SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23519
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

מקום אחד יש בפאס זדיד נקרא שוק אספטריין שהוא סמוך לטרפולין של מלך יר"ה יש בו חנויות מוחזקים ביד בני עירנו ומוכרים החזקות זל"ז בסך מסוים ומתנים בשעת המכירה שאינו מוכר כל אחד לחבירו כי אם האויר ביען שלמחר יבא איזה שר או סריס או אלם אחד או אנאדיר ויוציאו מהחנות הנז' ירעה רוח ירדוף קדים וע"ד כן יורדים שכך הוא מנהג המקום הנז' שבכל זמן מחדש בחנויות הנז' האלנאדיר או השר כפי ראות עיניו ואין פוצה פה יבנה ויסתור לפרוץ דרך והיום נותן החנות לאדם אחד לדור ולמחר מסיעו ונותנה לאחר ובזה באו לשאול אם המוכר איזה חזקה על פי התנאים הנז' אם יש בהם דינא דב"מ ופסקנו בפשיטות גדולה דלא שייך דינא דב"מ בחזקות כלל וכ"ש וק"ו בחזקה במקום הזה דהנה מצינו גם במחזיק בחזקה של גוי דעלמא קדמונינו ז"ל לא רצו להכריע וכתבו שהמוחזק יכול לומר קי"ל כמ"ד קרקע או טלטל כפי אשר יבחר בעיניו באותו נדון כמפורש בספר זכות אבות סי' מ"ד ובסי' מ"ז כתב עוד שאף להסוברים שהדבר בספר מ"מ לגבי מצרנות הויא כמטלטלים בבירור ולא מספקא לן מילתא וכתבו הטעם דהמצרנות היא משום הטוב והישר והני תקנות נינהו ותקנתא לתקנתא לא עבדינן יעו"ש בפשיטות וכתבו ז"ל שהחזקות נקראים אויר יעו"ש כ"ז הוא בחזקת ישוב דעלמא לא בנדון דידן שהמקום הנז' הוא של המלך ופעמים נותנו למשפחה זו ופעמים נותנו למשפחה אחרת כאשר כל זה גלוי וידוע מי זה ערב אל לבו ליחד בנכס המלך שם חזקה ישתקע הדבר דהרי המלך אינו משייר בקניינו כלום והמוכר למלך אין לו שום חזקה וכמו שכתוב בספר התקנות באורך וכן פסק מוהריק"ש בפשיטות וכ"ש וק"ו בנדון זה ומה גם שהמשכילים ונבוני עמים כולם אומרים בפיהם שסוף כל סוף המקום הנז' סופו ליכנס לחצר המלך והיה שם מסלול ודרך לחצרו ולא עוד אלא אפילו הגויים הדרים בחצירות בפאס זדיד שנה אחר שנה אינם יכולים למסור חצר שלהם בגלוי בערכותיהם שיש להם סכנה בדבר מן השררה ביען שהמקום אינו שלהם קצרנו הדברים מחשש גילוי והדברים פשוטים הרבה כשמש בגבורתו דאין שייך לייחס בנכסיהם שם מצרנות כלל ואין כאן רק אויר כי אין בו ממש ומה גם שהקונה יורד מתחילה עפ"י התנאים שמניח מעותיו על קרן הצבי ובספר דב"מ כתב וז"ל כבר הלכה רווחת שאין בשום חזקה דינא דב"מ כמוסכם עכ"ל הפוסקים וכן רשם הרב א"א זלה"ה בגליון ש"ע שכל הפוסקים כולם הסכימו שאין בשום חזקה דינא דב"מ דוק מדבריו אלו שפסיק ותני בפשיטות וכתב בשום חזקה באיזה מקום שתהיה וכ"ש וק"ו שאין לו פירכא במקום הזה וזה פשוט אין צורך לאריכות בו כלל יש ב"מ גם קצת סכנה בדבר ולראייה חתמנו פה בחשון תרי"ד לפ"ק וקיים.
