SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23510
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

טופס שטר מכר שנכתב על גבו פס"ד נדרשנו להעתיקו במא' א' מבדי"ץ כדי לשולחו למדינה אחרת וז"ן תב"ת בלי תוס' ומגרעת הע"ע בקש"מ בדל"ב ובשח"ך כ"א למ"ש הי' אליהו בה"ר מסעוד דמ' מונסונייגו והוה"ג שקבל מאת המו"ן כה"ר חיים בה"ר ישראל יעקב המכו' מאימראן ומאת הח' הש' כהה"ר ישראל דמתק' יעקב דמ' מאימראן ומאת כה"ר ידידיה בה"ר מי' הן' מאמאן משלשתן יחד בשוה סך שבעים מתקאלים מכ"ט ובעד הסך הנז' גמר ומכר להם הריחיים שמרדדין בו חוטי כסף הנק' רווידאס מכי' גמו' ש"ו בא"ה כפ"ה ומעתה יזכו הקונים הנז' בריחיים הנז' לעשות בה מלאכתם או להשכי' לזולת וליהנות מפי' או למוכרה ולהח' ולעשות בה חו"ר ככל אשר תאוה נפשם ועל המו' רמי לסלק כל העוררין על המכי' עד שתשאר שפויה מכל ערעור ביד הקונים הנז' ולפי שהי' אליהו הנז' ההוא אמר שאינו אלא שליח מאחרים על מכי' זו לפיכך הוצרך לקבע"ע אחריות בעלי הריחיים הנז' שאם לא רצו למכור אותה בסך הנז' או רצו לחזור בהם מחמת אונאה או ביטו' מקח מעתה קבע"ע אליהו הנז' בכח הש"ח לשלם כל הסך היתר על דמי המכי' שבו יחזרו אפי' עד כדי חמש מאות מתקאלים מכ"ט ועליו להשתדל בהונו ואונו להעמיד ולקיים ולחזק מכי' זו ביד הלוקחים הנז' יתד בל תמוט ע"ו וכבר ידע המוכר הנז' שהיה שוה עד כדי חמש מאות מתקאלים מכ"ט וסבר וקבל ומכרה לקונים בסך תש"ם וח"ע לשלם המותר לבעלים אם לא ירצו למכור בסך הנז' וכך אמר המוכר הנז' לקונים משכו וקנו ריחיים זו והחזיקו וזכו בה זכ"ג ואנא בס"ד איקו אבתרייכו ואמרוק ואשפי זביני אלין אינון ועמליהון מכל ערעור ב"ב ושאב"ב וצבו הקונים הנז' במקחם ולקחו אותם לרשותם וגם הבעלים הקונים הנז' ח"ע בקש"מ בדל"ב שלא לחזור על המוכר הנז' מחמת שום טענת אונאה או ביטול מקח או מקח טעות מחמת מום וכיוצא ואפי' המצא ימצא שאינה שוה כ"א חמשים אוקיות מכ"ט הכל אסיקו אדעתייהו וסברו וקבלו ואפי' לא תצלח למלאכה כלל ואם באולי יזכה שום כת מהכתות מחמת איזה טענה ונתחי' להחזיר אונאה לשכנגדו יחזירינה לו פש"ן בכש"ן והע"ה שטמ"ו בכח"ו סבדי"ה דלא כאס' וט"ד ובאח"ג כנז' ולא יורע כח שט' מכ' זו לעולם מחמת מלה יתירה או חסורי מחסרא כי הרשות נתונה בידינו מב' הכתות לחזור על הראשו' לעולם להוסיף ולגרוע לתקן המעוות מא' ועד מאה כ"ז שיתחדש לנו שום דבר שיש בו קיום והעמדה למכי' זו ולא תגמר שליחו' עד יצא מידינו מתוקן כהלכתו ונ"ה בקושח"ך באור ליום חמישי בשבת שנים עשר יום לח' אלול המרוצה שנת כן דברת לפ"ק והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך מוע"ן תב"ת בלי תוס' ומגרעת וחתו' עליו כמוה"ר וידאל הצרפתי יצ"ו וכהה"ר דוד בוטבול נר"ו והכרנו חתי'
