SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23518
Date:
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

דלא כהלכתא משום נעילת דלת כדי שימצאו בני אדם מחזיקים ומאי דנקטו מתקני התקנה בלשונם לשון שטר לאו למידק דדוקא בשטר הוא דתיקנו דהא ליתא דאדרבא רבותא אשמועינן דאפי' בשטר דליכא פסידא דימתין המלוה ויגבה חובו עכ"פ עכ"ז חששו חז"ל לבלתי המלוה ישארו מעותיו בטלים ביני ביני עד שיהיו היתומים גדולים בני י"ד וכ"ש וק"ו במלוה עפ"י דאיכא חששא דיפסיד חובו המלוה לגמרי דבזה ודאי דאיכא חשש לנעילת דלת רבה וגדולה זאת ועוד הטעם דתקנו בד"ק לשון שטר הוא משום דהם תיקנו גם בהיכא דהגיע זמן הפירעון בחיי אביהם של היתומים דהשתא איכא חשש פירעון וצררי ועכ"ז לא חששו לה חז"ל משום טעמא דנעילת דלת וטעם זה לא יצדק כי אם בשטר ובשביל דנקטו בלשונם דאפי' דבהיכא דהגיע זמן הפירעון בחיי אביהם ליכא חשש צררי לכך נקטו בלשונם לשון שטר דבמלוה עפ"י אם הגיע זמן הפירעון בחיי אביהם פשיטא דאינו גובה ודו"ק כי נכון הוא והשתא רבנן בתראי תקון משום נעילת דלת דהיינו במלוה בשטר אפי' הגיע זמן הפי' בחיי אביהם דהשתא איכא חשש פירעון וכ"ש במלוה בע"פ בתוך הזמן דליכא חשש פירעון דאין אדם עשוי לפרוע חובו בתוך זמנו פשיטא דמקבלין עדות בפני הקטנים ומשום נעילת דלת דהאי טעמא דחי דינא דאורייתא וכמ"ש הרב יעב"ץ גבי מעות שקבל האפו' מדמי המטלטלים שיגבה מהם בע"ח משום מנהג אבותינו דחששו לנעילת דלת
ומה שלא תיקנו כי א מהשטרות מאותו היום ואילך אין זה מן התימה כלל שכן דרך מתקני התקנות שאינם עושים התיקונים אלא מכאן ואילך ומאי דאזל אזל הגע עצמך בכל התקנות שבספר הישר כמו תיקון התוכחת בצוואה וכמה עניינים בענייני הקידושין הלא הם כתובים על ספר הישר אטו תיקנו על מה שעבר לא תיקנו כי אם להבא ומאי דאזל אזל וגם זאת התקנה כאחת מהם וזאת אני מעיד שכך קבלתי מפי ב"ד הא' שבכל תקנה תיקנו גם במלוה ע"פ כן נהגו לדון כך אלו בהדייא פה לפה ואשתקד שנה שעברר מעשה היה ביהודי אחד מעיר תיטוואן שמכר סחורה לזמן ליהודי א' מעיר מכנאס והאפו' היה כמוהר"י בירדוגו נר"ו וקבלנו העדות אחרי מותו ושלחנו אותה למכנאס לחכמים י"ץ והסכימו עמנו ופרעה למלוה בשלימות ואמרו שכך הם דנים ואעיקרא ההשגה שהשיג דתרי קולי לא עבדינן לכשתידוק אין כאן תרי קולי דמה הם תרי קולי הק"ע שמקבלין והפירעון והא ליתא דמאחר דהוא תוך הזמן אזדא לה לגמרי חששתץ הפירעון כמ"ש בדברי מר"ן בהדייא ולא נשאר בידינו כי אם הק"ע שקבלנו ואין כאן תרי קולי ודו"ק
ומצד הדין ג"ך נראה לעניות דעתי בדברי החכם הפוסק י"ץ בהא דפסק מר"ן סי' כ"ח ס' י"ו דאם היו העדים מקשים לילך למדינת הים ושלחו לבע"ד ולא בא וכתב הכנה"ג דאפ' שנתעכבו אח"ך ולא הלכו או שאינו מצוי בעיר וכו' וסיים מוהריק"ש אפי' אין העדים הולכים מקבלין עדות שלא בפניו וסיים שם מור"ם וכן אם היה הדבר נחוץ וא"א לקבל העדות אח"ך כגון אם היו העדים חולים או התובע וכו'
