SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23517
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

פס"ד בענין מלוה ע"פ תוך הזמן
הובא לידי יד כהה דברי ידי"ן החכם הפוסק עליון למעלה אחי הוא וראשי הוא ולא עצרתי כח לכתוב כאשר עם לבבי ולפי רוב האהבה ודוחק בעל הבית דחקתי עצמי לכתוב קצר אמיץ ואענה חלקי כאשר תשיג ידי בעזר העוזר האמיתי כתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומנעימות דרכי תורתינו הקדושה אתו רבן קמאי ובתראי ותקון תקנות שהם הפך הדין בשביל חשש נעילת דלת ראשונה הא דאיתא בגיטין דבר תורה בע"ח בזיבורית דילפינן לה מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו מה דרכו להוציא וכו' ואתו רבנן ותקון בבינונית משום נעילת דלת אלא דבהא מילתא גבי יתמי אוקמוה אדינא דאיכא חששות וספיקי דשמא לא ימות הלוה ואפי' אם ת"ל שימות מ"מ סו"ס המלוה לא יפסיד כל חובו לגמרי ולית ליה כי אם טירחא בעלמא שישתדל למכור הזיבורית ויגבה מעותיו ובעודנו חי הלוה עשה רבנן תקון להמלוה שהלוה יטרח וימכור ויפרע בבינונית שנית מצינו לגאונים דתקון לבע"ח לגבות ממטלטלי דיתמי והוא נגד ד"ת דמדינא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח לגבות ממטלטלי
(2)
מלוה ע"פ תוך הזמן
כתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומחמת נעימות דרכי התורה אתו רבנן ותקון כמה מילי שהם נגד שורת הדין בשביל תיקון העולם משום נעילת דלת א' ההיא דאמור רבנן בגיטין דבר תורה בע"ח בזיבורית דילפינן לה מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו מה דרכו וכו' ואתו רבנן ותקון בבינונית משום נעילת וכו' דבהא מילתא גבי יתמי אוקומוה אדינו וטעמא דמאחר דסוף כל סוף המלוה לא יפסיד חובו לגמרי רק טירחא בעלמא הוא דאית ליה בגביית זבורית משו"ה גבי הלוה עצמו תקון רבנן למגבי בבינונית וגבי יתמי אוקמה אדינא שהמלוה לא ימנע מלהלות בשביל דאיכא הפסד זה דשמא לא ימות ואפי' אם מת סו"ס לא יפסיד לגמרי חובו ודוק ועוד מצינו ג"ך לגאונים דתקון לבע"ח לגבות ממטלטלי דיתמי והוא נגד ד"ת דמדינא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ובשביל נעילת דלת תקון הגאונים למגבי ממטלטלי לא זו בלבד אלא אף בהיכא דכבר מכרו היתומים המטלטלים ונעשו דמים ונכנסו המט' לרשות הלוקח אתו רבנן דבתראי טובא ותקון רבנן למגבי מהמעות ביד האפוטרופוס וכמו שספק בפשיטות הרב יעב"ץ זלה"ה שכתב דכן מנהג קבוע והלכה רווחת וכן עמא דבר מעשים בכל יום ואין פוצה פה ודבר זה הוא נגד הדין לגמרי ומשום נעילת דלת עבוד רבנן תקנתא זאת ועוד אחרת ההיא דפסק מר"ן בסי' ק"ח גבי שטר כיס היוצא על היתומים שהביא מר"ן שם סי' ד' שסיים ויש אומרים שטוענים להם נאנסו יעו"ש וכבר ידוע דכל דאיכא מחלוקת הפוסקים אין כח בידינו להוציא מן המוחזק וו הלכה פשוטה לפנה וכ"ש וק"ו להוציא מיתמי ומה גם דהרב ש""ך האריך להוכיח דהעיקר כסברת הי"א והכא שכן דעת רוב הפוסקים יעו"ש בד"ק ס"ק ה' יותר מזה מצינו להרבנים הא' זלה"ה ההרד"ם הגדול כמוהר"ר ומוהר"ש הצרפתי ומוהר"א בן דנאן כולם בהסכמה עלו לפסוק כיש אומרים יותר מזה מצינו תשובה א' באורך למר"ן מלכא בשו"ת שלו שפסק הלכה למעשה בפשיטות גדול שפסק כס' י"א דטעינן ליתמי