ומעבר לדף נמ"ך אחר שמכר השליח הנ"ב ללוקחים הנ"ב הריחיים הנ"ב והחזיקו בה כראוי ונתנו אותה לעושי מלאכת הרידוד לרדד להם החוט ה"ה הי' יוסף בהי' משה הן' הרוש נתייעצו ביניהם אנשי מלאכת הרידוד הנז' ושלחו מהם אחד לעיר מקנאס יע"א אצל הבעלים וקנה אותה בתוס' מרובה על הסך הנז"ב מאת הבעלים שמכר לו לפי תומם ולא קדמה להם ידיעה ממכי' השליח והלוקח הנז' בא ושטרו בידו שטר מכר כוח"ך גם הלוקחים הנ"ב שטרן בידן הנ"ב מכי' השליח ושני הכתות הנז' כל א' אומר כולה שלי והלוקחים הנז' נפשם לשאול הגיעה להגיד להם את דבר המשפט מי זכה בריחיים הנ"ב
ונראה דלגבי מכי' השליח ללוקחים הנ"ב בודאי הגמור דלית דין ולית דיין שזכו בה מכח המכי' הנז' שקדמה למכי' הבעלים והשליח הנז' לישתעי דינא בהדייהו שכבר קבע"ע אחריות עד כדי סך ה'' כנ"ב וא"כ עלי דידיה רמי לרצותם ברצי כסף עד הסך שבו מכרו ללוקח הנז'
אך יש לדון בזה לגבי השליח עם הבעלים אם חייב בד"ת שת"ת לשלם להם כל מה שחסר לתשלום המכר שבו מכרו ללוקח או לא
ולכאורה היה נראה בפשיטות שחייב השליח לשלם לבעלים התוס' הנז' שאפי' נתאנה השליח בכל שהוא מכרו בטל וכמ"ש מר"ן זי' קי"ט וסי' קפ"ב וסי' רכ"ז ע"ש וכ"ש בנתאנה שיעור אונאה ויותר וכנד"ז שנתאנה בכדי ביטול מקח וא"כ יאמרו הבעלים לשליח לאו כל כמינך שתפסיד אותי במכי' ע"י האחריו' שקבלת ואנת הוא דאפסדת אנפשך שאלולי קבלת האחריות היה המקח בטל והיינו מרויחים התוס' ועכשיו שנתקיים בידן המקח ע"י האחריות שלך אתה עומד במקומן לשלם התוס' הנז' אבל לפי נוסח האגרות שהמציא לפנינו השליח הנז' שהיו שולחים הבעלים לשליח הנז' נראה שהשליח הנז' פטור מן התוס' הנז' שהיו מזרזין אותו במכי' הנז' וכך א"ל בזה"ל טארד וביע וזמע לפלוס ובאגרת אחרת אמרו לו ביע מעא אשוק מלשון זה נראה שנתנו לו רשות למכור לפי ראות עיניו אחר שישתדל בכל יכולתו והשליח הנז' ההוא אמר שמקודם לזה היה רוצה למכור הריחיים קרוב למחצה מן הסך הנז' ולא מצא אלא ע"י שסילקו עצמן אנשי מלאכת הרידוד שלא רצו לעבוד מלאכתן לאנשים עושי מלאכת האלסקלי לא זה סיבה והוצרכו להעמיד אחר שיעבוד להם למלאכה הנז' ולא נתנו הריחיים הנז' כנ"ל וכשראו שנכנס אחר בגבולם והחזיקו בידו ע"י הריחיים הנז' לכך נתעוררו להוסיף עד שהגיעה לסך הנ"ב ואדרבא שפט בשכלו השליח הנז' שיפה עשה שמיהר ומכר בעודם מתקוטטים שאם יעשו שלם ביניהם תחזור לקדמותה וא"כ השליח הנז' קיים דברי המשלח ולא שייך בזה לתקוני שדרתיך וכו' שלפי דבריו תקון גדול הוא זה ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה מילתא דלא שכיחא שיוסיפו תוס' מרובה על העיקר באופן שהשליח עשה כל מה שמוטל עליו לעשות כאשר צווה מפי המשלח לכך המקח הנז' קיים ביד הלקוחים הנז' והשליח פטור ואע"פ שההרשאה היתה כתובה בלא קנין ובלא דא"ק ולשונו' המועילים להרשאה אפה"כ כיון שמינוהו שליח למכור אין צריך שום דבר אלא באמירה בעלמא תועיל השליחות ואפי' בלא עדים דלא איברו סהדי וכו' וכמ"ש מר"ן ריש סי' קפ"ב וכ"כ מרן בב"י סי' קכ"ב בשם בעה"ת בשם הרי"ף ומה גם לפי מנהג הסוחרים שכותבים לשלוחיהם למכור עם השוק אפי' מוכרים שוה מאה בד... מכרם קיים כללא דמילתא שהמכר הנז' קיים ביד הלוקחי' הנז' והשליח הנז' פטור זהו מה שנלע"ד וציי"מ וימ"ן החו"פ באלול דהאי שתא ש' כן דבר"ת לפ"ק וקיים ע"ך נמ"ך מוע"ן תב"ת בלי תוס' ומגרעת וחתו' עליו כמוהר"ר יעקב סירירו וכמוה"ר יעקב אבן צור וכמוה"ר ראובן סירירו וכמוה"ר רחמים חיים דוד ן' זימרה וכמוה"ר [2] וידאל הצרפתי יצ"ו והכרנו חתי'