(2)
א' ובסי' ח' כתב ראובן שתובע את שמעון ועדיו במקום אחר וכו' וסיים שם מור"ם וכן אם מצא עדיו בעיר אחרת ואין שהות לשלוח אחריו או שלא ימצא דעדות אחר כך גובין בפני ב"ד שלא בפני בעל דין [וה"ה לעדים שאין יודעים לחתום או שזה במקום רחוק וזה במקום רחוק כמ"ש ב"י וכנה"ג אות פ'] וכן המנהג פשוט יעו"ש ונדון דידן אתי בק"ו גמור דפשוט וקרוב הדבר דבאורך הזמן הגדול יפסיד המלוה חובו לגמרי ומיתה שכיחא וכן האריך להוכיח הרב כנה"ג בס' כ"ח אות צ"ז שכן דעת רוב הפוסקים וכן פסק מר"ן בס' בדק הבית וכן כתב הרב מוהר"ר אלבלידא וסיים שם כיון דהרב מוהר"י בי רב עשה מעשה הוא וסיעתו כוותיה נקיטנן וכ"ד מוהרשד"ם ומוהר"י ששון יעוש באורך ומשם לנ"ד בק"ו
וראיתי לידי"ן החכם הפוסק השני ישמרהו צורו שהשיג עליו דאי מהא לא אירייא וכתב בסוף דבריו דאפי' נודה לדבריו ונלמוד דין יתומים מדין זה מ"מ היינו לקבל העדות אבל לענין גבייה דתרי קולי לא עבדינן יעו"ש ואחר המחילה לא דק בזה כלל דאין בידינו רק קולא אחת דוקא וכדכתיבנא לעיל מילתא בטעמא וראיתי לו שנסתייע לסברתו זאת מדברי הסמ"ע סי' ק"י ס"ק י"א והרואה יראה שם בדברת קודשו של הסמ"ע שהוא כתב כן אליבא דהרא"ש דגריס שם בשטר מקוים ודברי הרא"ש הם דלא כהלכתא ומר"ן ב"י השיג עליו בתוקף וכתב שהוא הפך משנה וכל הפוסקים נדחקו בדבריו ויש מהם על כן הוצרכו ליישבם כי היכי דלהוה מסכימים לדעל הרמב"ם דפסק מר"ן כוותיה בסי' ק"י ס' ד' ומר"ן ז"ל לא חילק בין אם השטר מקוים לשאינו מקוים דאפי' אם אינו מקוים דהשתא איכא תרי ריעותות חשש זיוף וחשש צררי ס"ל להרמב"ם ומר"ן ורוב הפוסקים דיורדין לנכסיו ועבדינן תרי קולי כמפו' כל זה בדברי הסמ"ע באותותו ומדשינו בסי' ק"י ס"ק י"א ושנה הדבר הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק י"א וכתב הסמ"ע דכיון דקי"ל דעדים החתומים על השטר כאילו נחקרה עדותן בב"ד דמי אלא שחז"ל הצריכו קיום הם אמרו זה והם אמרו זה דשלא בפניו סגי ומפו' שם דיורדין לנכסיו ואם כן אדמותיב ליה מסברת הרא"ש שהיא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים ודבריו הם הפך משנה ערוכה הוה ליה לסיועיה מפסק הרמב"ם ומר"ן שפסקו להדייא בהפך ואדרבא מר"ן בכוונה השמיט תיבת מקוים מלשון הרא"ש כמ"ש הרב באר הגולה ודו"ק ועיין ט"ז גם כן שנדחק הרבה לישב סב' הרא"ש כי היכי דלא דטועה בדבר משנה ח"ו עיין ב"י וט"ז ודוק. ועין רואה להרב כנה"ג סי' ק"י כתב דאעיקר כהרמב"ם כ"ש דאיכא גברי רברבי דקיימי כוותיה הראב"ד והסמ"ע גם כי יש דוחק גדול בדברי הרא"ש וגם הרש"ך והראנ"ח דחו דברי הרא"ש מהלכה וכן פסקו כמה רבנים ומוהריב"ל פסק דאין