ע וב"ח שכתבו דאם טענו בתחילה בעל פה וטען להד"מ ולבסוף הוציא כתב ידו דאינו נאמן ועיין מהרי"ט חלק חו"מ סי' פ"ז ומהרשד"ם סי' נ"ט
(2)
וכבר כתבו כל הפוסקים דטעיתי הוי מילתא דלא שכיחא ולא טענינן כן ליתמי ועוד כבר כתב הרב ש"ך דאף דיכול לו' טעיתי בפנקס דוקא כשהפנקס היה מתחילה אצלו שיוכל לתקן הטעות אבל כשהפנקס ביד נאמן וכה"ג בעניין שלא יכול לתקן הטעות לא מהימן לו' שטעה ועיין בש"ע סי' ק"ס ובש"ך סי' פ"א ס"ק ס"א
ועוד בה בנ"ד הדעת נוטה שאין כאן טעות כלל ביען שהיה סמוך להגעתו למחוז חפצו תכף שרטט וכתב שכבר מכר הסחורות ונשאר בידו סך כך וכך נקי וכל בעל שכל ישפוט בצדק שהטעות לעת כזאת אין לה שייכות קרובה מאחר שלא היו לו באותו זמן ריבוי עסקים עם שותפו וזה התחלת שותפותם מוכרח הוא שהדעת נוטה שאדם מדקדק חשבונו היטב כדי שחבירו שעדיין לא הורגל עמו ימצא חן בעיניו ויהיה עמו לבלתי יפרידו ערבותם ואין אדם עשוי לטעות כשהתחיל להתעסק עם חבירו תכף ומה שידע מהותו וטבעו כדי שלא יקפיד עליו ואינו טוען רק אחר התעסקם כמה ימים דבטוח לבו שחבירו לא יחשוד אותו בגזלנות אחר דקים ליה בגויה דחבריה כ"א בטבע חברו וסומך בלבו שאם יש טעות חבירו יעוררו לא כן בתחילת העסק שהוא נותן ועיין להרב כנה"ג סי' ע"ט שכתב וז"ל כתב לו כתב ושלח לו תשובה על תלונותיו ודקדק כל כך עניינם אינו וכו' ועיין להרבג המאסף סי' הי"א אות יו"ד בהגהת ב"י שכתב שהפאטור ששלח למשלחו בלי נזק ובלי חסרון ואח"כ כתב לו שחסר מן השק אינו נאמן לו' טעיתי ועיין עוד למהר"י אדרבי סי' ת"ה שכתב דבאגרות ששולח האדם לחבירו שנושא ונותן עמו שמדקדק האדם ומכוין חשבונו אינו נאמן לו' וכו' והכל כפי מנהג הסוחרים וה"ה שותף שמברר חשבונותיו ונתן החשבון כתב ידו אינו נא' לו' טעיתי במיגו דפרעתי וכ"ד מהריב"ל ומהר"ש חקאן הלוי ועיין במהרשד"ם סי' צ"ד וס"ה ובמהרי"ק שורש קצ"ד שכתב דמודה כתב ידו כמודה בעדים הרי לפניך כנ"ד ממש
ומה גם שכבר נהגו הסוחרים שכל ענייניהם נגמרים עפ"י חשבון אגרותיהם וקי"ל כל דבר שהוא מנהג בין הסוחרים אזלינן בתריה אף שהוא דלא כהלכתא מידי דהוה אסיטומתא דקנייא באופן דהודאה זו דכתב ידו הודאה גמורה כמודה באתם עדי ואם כפר מתחי' ולבסוף יצא כ"י מיקרי כפרן מיהו יכול לתרץ דיבוריה כדכתבינן ואפילו לא פירש הוא שיחותיו אנן טענינן ומתרצינן לדיבוריה כדי שלא יהיו סותרים וזה פשוט
ובר מן דין אין אנו צריכין לכל זה דאף מור"ם דסבר דבכתב יד יכול לו' טעיתי הוא בהיכא דאית ליה מיגו דפרעתי כמפורש בדבריו סי' קכ"ו ובנ"ד אין כאן מיגו דפרעתי שהרי האמין ראובן לשמעון בדיבורו הקל על הנכנסות והיוצאות כשע"ך וממילא נפל פיתא בבירא ובהבטל הסיבה יבטל וכו' ואינו נאמן לו' טעיתי אפ' לדעת מור"ם ז"ל ודעימיה וכ"ש לדעת כל הני רבוואתא שכתבנו ועיין עוד בסמ"ע סי' קכ"ו ס"ק מ"ה שכתב דעל כתב ידו אינו נאמן לו' פרעתי ועיין עוד למהריב"ל ח"א