אפי' טענה שהיא רחוקה הרבה מן השכל ותמה ם מר"ן בתוקף על הרב המבי"ט זלה"ה שפסק שם שא"א שיהיה אונס במאה ככרים של עופרת בלי ראיה יעו"ש וע"ז השיב מר"ן וז"ל דיש להשיב שטען אותם בספינה ונשבת או נטבעה ובשעת טעינה בנמל אינו בהכרח שימצאו שם יהודים וטענינן ליתמי אפי' בדרך רחוקה זהו תורף דב"ק הביאו דבריו רבני תיטוואן בפסק הנק' הלכתא למשיחא הנדפס מחדש באורך ומעתה הרי לפניך דמר"ן זלה"ה עצמו פסק דטענינן ליתמי טענה רחוקה הרבה ועכ"ז רבנן בתראי משום נעילת דלת תקון למיגבי מיתמי כל הקרן ומצינו פס"ד אחר להרב הגדול כמוהריב"ע זלה"ה הפך הפסק הא' שזכרנו שחזר בו וכתב דלא טענינן ליהו נאנסו דהיא טענה דלא שכיחא טובא ועיקר הטעם הוא משום נעילת דלת דאם כן לקתה מדת הדין ותנעול דלת בפני לווין הנה לפניך כמה תיקונים תיקנו חז"ל בשביל נעילת דלת ודו"ק וכן הלכה רווחת עד היום שגובה המלוה כל סך העסקה דהיינו הקרן בשלימות כולו ומהאי
(3)
ומהאי טעמא רבא דנעילת דלת תקון רבנן בתראי גם כן לבע"ח שבא לגבות חובו מן היתומים ומן האלמנה דפסק הרב מוהר"ם סירירו זלה"ה הובאו דבריו בספ זכות אבות שצריך לישבע לגבי המחצית הגובה מחובו מחלק האל' שהיא כבעלת חוב וקי"ל דאין נאמנות מועיל לגבי בע"ח כמו דאינה מועלת לגבי לקוחות כמפו' בסי' ע"א ועכ"ז נהגו ב"ד הא' ואנן בתרייהו גרירינן מעשים בכל יום שגובה המלוה חובו בלא שום שבועה כלל ומצד שיכול לו' שאני מחלק היורשים אני נפרע טעם זה ממקומו מוכרח שהוא קלוש וחלוש ועכ"ז מצד האי טעמא דנעילת דלת סמכו רבנן עליו ופיטרו למלוה משבועה כמו שכן הלכה רווחת עד היום ועד בכלל נמצנו למדין כמה תקנות תקנו רבנן למלוים שלא תנעול דלת כפני לוין
ומטעם זה כיון דחזו רבנן בתראי דאססור' דכי וננעלו דלתות העזרה ואנשי חסד נאספים עמדו ותיקנו תקנה הגונה לתיקון הציבור דעם היות דמדינא קי"ל דאין גובין מיתומים קטנים פחותים מבני י"ג שום הלואה אפי יש נאמנות בשטר ואפי' יש בו כמה תנאים מטעם חשש צררי כמפו' כל זה במר"ן בסי' ק"ח ובסי' ק"י ועכ"ז אתו רבנן ותיקנו שיגבה המלוה חובו דלא כהלכתא ואפי' הגיע זמן הפירעון בחיי אביהם דהשתא איכא חששא רבתי דדילמא בהגיע הזמן הפירעון בחיי אביהם דילמא קיים בריתו ופרע ונתן צררי למלוה ובשלמא אם לא הגיע הזמן עד לאחר מיתת אביהם ממילא חששת הפירעון והצררי גריעא אבל בהיכא דאיכא דהגיע הזמן בחיי אביהם מקום יש ופנים יש לצדד ולומר דשמא אביהם דתפיס צררי ועכ"ז רבנן בתראי משום נעיילת דלת לא חששו לזה כמפו' בד"ק בתקנה זו והמשכיל בדברות קודשם בטעם התקנה הזאת דמה ראו על ככה לגרע כח היתומים ולחייבם במה שאינם חייבים מן הדין בעיניו יראה ולבבו יבין דגם במלוה ע"פ תיקנו אם היא בתוך הזמן דמידי הוא טעמא הוא משום נעילת דלת והאי טעמא שייך נמי ג"כ במלוה ע"פ דעינינו הרואות בחוש המורגש דרוב עסק בני עמינו רובא דמינכר הוא שלוקחים ירקות ופירות וסחורות מבעלי החנויות והם הולכים ומסובבים מחוץ לעיר באהלי קדר יש מהם חוזר לביתו מערב לערב ופורע מעט ומוסיף עוד פירות אחרים יש מהם עד יום השוק יש מהם עד יום שבת זהו מחית הרוב וא"א לכתוב להם שטר דבכל יום מקיפין וגורעין ומוסיפין ואם באו לכתוב שטר לא יספיק להם הריוח לפשיטי דספרא וזה פשוט ועל הכל תיקנו חז"ל לגבות מיתמי דלא