SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23512
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

ידיד האל ואוהבו מלך במסיבו המולך מהודו הוא הודה הוא הדרה דובר צדק ומגיד מישרים וישת לו הדרים ראש המדברים דרך קסתו תקפו וגבורתו במלחמתה של תורה יושב בישיבה של מעלה לשם ולתהלה לישנא כלילא הוא המסביר מעין המתגבר לו זרוע עם גבורה דרוש דרש שנה ופירש כל הדבר הקשה יביאון אל משה על הבאר ומשם בארה כל חמירא ידיו רב לו יומו ולילו הא למגרס הא לעיוני נעתרות נשיקות שונה פותח כיוון דידע לכווני למרא הרם כהרים ענף עץ אבות זרע רב מהרמתים רובץ בין המשפטיים איש הביניים ארי שבחבורה הלא זה הוד והדר האמור בתורה רוח נסברה החכם השלם הדיין המצויין בר אבהן ובר אורייאן סוהר עצור רב אחאי גאון כמוהר"ר ידידיה מונסונייגו נר"ו יאיר כי"ר כצאת השמש בגבורתו כי"ר ורוש לבניו הנעימים הי"ו ועל ראשיהם מלמעלה יושב בשבת תחכמוני הלא כבני הח' הש' כה"ר יהושוע הי"ו יזיי"א כי"ר ונוה צדיקים יבורך בהנהו מילי מעלייתא דאמור רבנן כי"ר ואשו"ש וכו'
אחדש"ו במשפט לאי"ש ונשיקת פ"ק פה אל פה אדבר בו הנה בעתה באתי למרס בדם אהבה שלא יקרוש ומכאן מודעא רבא לגלות אזן כת"ר באיזה עניינים שבאו לידי במחז"ק שנים שלשה גרגירים ודנתי בהם כפי מה שנלע"ד דעת הדיוט ואני אמרתי אשר יחדיו נמתיק סוד אני וכת"ר אם האמת אתי או לאו זה יצא ראשונה בראובן שנשא אשה ונפטרה לבית עו' בחייו והניחה לו בת אחת ואחרי מופלג נשא אשה שנייה מעיר תלמסאן וכתב לה כתובה כמנהג תלמסאן יע"א שהם מתנהגים עפ"י דברי מר"ן ב"י זלה"ה ובאורך הזמן נשא אשה שלישית על השנייה ממחנה קדשינו עפ"י מנהג המגורשים זלה"ה ואח"ך נלב"ע ראובן הנז' וחיי למר שבק והנה כשהיה בחיים סמוך לפטירתו בא לפני ואמר לי ידיע ליהוי לך שהבת שהניחה לי אשתי הראשונה נתפשרתי עמה ונתתי לה חלקהן המגיע לה בנכסים שהיו לי בעת מצב פטירת אמה כפי תקנת המגורשים ולא נשאר לה עלי מצד ירושת אמה כלום והן היום עמדה הבת הנז' לערער על היורשים באומרה שיתנו לה חלקה בנכסים שהיו בעת מצד פטירת אמה והיורשים השיבו כבר הודה אביך לפני העד שכבר נתפשר עמך והא ראיה שלא נמצא שטר כתו' אמך בידך והנה הענין הזה כבר הגיע למחנה קדשיכם ופסק להם כהה"ר יעקב ן' סמחון וחתמו עמו חכמים אחרים שאין ממש בדברי העד וזיכה לבת הנז' אפי' אין שטר כתו' בידה שתטול המחצית בכל הנכסים הידועים שהיו בעת מצב פטירת אמה והנכסים שאינם ידועים כל כל שמונים מתקאלים תטול בהם הבת הנז' סך שבעה ועשרים מתק' כדין ממון המו' בספק עיי"ש בדבריו ושמעתי באומרים משם כת"ר שלגלגל עליהם על הפס"ד הנז' ואני בעוניי אעפ"י שאיני כדאי לחלוק מ"מ אתכא דמר סמיכנא ותורה היא וללמוד אני צריך הנה נלע"ד ברור