הלכה כהרא"ש אפי' לדחוק המוחזק בשלו יעו"ש באורך והרב ב"ז ישב דברי הרא"ש לקרבם לדברי הרמב"ם דמה שכתב הרא"ש בלשונו שטר מקוים אין כוונתו לומר שנתקיים בחיי אביהם אלא אם השטר מקוים קודם שנתן היורש המתנה לקטן ובזה באו דברי הרא"ש מוסכמים להלכה דמקיימין השטר שלא בפני בע"ד והאריך הרבה הרב בזה וכתב שהוא כפתור ופרח ועליו לשבח לאדון הכל שישב דברי הרא"ש אחר שכל הגדולים תהו בדבריו יעו"ש בד"ק אות ך' בארוכה ומעתה אנהרו עינין ויש ראיה חותכת מדברי מר"ן וכל הפוסקים ודו"ק דמקבלין עדי הקיום ויורדין לנכסיו שהרי הרמב"ם ומר"ן לא חילקו בין מקוים לשאינו מקוים כמ"ש הסמ"ע ואי לאו דמסתפינא אנא אמינא דכל מאי דאמור רבנן אין מקבלין עדות על הקטן הוא בהיכא דהיו המקבלים ג' הדיוטות או אית ביהו חד דגמיר וסביר וכמו שהאריכו הפוסקים בדיני מקבלי עדות אם צריכים
(3)
קבלת עדות נגד היתומים
צריכים להיות כולם מומחים או סגי בחד דגמיר וסביר וכמו שהאריך בזה הרב כנה"ג בסי' כ"ז בהגהות ב"י אות ק"ך וקכ"א וקכ"ג ומר"ן סי' כ"ח אבל בהיכא דהיו מקבלי העדות הם הב"ד הקבועים על כסא ההוראה בזה לא דיברו חז"ל דהם אביהם של יתומים לכל מילי ועדיף יותר ממנו יש בהם רשות למכור קרקעות היתו' ולעשות כפי הנראה להם וב"ד אביהם של היתומים תנן וכבר מצינו להרשב"א הביא דבריו הרב כנה"ג סי' כ"ח אות ע"ז והרב ב"י מחודשין ה' דאפי' במקום שצריך בפניו אפוטרופוס שלו כמוהו יעו"ש ומינה בק"ו לב"ד שהם עדיף מהאופוטרופוס כידוע ואל תשיבני ע"ז לומר דבשלמא אביהם הוא היודע אם יש לו שובר ויעמוד על שורו שיתבררו הדברים לא כן הב"ד שהגם שהם במקום אביהם אין להם ידיעה במילי דאבוהון דהא ליתא דלטעמיך אם כן אמאי מהנייא עדות בפני האפוטרופוס הא אין לו ידיעה דילהון ודון מינה לב"ד דעדיפי כוותיה וסמך מצאתי לסברא זו מדברי מהראד"ב תשו' כתב יד סי' ק"ע שכתב וז"ל כיון שנתקבלה העדות בפני יחידי קהלו של הקטן הו"ל כאילו נתקבלה בפני האפוטרופוס יעו"ש הביא דבריו הרב כנה"ג סי' ק"י בהגב"י אות כ"ה ויש לי סמוכות ממקום אחר ואין כאן מקום להאריך ועיין עוד בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ו ואות י"ז יעו"ש בד"ק ועיין עוד בדברי מר"ן סי' ק"י שכתב ויש מי שכתב דאין מקבלין בפני האפו' והיכי משכחת לה שהמניח יתומים קטנים תהיה צוואתו קיימת במוסר דבריו לבית דין יעו"ש ועיין בדברי בעה"ת שהביא הב"י בסוס"י ק"צ בשער י"ד יעו"ש בד"ק
