SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23513
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

וכ"כ ה' עדות ביעקב הביא דבריו בלי חולק ה' זכור לאברהם חלק חומ"ש אות מ"ם וז"ל ראובן שחייב לערל סך מה ולא היה זוכר הערל ממנו והלך יהודי א' והלשינו והוליכו הערל לעש"ג והעיד היהודי מלבד דרשע מיקרי ובר שמתא חייב לשלם כל הנזק שאפשר להתברר שבא לו כיון שהגוי לה היה זוכר ולא היה ח"ה בדבר כיון שאינו יודעו ומכירו
וכ"כ ה' תוקפו של יוסף סי' ק"ו דבהגדה של עלילה ותפיסה אלא שדרך הגוים להעליל לא מיקרי עדות אלא מסירות אעפ"י שאומר אמת העתיקו דבריו חו"ר מקנאס א"ץ לכפול הדברים
ולענין אם צריך שבועה לכאורה יראה דא"ץ דלגבי הסך שבו הטעה את הגוי ודאי ופשיטא דמאחר שהוכחש מתוך הכתב השר כמבואר בדברי העדים ודאי שפרעו וכן לגבי סך ההפסד שהפסיד סמוך ומיד מפני זעמו של שר והיה קוראו בשם גנב וא"ל בבירור שיוסף הוא הגורם אף שאין הגוי נאמן מ"מ אומדנא דמוכח טובא דהוא הגורם וכתב הב"ח משם מהר"מ מיץ דבאומד הדעת נאמנים על המוסר יעו"ש והביא כמה קולות נאמרו במוסר משם ר"ת לחייב המסור ע"פ ע"א כמבואר בתשו' מהרי"ו והרב מוהריק"ו שורש קע"ט כתב דאפי' יחידה או אשה או קרוב או קטן נאמנים בענייני מסירות יעו"ש מ"מ אנן בדידן לא נסמוך על אומדנות ושבועה מהיא בעי
סוף דבר לפי הנלע"ד חייב יוסף הנז' לשלם במיטב ושבועה מיהא בעי הי' משה הנז' וצויי"מ וימ"ן ולראיה בידו ח"פ פאס יע"ה אב הרחמן ש' תרי"ג לפ"ק והשו"ב וקיים אליהו ס"ט
התמיהה שיש על הרב החביב והרב פרח מט"א ישבנו אותה במקום אחר בטוב טעם וממילא עלו דבריהם עם דברי הרב בדק הבית כהוגן וכבר הארכנו במקום אחר וצויי"מ ידידיה מונסוני' יס"ט. והישוב שכתבנו הוא כמ"ש חו"ר צפרו כי כל דבריהם אמת וכבר כתבנו זה זה כמה ימים ליישב דברי הרב ודו"ק

מה שנתקבלה העדות במתא אלקצר שלא בפני הנתבע מלבד שהוא מוסר ובמוסר מקבלין עדות שלא בפניו כדכתב מר"ן ז"ל בסי' שפ"ח י"ד עוד בה כיון שהתובע מצא עדיו בעיר אחרת והנתבע אינו מצוי שם אף אם לא היתה כאן ליתא דמסירות מקבלין העדות שלא בפניו וכדכתב מר"ן ז"ל סכ"ח סי"ו ומור"ם סי"ו ומה שנסתפקו חו"ר פאס יע"א דילמא הא דמהני אינו מצוי בעיר דוקא בהיו עידיו רוצים ללכת למדה"י אבל אם אין עידיו רוצים לילך לא מהני אם אין מצוי בעיר לחוד ורצו לדקדק זה מסיום דברי מרן בבד"ה שכתב אבל אם אינו מצוי בעיר לא בעינן שלחו לו אלא כיון שעידיו מבקשין לילך למדה"י מקבלין דמשמע דבעינן תרתי עידיו מבקשים לילך למדה"י וגם אינו מצוי אבל אינו מצוי לחוד לא מהני ומזה תמהו על הרב החבי"ב בספרו כנה"ג ועל הרב פרמ"ג ובאיר הגולה שכתבו דדעת מר"ן בבד"ה דבאינו מצוי לחוד מהני לקבל העדות וכדעת הרשב"א והראב"ד והרי דבריו בבד"ה הפך זה ולדעתי הקצרה אין כאן תמיהה כלל והרב החבי"ב ודעמיה ברור מללו דודאי דעת מר"ן ז"ל בבד"ה דבעידיו מבקשים לילך למדה"י צריך תנאי אחר שלא יהיה הנתבע מצוי בעיר ואז לא בעינן שלחו לו אבל באינו מצוי בעיר לבד תסגי לקבל העדיות שלא בפניו וכדעת הרשב"א שכן כתב מר"ן ז"ל בתחילת דבריו וז"ל ומיהו נראה דברי המפרשים דלא בעינן ושלחו אלא בהיו עידיו מבקשים לילך למדה"י הרי נקט בלשונו שלילה וחיוב דלא בעינן