וביריעה החוברת נמ"ך עמדו לדין לפנינו הי' שלם הן' סוסאן בה"י אברהם נ"ע וידי' ן' עזר והי' שלמה הכהן בה"י יצחק הכהן וידי' ן' סאלם והי' שמואל הן' ששון נר"ו בכהה"ר אהרן ז"ל והר' אליהו מונסונייגו נר"ו הנז' בד"ה ליתן להם הריחיים הנז' שכבר שלחו מהם אחד הו' הר' שלם הנז' לעיר מקנאס יע"א אצל הבעלים מכרוה להר' שלם הנז' ואע"פ שהשליח הנז' מכרה להאנשים מכי' הבעלים עיקר ועדיפא ממכי' השליח וכהר"א הנז' השיב שכבר מכר הוא תחי' קודם מכי' הבעלים והוא מכר ברשות הבעלים ופסקנו להם שמכי' השליח עיקר לפי שהיא קדמה תחילה וברשות הבעלים מכר וכמו שהמציא לפנינו אגרות הבעלים הנז' כי שם כתוב לאמר שנתנו רשות להר"א מונסונייגו ולשו' יהושע מונסונייגו למכור הריחיים הנז' נמצא שהמכי' היתה ברשות הבעלים וקדמה תתי' למכי' הבעלים לכך זכו האנשים הנ"ב בריחיים הנז' עוד טענו האנשים הנז' שכבר התרו בכההר"י הנז' שאינו רשאי למכור הריחיים הנז' כ"א בועד שני הכתות שיוסיפו אלו ואלו ויפסקו המוסיפין ויתקיים המכר ביד כת א' מהם וע"ז השיב כהר"י הנז' האמת כדבריהם כן הוא אבל חבירו מכר בלתי ידיעתו ועוד שכהר"א הנז' ההוא אמר שלא רצה למכור לם יען דקים ליה בגווייהו שאם יעשו שלום עם אנשי מלאכת האסקלי ירבו עליהם רעים עד שיבטלו המקח דלא קיימא ליהו שעתא לריחיים הנז' אלא כל עוד שהם מתנגדים אבל כשהם בשלום לא ימצאו קונים לריחיים הנז' ואינם שוים אפי' למחצה מן הסך הנז' לא כן האנשים הלוקחים הנז' כיון שנקשו"ח לקיים את הדבר הנז' הם עומדים בדיבורם ועוד אפי' את"ל שהאמת כדבריהם ועברו על ההתראה מ"מ לא בע"ד דידהו האנשים הנז' שהדברים מגיעים לבעלים והשו' הנז' לישתעו דינא בהדייהו באופן שכל טענות האנשים עושי מלאכת הרידוד הנז' אין בם מועיל הבל המה וזכו האנשים הלוקחים הנז' במקחן ולראיה שכך פסקנו להם בעומדם לדין לפנינו כוח"פ באלול דהאי שתא על דבר"ת בני אדם לפ"ק וציי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ בפאס יע"א וקיים צ"ל שגם כהה"ר יהושע הנז' שו' של כהר"א הנז' הסכים למכי' הנז' אחר ששמע דבריו הנ"ל הם דברים של טעם גם צ"ל שראינו בשטר מכר שמכרו הבעלים לשלם הנז' שנתחי' בקנס אם חזרו בהם אפי' כפה"ד ופסקנו להם שהם פטורים מן הקנס יען שהבעלים לא חזרו בהם שעדין עומדים בדיבורם שמה שנתקיים המכר ביד הלוקחים הנז' לא היה מצד חזרת הבעלים אלא מצד מכי' השליח ודברים פשוטים הם א"צ להעלותם על ספר כדי שלא ליתן פתחון פה לשום בע"ד לחלוק ולהסתבך בדברים שאין בהם טעם וריח וכך הוזקקנו לכתבם ולראית האמת והצדק כוח"פ וק"ש ע"ך נמ"ן מוע"ן תב"ת בלי תוס' ומגרעת וחתו' כמוהר"ר יעקב סירירו וכמוה"ר יעקב אבן צור וכמוה"ר רחמים חיים דוד ן' זמרה וס"ל נמ"ך ודא וחתום כמוה"ר ידידיה מונסונייגו יצ"ו והכרנו חתי'.