שאין לבת הנז' מצד אמה אפי' פש"ן לא מיבעיא לדברי מר"ן הקדוש באה"ע סי' ק' ס"ו אלמנה אם אין שטר כתו' יוצא מתחת ידה במקום שכותבין כתובה אינה גובה אפי' עיקר כתובה דאמרינן פרעה או אתפסה צררי או מחלה לו ומכ"ש בנ"ד שלא נמצא לבת הנז' שטר כתובה וגם איכא עד אחד שהודה לפניו אבי הבת הנז' שכבר נתפשר עמה אביה מצד כתובת אמה כנ"ל לית דין בוש"ש שלא תטול הבת כלום מצד אמה אלא אני אומר אפי' לפי המנהג שכתבו הח' הנז' משם מוהריב"ץ דבזמן הזה גובה האלמנה אפי' אין כתו' בידה מטעם דבזמן הזה לא תטול האשה הכתו' בעת הנישואין והוי כמקום שאין כותבין עיי"ש בדבריהם אני אומר גם מוהריב"ץ זלה"ה שכתב מנהג זה יודה בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא דאין ביד הבת הנז' שטר כתובה וגם יש עד אחד שהודה אביה בחיים חייתו שנתפשר עמה ומה גם לגבי היורשים א"כ על הבת הנז' להביא ראיה שעדיין לא נפרעה בכתובת אמה או עדיין לא מחלה לאביה כדין המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לאו לא תטול כלום ובר מן דין אני תמה בעיקר החילוק שהמציאו הח' הנ"ל משם מוהריב"ץ זלה"ה דבזמן הזה שהאשה לא תטול הכתו' בעת הנישואין רק ב"ד או קרוביה דיינינן לה כמקום שאין כותבים א"כ מרן ע"ה ליפלוג וליתני כך בד"א במקום שתופסת האשה הכתו' אבל במקום שאין תופסת האשה הכתובה אפי' במקום שכותבין ולא נמצא בידה שטר כתו' אפ"ה נפרעת בכתו' אלא וודאי מדיצא בחלוקת במקום שאין כותבין אמור מעתה דבמקום שכותבין ולא נמצאת כתו' בידה אין חילוק בין תופסת היא כתו' בעת הנישואין או קרוביה דהיה לה להביא כתו' אצלה אחר הנישואין ולשומרו כראוי ומדלא נמצא בידה איתרע חזקתה ולא תטול כלום מצד אמה ודברים של טעם הם ואעפ"י שאין זה קושיא אלימתא שהקשיתי למעלה מדברי מר"ן [2] מ"מ הסברה נותנת דבמקום שכותבין כמו בזמנינו זה אין חילוק בין האשה תופסת כתו' אצלה או לאו דהיה לה לשומרו וכעת אין בידי ספר התקנות כדי לעמוד על אמתת הענין הזה לכן בבקשה מלפני כת"ר תעמוד על אמתת הענין הזה על שלא נמצא שטר כתו' בידה אם דיינינן לה כמ"ש מר"ן או כפי מ"ש החכמים משם מוהריב"ץ ואם הוא מנהג מוסכם או יש מי שחולק עליו באופן על כת"ר חיובא לחקור ולדרוש מפי ספרים ומפי סופרים עד שתעמוד על אמתת הענין ותשלח לידי כדי שנלמוד ממנו לדורות גם על נדון דידן של הבת הנז' אם העד הנז' נאמן אפי לפי המנהג כמו שפסקתי אני למעלה או לאו