ועוד נראה דבנדון דידן שהלוה מת תוך זמן ההלואה מחוץ לעיר רחוק הרבה ומת רח"ל מיתת פתאום ע"י בוגד בקנה השריפה תכף נפל שדוד כו"ע יודו דנפרעין אפי' מהיתומים קטנים דמידי הוא טעמא דאין נפרעין מיתמי פחותים מבן י"ג הוא משום חשש טענת צררי כמ"ש כל הפוסקים וכן כתב מר"ן בהדייא בסי' ק"י ובסי' ק"ח ס' ב' וז"ל הא דאין נפרעין וכו' הוא משום חשש וכו' וכבר כתבו כל הפוסקים דחשש צררי אינה אלא בשעת המיתה כמ"ש הפוסקים וכן כתב הרב משפט צדק ח"ב סי' ל' וב"י באה"ע סי' צ"ו משם רש"י יעו"ש בד"ק ועיין שו"ת בעי חיי ח"א בחו"מ סי' ע"ד ד' ע"א הכא מ..ת במת במגיפה אם הוי כמת פתאום או לא וסיים דהיכא תרתי דהיינו דאיכא תרתי דמת תוך זמן מת פתאום או במגפה לכו"ע מוציאין מיתמי קטנים דעד כאן לא קאמרי רבנן דהיכא דמת פתאום או במגפה אפ"ה חיישינן לצררי למאן דאמר אלא היכא דליכא אלא הא דמת פתאום או במגפה לבד וכגון ההיא דיתו' סי' ק"י ס' ב' אבל היכא דאיכא תרתי דמת תוך סמן כולי עלמא דמוציאין מיתמי קטני דתרי קולי לא עבדינן עיין כל זה בהרב זכור לאברהם אות ג' ונ"ד הוי עדיף דהוי דרך רחוקה בינו ובין המלוה מקום גדודי חיה ולא נתעכב כי אם ט"ו יום מיום הליכתו
(4)
ומת רח"ל פתע פתאום ע"י בוגד שבחושבו שאין בלבו עליו כלום והוא לא שונא הוא מתמול שלשום וממילא לא עלתה על דעתו שימות והיה לבו נכון ובטוח אמטו להכי היה הולך לפי תומו עם הגוי רק זה הגוי הבוגד הבליעל נשכר בדמים ובגד בו וארב לו וקם עליו עד שכמעט לא נודע מי הכהו היש בעולם מיתת פתאום יותר מזה זה הדבר שהשכל מחייבו ופתע פתאום נפל שדוד בזה נר' דיודו כו"ע וכן אגלה בסוף ספרו הרב שונה הלכות יעו"ש בד"ק ויתמי דאכלי דלאו דילהו כה דברי הכותב קצר אמיץ בידים רכות וברכים כושלות ומצפה רחמי קונו ישגיח עליו בעין חמלתו העד נגש והוא נענה ידידיה מונסונייגו יס"ט
וראיתי עוד להחכם הפסוק נר"ו שכתב בתוך דבריו דאם התנו מתחילה שיגבה אף מיתומים קטנים מהני כדברי מהראנ"ח ולא שת לבו דרוב הפוסקים חולקים על מהראנ"ח בזה עין בכנה"ג ובהרב בית אברהם ד' רנ"ב גם כתב עוד דמסעיף י"ז סי' כ"ח מוכח דדוקא מקבלין העדות אבל אין גובין עד שיבוא בעל השור וכו' ואנן בדידן לא ראינו שום רמז מזה בסעיף הנז' כלל ודוק ועל ההשגה שהשיג דלמה תיקנו כי אם מכאן ולהבא השקפתי בס' התקנות וראיתי שרוב התקנות שתקנו חז"ל כתוב בהם בזה"ל הסכמנו שמכאן ולהבא יעו"ש בכמה מקומות עיין בס' התקנות ד' נ"ח ולעניין קידושין ג"ך גם השגחתי על לשון התקנה וממנה מוכח שתקנו גם במלוה על פה שכך כתבו שיהיו נפרעים מיתומים קטנים משום נעילת דלת ונעילת דלת שייכא בין במלוה בשטר וכ"ש וק"ו במלוה עפ"י אח"ז מצאתי הדבר מפו' בדברי הרב כמוהר"פ בירדוגו בקיצור התקנות שלו שבכלל התקנה תקנו גם כן לקבל עדות נגד יתומים קטנים אפי' במלוה על פה אלא שהוא ז"ל גמגם בזה קצת לסברתו יעו"ש ודו"ק
והרואה יראה בספר הישר שכל התקנות שתקנו הם מכאן ולהבא עיין שם ד' נ"ז לעניין שטרי שותפות ולעניין קידושין ג"ך לא תקנו כ"א מכאן ולהבא ועיין עוד בד' נ"ח בספר התקנות שלא תקנו כ"א מכאן ולהבא ודו"ק באופן שכל התקנות אינם כי מכאן ולהבא ומאי דאזל אזל וה"נ בתקנה זו ואין מזה ראיה כלל וקיים