ומעבר לדף נמ"ך פשט דברי המשלח ששלח לאמר לשלוחו טארד וביע וכן במה ששלח לאמר לו ביע מעא שוק בזאייד נאקש משמעות דברים אלו שנתן לו רשות למכור הריחיים בשוק ע"י סרסור זה מוסיף וכשיפסקו המוסיפין אזי יתקיים המכר ביד האחרון בין שיעמדו עליו בכדי שיווין או פחות מכדי שיווין וא"כ היה נראה לכאורה לחייב השליח לשלם לבעלים כל מה שחסר ממכר שמכרו לשלם הנ"ב דכיון שהתרו בו שלא למכור הריחיים כ"א במעמד שני הכתות זה מוסיף וזה מוסיף וכפשט דברי המשלח הנז' והוא לא עשה כן א"כ הרי עבד ע"ד משלחו ובעבור ע"ד משלחו פסק מר"ן בחומ"ש סי' קפ"ב ס"ב עבר השליח ע"ד משלחו לא עשה כלום וכו' ע"ש והגם שבנ"ד היה המקח קיים מכח האחריות וכנ"ב מ"מ חייב הוא לשלם למשלחו התוס' שהוסיף שלם הנז"ב בטענת לולא קבלת האחריות היה המקח בטל כנ"ל זהו מה שהיה נראה לכאורה אמנם אחר ההתבוננות בדבר היטב נראה דלאו מילתא היא דכיון דמשמעו' הלשון הזה שאמר המשלח ג"כ סובל פי' מ"ש החכמים עליונים למעלה שנתן לו רשות למכור לפי ראות עיניו אם מעט ואם הרבה יד המשלח על התחתונה וכן מצאנו ראינו מפו' להדייא בדברי הרב מהרשד"ם בח' ח"מ ש' קט"ו שנשאל הרב על נדון כיוצא בזה וכתב וז"ל אם היה הדין נותן לחייב את יהודה השליח מטעם ששינה מדברי המשלח שאמר שרצונו היה שיעמוד לוי במכירת הבגדים גם דין יש לראובן עם שמעון דכיון דכבר ידע שמעון איכות השליחות וידע שהיה יודה משנה א"כ הדין יש לראובן עם שמעון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והביאו הריב"ה ז"ל עבר השליח ע"ד משלחו לא עשה ולא כלום וחלק הרמב"ם דוקא כשהודיע שהוא שליח של פ' ופ' אע"פ שמשך או המשיך אם נמצא שעבר ע"ד משלחו בטל המקח ומחזיר וכו' אלא דיש לנו לו' שליותר יפוי כח היה רוצה בדעת לוי לא שיעכב זה המכירה ויש הוכחה לזה שאם לא תאמר כן אלא שעכ"פ היה רוצה שלא ימכרו הבגדים אלא מדעת לוי וכי אם לא היה לוי רוצה להטפל בענין זה או לא היה נמצא בעיר שאלוניקי בעת ההיא מה יעשה שמעון אז אלא ודאי שליותר טוב היה רוצה בדעת לוי לא שיעכב זה המכירה בשביל לוי ונלע"ד שזה ברור ואפי' תימא שאין הדבר כ"כ ברור קי"ל יד בעל השטר על התחתונה ונקרא בעל השטר מי שצריך לחייב את חבירו שכנגדו השטר וכמ"ש מהרי"ק ז"ל שורש ז' ע"ש וא"כ בנ"ד אפי' תימא דיש לפרש בכוונת ראובן שלא יוכל למכור הבגדים כ"א מדעת לוי כיון שיכול לפרש ג"כ שאין כוונת ראובן אלא ליותר טוב ואין כוונתו לעכב ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי יד בעל השטר על התחתונה ולא זה בלבד אלא שכתב מהרי"ק בשורש הנז' דאע"ג דלישני דשטר מורה טפי כדברי בעל השטר וכו' אמרי' יד בעל השטר על התחתונה יעו"ש עכ"ל דברי הרב מהרשד"ם ממוצא דבר למדנו לנ"ד כיון שדברי המשלח יכולים לפרש אותם באופן שלא עבר ע"ד משלחו הגם שפשט הדברים מורים שעבר ע"ד משלחו וכנז"ל יד