גם את השני ע"ע האשה השנייה שכתובתה כמנהג תלמסאן יע"א כנ"ל שתפסה איזה שטרי משכונות של שדה הלבן ושדה האילן שמשכן בעלה מהגוים וכתובים השטרות ע"ש בעלה בערכאות ש"ג ובכלל התפיסה תפסה שטרות של קניית קרקע שכתו' ג"כ על שם בעלה וטוענת ואומרת שבעלה נתנם לה במתנת בריא היא ובניה כשהיה בעלה בחיים חייתו ויש לה מגו שלא ראה שום אדם השטרות בידה מעולם אם נאמר שתפיסתה תפיסה או לאו גם בזה נראה לי שתפיסתה תפיסה בשטרות של המשכונות של הגוים וזכתה בהם אחר שתשבע בנק"ח שבעלה נתנם לה במתנה כנ"ל לפי שיש לה מגו שתתפשר עם הגוים בעלי המש' בצנעה ותחזיר להם שטרותיהם וכן מוכח מדברי הש"ך ז"ל בחוה"מ סי' ס"ב סק"א וסק"ה עיי"ש ובסוף הסימן בקיצור דינים שלו בסוף אות א' וז"ל ואם אומרת שהבעל נתן לה ממון זה או כל השטרות במתנה נאמנת וכמו שיתבאר באות ד' עיי"ש הרי מפורש יוצא מדברי הש"ך דבשטרות או מטלטלים אם טענה האלמנה שבעלה נתנם לה במת' נאמנת במגו ואין לומר דמ"ש הש"ך דנאמנת בשטרות דווקא בשטרות שהם כתובים על שמה אבל בשטרות שהם כתובים על שמו בנ"ד אינה נאמנת דליתא לדברים אלו דזיל בתר טעמא למה נאמנת במט' במגו א"כ גם נאמנת אפי' בשטרות הכתו' על שמה ואפי' יש לה מגו דהוו מגו במקום חזקה שכל מה שיש ברשות בעלה הוא שלו ומגו במקום חזקה לא אמרינן וכמ"ש הש"ך בסי' זה אמור מעתה היכא דלא הוי מגו במקום חזקה כנ"ד שטוענת האלמנה שבעלה נתנם לה במ"ב זכתה בהם במגו אחר שתשבע כנ"ל אך הספק שיש לי הוא בשטרות של קניית קרקע שתפסה אותם ג"כ האלמנה הכתובים עלך שם בעלה אם מהנייא תפיסתה או לאו גם בזה אחלי יכונו להשיב אותי על כל פרט ופרט.
גם את השלישי ע"ע השתי נשים שנשא ראובן הנז' אחר פטירת הראשונה שאחת מהם שהיא השנייה כתב לה כתובתה כמנהג תלמסאן שמתנהגים עפ"י דברי מר"ן ז"ל והשלישית כתו' כמנהג המגו' והאשה השנייה הנז' יש לה בן אחד ושלשה בנות והשלישית יש לה בת אחת היכי לידיינוה דייני להאי דינא אם נאמר שהאשה שכתובתה כמנהג תלמסאן תטול כתובתה ותצא ומה שנשאר יתחלק ביניהם בין האלמנה השלישית והיורשים או איפכא תטול האשה השלישית שכתו' כמנהג המגו' כתו' ותצא ותשאר האלמנה השנייה והיורשים יהיו ניזונים באופן בזה נסתפקתי בספיקות הרבה אם תטול כל אחת מהם כתובתה והשאר יטלו אותו היורשים באופן כת"ר יבאר הכל בביאור נכון מה יטלו הנשים הנז' ומה יטלו היורשים והטור הרביעי בענין האשה השנייה הנ"ל שכתו' כמנהג תלמסאן כנ"ל לאחר פטירת בעלה הנז' נתנה איזה מטלטלים לאיש אחד באומרה שיש לה ידיעה שהאיש הנז' הפקידם אצל בעלה בתורת פקדון ויש לה מגו שהיתה מחזירתם למפקיד הנז' בינו לבינה אם נאמר שהיא נאמנת או לאו ואני פסקתי דנאמנת ואפי' לא נתנה אותם ועדיין הם בידה הרשות בידה להחזיר אותם לאותו האיש שאמרה היא שלו הם וכן מוכח מדברי מר"ן בחוה"מ סי' נ"ו ס"ז וז"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וכו' עד ויודעים [3] של מי הם חייבים להחזיר לכל אחד שלו ואם לא החזירו ובאו לב"ד נאמנו במגו ולא מבעיא לדברי הסמ"ע שם בס"ק ל' שהקשה מכאן לסי' ס"ב ס"א בהגה בענין אשה שכתבה לאחרים