ד' קי"ז ועיין עוד בסמ"ע סי' הנז' שרצה להוכיח מדברי מר"ן ז"ל דאפי' הודה בלא עדים אינו נאמן לו' טעיתי מדנקט מר"ן בלשונו דהוי כמודה וכו' יעו"ש ועיין בש"ך דסי' קכ"ו ס"ק ס' יעו"ש ובסי' פ"ה ס"ק ס"א ועוד בה לפי מנהג הסוחרים בזמנינו זה שהמנהג פשוט ביניהם שעל פי הכתב אדם נתפס עליו אין להוסיף ואין לגרוע ממנו קוצו של יו"ד ובכגון דא המנהג עיקר גדול הוא ועיין בכנה"ג ד' י"ו אות ל"ה ועיין עוד במהרש"ך ח"ג סי' ח' דכתב דאי נהגו הסוחרים שהפשרה תהיה קיימת בלא קניין מנהגם מנהג וכן כתב מהרשד"ם סי' ס"ה דאם מנהג הסוחרים שלא יהיה נאמן לו' פרעתי בכתב יד או כתבתי ללות דמנהגם מנהג ובסי' קמ"ח כתב פנקס השותפים דנין על פיו אפי' בלא חתימה כל שהוא כתב ידים וגדולה מזו כתץב הרדב"ז סי' תרי"ב בשו"ת כ"י שכתב שאפי' אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן במיגו לבטל הכתב יד ועיין עוד למהרשד"ם סי' ל"ו דכתב דהוי כמיגו במקום עדים ועיין דעת קדושים ד' מ"ה ועיין בקונטריס ואלה המשפטים ד' ה' בענייני המנהגים דעתו ביותר פן יאמר חבירו בלבו שהוא איש שאינו ראוי להיות נושא ונותן ואינו מדקדק בחשבונו וחודש וכו'
(3)
ועל עניין שכתבת על שמעון שנשבע בדבר שהוא ברור לראובן שנשבע שלא לשקר כגון שהודה לו באיזה הודאה ולבסוף נשבע על זה באופם שמכיר ראובן בטיב ששמעון חייב לו וראובן תפוס אם יכול לזכות בתפיסתו ע"י שבועה וכו' לא ביררת תפיסת ראובן אימתי היתה אם קודם שנשבע לו שמעון או אח"ך שאם היה תפוס ראובן מקודם והיתה תפיסתו המועלת דהיינו ליכא עדי תראה דאית ליה מגו או דלא היה דברים מעולם או שהחזרתי ועיין למר"ן סי' קל"ט בזה פשיטא הוא דאף ששמעון נשבע שבועתו לא תועיל כלום כיון שראובן תפוס אין להוציא המוחזק מחזקתו רק בראיה ברורה
ואם אחר שבועה תפס ראובן יש מחלוקת ודעת מר"ן ז"ל דמהנייא תפיסה אף לאחר שבוש ודלא כמהר"י ז"ל עיין בסי' ס"א ס' ל' שכתב דאם תפס וכו' שסיים שם ונאמן במיגו וזה פשוט אין צורך בן לאריכות ועיין בכללי הרא"ש כלל ח' סי' ה' וכנה"ג אות ס"ט שכתב דמדברי הרא"ש משמע דמהנייא תפיסה אפי' בעדים ועין ס' יפ"ז ס' א' ועיין להרב דעת קדושים אות תצ"ז ואות ל"ה ד' פ"ג
ועל עניין הפנקס שנתקשרתם על הברורים שאם כל הפנקס ימצא כדברו שהוא נאמן וכו' פשוט הדבר אם נתקשרתם ע"ז בקנין דבהכי ....... וע"ע האסמכתא שכתבת לא ידענא מה היא האסמכתא שיש בכאן כי לפי מונח השאלה והצעתה לא יש בכאן אסמכתא רק שנתקשרתם ביניכם על מה שיאמרן הברורים וזה לא מיקרי אסמכתא ועיין בכנה"ג הגהת ב"י אות א' ומשעה שטענו בפניהם אינם יכולים לחזור כמ"ש מור"ם ס' ב' מאחר שאין אנו נוהגין לכתוב פ' בירר פ' וכן הסכימו האחרונים ועיין ב"ח
בזה יש מחלוקת בין הרא"ש והרשב"א הביאו הרב מחו' בפ'