ודע שחזקת ישוב המוזכרת בכל ספרי הפוסקים כולם ואין זה עניין לנדון שלפנינו כלל שחזקת ישוב מוזכרת בדבריהם היא שהקרקע הוא של הגוי ובא ישראל וסייע עמו בבניין כדי להחזיק או ששכר ממנו א' ומסר לו המפתח או זקף עליו לעקדא בערכאות או נשתתף עמו בזריעה או בנטיעה של שדה ועשו רבנן בחזקה זו מדין עני המהפך בחררה ונסתפק אי הויא כקרקע או כטלטל ולבסוף העלו שהמוחזק יאמר קי"ל דינא כטלטל והחזקה הג' היא הגרועה
(2)
עמדו לדין לפני הר' נחמוס הכהן תובע לבנו הר' מנשה על אודות השותפות שהיו משותפים האב ובנו מזמן שהלך הבן הנז' לישא וליתן בעיר מראקיס וסביבותיה והמציא לפנינו נחמוס הנז' שטר השותפות ושם נאמר שהאמין הבן הנז' ל.. נחמוס אביו הנז' לומר שהוסיף נחמוס הנז' בקרן סך ו'' מאות מתקאלים ונאמן הוא וב"ך על הר"מ וב"ך מה שימצא כתוב בפנקס הר"ן הנז' כשיעור הסך הנז' דוקא והריוח שימצא כתוב בסך הנז' עה"ך הוא נאמן כשע"ך ועל כן נשתתפו שהבן הנז' נתן רשות מספקת לאביו הנז' ליטול הסך הנז' או ברבת או בעיסקה בהכשר ולשולחה לבנו סחורות להוסיף בקרן השותפות לקרב התועלת ברבוי הקרן והבן הנז' היה שולח סחורות ומ"כ ליד האב הנז' והאב הנז' היה מלבישם סחורות ממחו"ן ומוסיף בהקפה באשראי מאת הזולת והבן הנז' היה שולח לו לפרוע כל החובות של הזולת כנהוג בין השותפים ולפעמים היה הבן הנז' מקיף שם באשראי ושולח ליד האב הנז' כנהוג והן עתה תבע האב הנז' לבנו לתת לו הסך ו''' הנז' שנטו"ק ברבת שהיא כתובה עליו לבדו והוא כעין הקרן שאמ"ל לכ"ה גם תבעו לתת לו פנקס ודקדוק החשבון של הנכנסות והיוצאות מיום הא' עד יום הזה כמנהג כל באי עולם שמדקדקין חשבונותם כראוי וכנכון שביום פ' קניתי סחורה כו"כ וביום פ' מכרתי אותה ואחר שעברו כמה דברים השיב הבן ואמר שהסך ו'' מאות עם הריוח שלה הוא פטור ממנה ביען שלא שלח לו אביו מהסך הנז' מאומה ולא הגיע לידו הסך ו'' מאות מעולם ולעולם לא היה שולח לו כי אם הסך שהיה שולח לו כנגדו הוא סחורות מהתם להכא פעם מוסיף הבן בהקפה מעט ופעם האב באופן שיצא זה כנגד זה ולא נשאר בידו קרן כי אם הסך ל"ו המאות שהיתה ביניהם בתחילת השותפות קודם לכתן ממחז"ק דוקא אבל לא הוסיף לו עוד האב משלו קרן כלום והאב הנז' הכחישו בפניו שהסך הנז' הוסיף אותו בסחורות שהיה שולח לו מהתם להכא אדעתא שישאר קרן קיים אצלו עד יום האחרון שיפרדו ערובתם וע"ז פסקנו להם שמכח הנז' חייב הבן הנז' ואם הבן אומר שלא הגיעו הוי ליה כאילו טוען שלא נשאר נקי בידו לעת עתה מסך הקרן והריוח כי אם סך כו"כ והשאר נפסד ואבד במו"מ והדר דיניה כאילו שנדר לב"ה סך מה והפסידו שישלם כ"א כפי תנאם שהתנו בשטר השותפות ביען שכבר האמין הבן הנז' לאביו הנז' בסך הנז' והבן שטוען עכשיו שלא הגיעו אף אם נאמין לדבריו לא הגיע לידו אפשר שנאנס או נגנב בדרך או שהגוי ברח והוי הפסד והוא לזכות שניהם אחר שיברר הר"מ בשבועה שלא נשאר בידו בעת בואו למחז"ק כי אם סך כו"כ והשאר כולו נאבד במו"מ וחייב לפי זה מנשה לפרוע ב' שלישים בהפסד והר"ן אביו שליש כפי תנאם שהרי חזר כל הסך הנז' הפסד לפי דברי הר"ן עצמו שאומר שלא הגיע לידו הסך הנז' זהו מה שפסקנו להם לפי הטענות שטענו האב והבן בפנינו ועם היות שהבן היה מתהפך בטענותיו שפעם היה אומר שהסך הנז' הגיעו והחזירו לידו של אביו ואמר שיברר זה ע"י אגרות והביא אגרת אחת וקרא אותה הוא בעצמו לפנינו ונמצא לפי דבריו שהאב הנז' הוסיף משלו בסחורות שקנה מהתם להכא ושלחם לבנו סך ג'' עם מ"מ ע"ז חזר האב ואמר בפניו דאחר כל זה שלח לו עוד הסך הנז' של ו'' וחזר הבן הנז' בפנינו ואמר בזה"ל טענתו העיקרית שיש לדון עליה היא שהסך הנז' לא הגיעו כלל וחזרנו עוד עליו לאמת דבריו לבלתי יתהפך עוד ואמר בפה מלא שזאת היא טענתו האמתית שמעולם