וכו' ותירץ דהכא בסי' נ"ו יש לה מגו ובסי' ס"ב בהגה כבר מתה ואין לה מגו עיין בדברי הסמ"ע בסי' ס"ב סק"ז שתירץ כך מוכח מדברי הסמ"ע ז"ל דביש לה מגו אפי' לא ידענו בבירור שמאמינה בכל אשר לו ומפקיד כל אשר לו בידה אפי"ה סתמא נושאת ונותנת בתוך הבית וכ"כ מור"ם בסי' ס"ב ס"א א"כ פשיטא שבנ"ד נאמנת האלמנה הנז' במה שאמרה שמט' אלו של אחרים הם אלא אפי' לדברי הש"ך בסי' נ"ו שהעלה דאינה נאמנת האלמנה אלא א"כ ידענו שמאמינה ומפקיד כל אשר לו בידה לכך נאמנת הא לא"ה אינה נאמנת גם בנ"ד ידוע לכל וברור שראובן הנז' היה מאמינה ומפקיד כל אשר לו בידה וא"כ נאמנת במגו ויש לה רשות לאלמנה הנז' לתת המטלטלים לבעליהם כנ"ל וזה ברור חוזרני ע"ע ראשון בענין הבת של ראובן שמאשתו הראשונה ואען ואומר שמלבד עדות העד שהעיד כנ"ל שכבר נתפשר עמה אביה עוד בה דטענינן ליורשים שאביה נתן לה חלקה בעד המזונות והכסות של הבת הנז' מיום שנפטרה אמה והניחה אותה קטנה עד יום פטירת אביה מ"מ כמו ארבעה עשר שנים או יותר זאת ועוד מאן לימא לן שלא היו על ראובן הנז' בע"ח לאחר פטירת אמה ופרעם מהעזבון שהניחה אמה אחר מותה ומה שנשאר האכילה והשקה ופרנסה בכסות ובכל מידי ונתפשר עמה מצד כתובת אמה ועד הממהר שלא יהיה המנהג שלנו שהאלמנה תחלוק עם היורשים אפי' אין שטר כתו' בידה הני מילי באלמנה דליכא שום טענה ושום אומדנא שנפרעה בכתו' אבל בנ"ד של הבת הנז' שיש כמה טענות וכמה אומדנות המוכיחות כמש"ל שנפרעה בכתו' אמה לית דין צריך בושש שאין לבת הנז' שום זכות מצד אמה כנ"ל בבקשה מלפני כת"ר תשובתך הרמתה מהרה תצמח על כל דין ודין ועל כל פרט ופרט לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש פרשה פתוחה ולא סתומה ויחתמו עמך כמוה"ר וידאל הצרפתי וכמוהר"ר רחמים דוד ן' זמרה ואומר חלותי היא אחלה פני כת"ר בעשר חלות של תודה שתשלחהו לעיר צפרו עם ציר נאמן שיחתמו בו חכמי צפרו ואח"ך תקיים בו מצות שילוח לידי עם אדם הראשון לפי שאנחנו צריכים לו תכף ומיד ע"כ תמהר לשלחו יפה שעה אחת קודם ושכר טרחו של כת"ר אתפוס שלשים אוקיות מבעלי דבר ואקיים בהם מצות שילוח ליד כת"ר נא גבור תעמוד לימיני באלו העניינים הנ"ל ואני הנני מוכן לעשות ולמלא רצון כת"ר אם יצטרך איזה ענין ואני מצוה לכת"ר מצוה אחת קטנה דהיי' לאחר שתביא הפס"ד הנז' לידי גמר ויחתמו בו החכמים הנ"ל צריך שתכתוב אגרת אחרת ותצוה אותי לעיני ההמון שנעשה פשרה בין הבת הנז' ובין היורשים ובין האשה השלישית שכתו' כמנהג המגו' ובין צרתה שכתו' כמנהג תלמסאן ותאמר לי בזה"ל שדינים אלו צריכים פשרה כפי מה שנראה לנו וכ"ז כדי שלא ... הדבר למוסרים ותצא מזה סכנה ועל הכל יבוא דברי כת"ר בביאור רחב ונכון ויבוא שכרך כמ"ה ולכת"ר החיים והש"ר ע"ה מסעוד הן' ארוואץ סיל"ט