על עניין השבועה שאמרת שקפץ ונשבע מתוך כעס בזה כבר כתב מר"ן ב"י בסי' פ"ז משם רבינו ירוחם דאין השבועה כלום ועיין להרב המאסף בסי' הנז' אות ב' שכתב דאפי' נשבע שבועה זו שאנו מצריכין עתה ואפי' אם בשעה שנשבע שבו' א' עבר על שבועתו חוזר ונשבע ומדברי הרשב"א משמע דוקא אם בשעה שנשבע שבועה א' לא יצא דבר שקר וכו' וצידד הרב וכתב ואולי יש חילוק בין קפץ ונשבע לנשבע ע"ד ב"ד או מדעת חבירו יעו"ש הנה לפניך שהרב צידד דקפץ ונשבע כו"ע מודים דיחזור לישבע ובהיכא דנשבע מדעת חבירו יש מחלוקת בין הרא"ש והרשב"א ועיין בב"י סי' הנז' מחו' כ"ג וכבר כללא הוא דכל היכא שיש חולקים אם חייב שבועה או לא שקפץ הוא שפטור הוא מן השבועה כמ"ש הרב זכרון דברים באורך ועיין להרב בעי חיי בח"א ד' ק"ח שהביא חבל נביאים כולם מתנבאים דאם יש מחלוקת שפטור מן השבועה יעו"ש באורך
(4)
ועיין להרב דעת קדושים שכתב ז"ל מחויב שבועה שקפץ ונשבע דלר"ח חוזרין ומשביעין וכו' יעו"ש דף פ"ו
ועל עניין ההבטחה שהבטיחו בהאלגראסה שיחשוב עליו בחלקו בריוח סך ג''
לדעתינו נר' דאין זה כדאי בו להוציא ממון דכך מנהג הסוחרים לכתוב כ"א לחבירו שלח לי סחורה פלונית שיש לך בריוח בה לעת כזאת כפלים ומנהג הסוחרים הלכה הוא ואזלינן בתריה כמ"ש מור"ם סי' קע"ו ס' מ"ז ובמה יתחייב השותף הזה האם בדיבורו בעלמא יתחייב דהדעה נוטה דאפי' היה הדבר בקנין פטור דיכול לו' סמכתי שישאר השטר ביוקר כמו שהיה ביום כתיבה שכתבתי לך וכ"ש שאין כאן לא קנין ולא חיוב רק לשון זירוז כדי שישתדל לשולחה תכף ועוד בו שיכול לו' לו אנת היה לך ריוח בחלקך סך ג'' והיינו אם היתה מגעת לי ביום פ' כמו שהיה בדעתי אבל עכשיו שנתעכבה הסחורה עד שהוזל השער הגע עצמך מי ששלח לחבירו לו' לי שלח לי סחורה פ' למוכרה לך שהיא שוה כו"כ ועמד ראובן ושלחה לו ובהגעתו הוזל השער האם נאמר בזה שיתחייב השליח מהיכא תיתי כי מה פשעו ומה חטאתו ואין זה עניין לנותן מעות לחבירו לקנותם חטים דקי"ל כי פיחתו וכו' כמ"ש מר"ן סי' קע"ו ס' י"א דשם שינה מדעת חבירו וכל המשנה פושע מיקרי
או כתב שלי נתעכב בדרך והיה בחושבי שיגיע לך ע"י רצים קלי מהרה ומהלך גרם.
ובנ"ד לא פשע ולא שינה ואדרבא היה משתדל לתועלת רק שמן השמים לא סייעוהו.
ואם נפשך ו' שאתה רוצה לחייבו מצד שתוכל לטעון עליו ויאמר לו
.... ואילולי לא כתבת לי אתה לקנות אותה סחורה הייתי קונה סחורה אחרת כאתם דומה והייתי מרויח בה עד הכפל גם מזה אין לחייבו כלום דמי יאמר שהיה מרויח דאפשר שבשעת המכירה יפסיד גם מן הקרן ואם כן לא עשה לו זה השותף נזק ברור שיתחייב עליו דקי"ל מבטל כיסו של חבירו פטור דהו"ל גרמא וכו' ונדון דידן אתי במכ"ש לדעתינו ונדון דידן נר' ששלח לחבירו לשלוח לו חטים שיש לו בהם ריוח כך וכך שיען שלעת כזאת במקום פ' נעצרו הגשמים ועלה השער ואדביני ביני בעוד הסחורה בדרך פקד ה' את ארצו ועת הגעת הסחורה הפסיד אפי' מן הקרן האם נאמר שיתחייב זה לא יעלה על לב ונ"ד דמי לה וכל עיקר חיוב השותף הוא בהיכא שעשה שום פשיעה או שינה מדעת חבירו ובנ"ד לא עשה ולא כלום