לא הגיע לידו הסך הנז' כלל ונתחייב בדין כנז' וע"ע הריוח אמת שתבעו האב לפנינו לתת לו פנקס דקדוק החשבון והבן השיבו שמעולם לא כתב שום דבר בפנקס ביען שאין לו שותף רק שהיה קונה סחורות ומוכרם והיה מניח המעות בחנותו מה שישאר וימצא בחנות בסוף הוא העיקר ולמה יצטרך לפנקס כך היתה תשובתו שמעולם לא נחת לכתוב בפנקס לא הנכנסות ולא היוצאות רק אם קונה איזה סחורה נוטל פירעונה מן החנות וכשמוכרה מניח דמיה בחנות וכן עזה"ד ומה שמוציא לצורך מזונותיו כבר היה התנאי ביניהם שיהיה מן האמצע מן כיס השותפות וע"ז פסקנו שהדבר הזה תלוי בידיעת הברורים הסוחרים ומנהג כזה מבטל הלכה לכל הפוסקים ובתר מנהגם אזלינן ואין פוצה פה בזה כלל וכך דנו הא' זלה"ה בפנינו ע"ע כיוצא בזה ממש ונדון דידן גריע וריעי יותר ממנו שסתם את הפתח לגמרי ואפי' מה שהביא למחז"ק מן הסחורות
(3)
הסחורות שהביא בידו לתת לו חשבונם בפנקס לא רצה ביען שטען עוד טענה אחרת שבעניין הריוח כבר נתפשר עם אביו הנז' בינו לבינו במקום צנוע ונתפייס אביו ולא נשאר לאביו הנז' נגדו שום תביעה מפאת הריוח כלל כלל ולא נשאר ביניהם כי אם עסק שבועה שישבע זל"ז שכך ביארו בהדייא אבל מה שהביא בידו כבר נתן חלק אביו מידו לידו ונתן לו כל חלקו בריוח שעלה לי תנאם וכבר קבל אביו חלקו עספ"א רק היה התנאי שישבע הר"ן שלא הרויח כי אם כנגד הסך שנתן לאביו או שהודיע לאביו כמה עולה חלקו ונתרצה ומחל לו בשאר והר"ן אביו ג"ך ישבע שלא הרויח כי אם סך כו"כ והואלנו לבאר שבפנינו הודה מנשה הנז' פעמים שלש ועל רבעים שלא נתפשר עם אביו כי אם בריוח שנתפשרו ביניהם כנהוג ונתן לו חלקו אך התביעה של סך ו'' הנז' לא דיבר עמו אביו על זה בו בפרק כלל כי לא נכנסו באותו רגע ע"ע הקרן כלל שכך הודה לפנינו הו"ג באו"ה והואלנו לבאר שאם באנו לצד האומדנות יש אומדנות מוכיחות שהטענה הזאת של חשבון הריוח הוא שקריית ביען שיש עדים שהאב ובנו לא נתחיידו מיום בואו מדרכו הבן שיעור חצי שנה לבדם אך הבן הנז' טוען שהיו במקום א' שאינו ראוי ליאמר ושם נתפשרו שזה יטול כו"כ וזה יטול כו"כ והסברה נותנת שהכל שקר אבל עכשיו לא נטפלנו רק לעיקר הדין שהאב הנז' היה מכחישו שמעולם לא דיברו בזה כלל כי עדיין הוא יעף מן הדרך וזה כמה והוא מחוץ לעירו ואינו מהלכות ד"א לתובעו תכף על דקדוק החשבון וזה גם מצד שהוא בנו לא חשד אותו בזה כלל באופן ששיעור הריוח לא ביררו לפנינו הבן הנז' רק טען שלא היה לו פנקס כלל רק בעת נסיעתו ממראקיס מה שהביא בידו למחז"ק נקי ובר דקדק החשבון עם אביו בע"פ ונתרצו ביניהם שהר"ן נטל מה שהרויח במלאכתו ועשו חשבון ביניהם בדרך רחמנות ואהבה וחיבה ולא נשאר ביניהם בענין הריוח שום תבי' זע"ז רק שכ"א ישבע שכו"כ הרויח דהשתא אם מחל שום א' מהם לחבירו ידע בכמה מחל ואינו יכול לו' מוטעה הייתי ולראיה ח"פ שכך פסקתי להם בעומדם לדין בכסלו ש' תר"ד לפ"ק וקיים הואלנו לבאר שאחר שנידונו האב ובנו הנז' ונפסק הדין שוב ג"ך עמדו לדין מנשה הנז' עם המורשה הלא הוא המו"ן כה"ר מרדכי אפלאלו ונפסק הדין ביניהם כך ובעומדם לדין בעודו מתהפך מנשה הנז' באומרו והסך ו'' החזירו לאביו ויברר זה ע"י אגרות שלחנו בו בפרק אחר אביו והאב השיב שמה שהיה כותב המ' באגרותיו שכבר פרע החובות והוציא כוונתו פשוטה דהיינו החובות שהיו חייבים לזולת ושהיו מקיפים ג"ך באשראי בעת שקונים הסחורה אבל סך ו'' זה לא נכנסה כלל בסוג זה דהסך הנז' בטלו אותו מתחילה אדעתא שישאר קיום וקבוע יהיה אצלם עד עת הפרדת ערובתם כמו הקרן שהכל מניה ממש אין חסר ולמה יזדקקו לדבר בו באותו כי אם עד שיבא בנו הנז' ויטול סך הקרן שלו והוא ג"ך יטול הסך הנז' עם הריוח כתבנו זה לבלתי יתהפך לטעון עוד טענות אחרות כי כך היה הענין בפנינו ולראיה ח"פ וקיים