SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23509
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

...ת ורפינו את בבל ולא נרפתה כי לא עמדה תקנה זו ועושים כאשר היו מקדם וסומכים בטענה רעועה לומר נכסי יתומים הם וכבר קדמום רז"ל במאמרם יתמי דאכלי וכו' וכל זה אני אומר בבחינת המוחש אך לפי הדין יראה דמותר מאחר דאפסקה אחר וכו' אך רבותינו מתקני התקנה ודאי המה ראו ראייה מוחשית דלשם רבית קא עבדי ותיקנו מה שתיקנו וכמו שזכרתי לעיל ולדידהו ודאי תיקנו והפקיעו ממון העובר על דבריהם מטעם הפקר ב"ד ואף לשעבר דהכי משמע לשון התקנה דלאו לכתחילה לחוד קא אמרי אלא גם למה שכבר נתן אלא שאני רואה שלא עמדה תקנה זו במקצת כי הם גזרו שבעל המעות ישכון בה או ישכירינה על ידו ובזמן הזה מעמיד הלוה שוכר המתחייב לו בשכירות קנצי למלין טוב לפשר בדבר זה והיה זה שלום וחתום הרב הנז'
ובתשובה אחרת כתב וז"ל ולענין המשכונות של בעלי בתים הכתובות מקדמת דנא במשכונה ושוכר מה שכבר גבו גבו ומה שעדין לא גבו כשבאים לתבוע בב"ד אנו מפשרים ביניהם ויוותרו מסך השכירות כפי ראות עיני הדיינים ומכאן ואילך יפנה דירתו בעל הקרקע ויפטר השוכר ויבוא בעל המשכונה וידור בה או ישכירינה למי שידור בה ממש ואחר שידור בה בפועל הוא או השוכר ממנו שנה או שתים אם יחזור וישכירינה לבעלים בהעמדת שוכר לית קפידא זהו מה שעלתה הסכמתינו במשכונות בעלי בתים וחתומים מהריב"ע ומוהריב"ץ זלה"ה
יוצא מדבריהם דלא עמדה תקנה זו ולא נתפשטה ומשום הכי היו הרבנים מפשרים בין הלוה ובין בעל המעות דאם היתה התקנה פשוטה מה צורך היה לפשר ביניהם ויקוב הדין את ההר אלא ודאי דלא עמדה תקנה זו ותדע שכן הוא שהרי בדברי הרב מוהריב"ע מבואר שהתקנה היתה גם על מה שעבר וכמו שכתב דהכי משמע לשון התקנה דלאו לכתחילה לחוד קאמרי אלא גם למה שכבר נתן ובתשו' הנז' שהשיבו שניהם כתבו וז"ל מה שכבר גבו ומה שעדין לא גבו כשבאים לתבוע בב"ד אנו מפשרים ביניהם וכו' הרי דמיעטו כח התקנה מהפקעת המותר לפשר ביניהם ובמאי דמוכח מן התקנה דתיקנו גם למה שעבר כתבו הם דמה שכבר גבו גבו גם מ"ש בסוף דבריהם שאחר הפשרה יפנה דירתו בעל הקרקע ויפטר השוכר ויבוא בעל המשוכנה וידור בה ואחר שידור בה הוא או השוכר ממנו שנה או שתים אם יחזור וישכירינה לבעלים בהעמדת שוכר לית קפידא מעולם לא שמענו ולא ראינו שנהגו כן באופן שמה שראוי לדון בזה הוא לפשר ביניהם הואיל דנפק מפומייהו דרבנן קדישי
אמנם בנד"ז לפי טענת בעל המעות שהלוה לא הביא לו שום שוכר ולא היו דבריו עמו כלל אלא שהשוכר בא מאליו להשכיר החנות והעלה בשיוויה כ"ם ה"ם לפי שהמקום גורם מצד ריבוי משא ומתן שיש בו
אף אם השוכר עמד ונשתתף עם בעל הקרקע ודר עמו בחנות הנז' מה בכך כיון שהוא לא נטפל מעיקרא להביא לו שוכר אין כאן לתא דהערמת רבית וכמ"ש החכמים ישצ"ו באופן שבנד"ז גם מה שלא גבה עדין צריך השוכר לפורעו מושלם ולא בזה דברו הרבנים שראוי לפשר כי בזה אין כאן לתא דהערמה כלל אם יתברר שהאמת כדברי בעל המעות וצור ישראל יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות החו"פ צפרו יע"ה בכסלו דהאי שתא וחשב את שני ממכר"ו והש"ב את העודף ליצירה וקיים עמרם אלבאז ס"ט
הן אמת בתחילה כתבתי בעניין כיוצא בזה להפך והן עתה נתגלה האמת שפנים חדשות באו לכאן ואין זה עניין נוגע לחתימתי הראשונה והדין דין אמת כמ"ש החכמים יש"ץ הם אמת ודברים אמת והכל שו"ב וקיים ראובן סירירו סי"ט
(2)
קצת מיחידי ק"ק פאס יע"א קנו האלסאקא דטאבא ולכיף וכו' מאת אדונינו המלך ירו"ה בשתוף הגוים בסך מה למשך שתי שנים והרבה טרחו ויגעו בקנייתה והוציאו סך עצום בשו"ח והוצאות עד שבא הדבר לידי גמר והוציאו מאמר המלך והורמנתא דמלכא על האלסאקא הנז' והחזיקו ונכתב עלי' דמי הקנייה בערכאותיהם והתחי' לישא וליתן בהאלסאקא לא יום א' ולא יומים עד חדש ימים והנה בעתה שמעה אזנם שרוצים איזה ירדים אחרים להוסיף ולמלך בדמי קנייתה להסיג גבולם והאנשים הקונים חששו לנפשם שיש להם כמה הזיקות בזה אם מחמת השוחדות שהוציאו ואם בשביל שפזרו ממון הרבה בקניית הסחורה ואם מחשש דאיכא בזה צד סכנה כשמוע המלך ששוה הרבה יותר ממה שקנו הם אפשר יענשו ע"ז מאת המלך לאמר למה רמתוני וכיוצא משאר נזקים הם ותולדותיהם ובכן הגיעו לפרק השואל אם יכולים האנשים האלה להסיד גבולם בזה או לא
תשובה נראה דאפ' לא קנו עדין ולא מטייה ליהו שום הזיקא נראה שאינם רשאים להוסיף וכמ"ש מרן רל"ז מאחר שהם התחי' להשתדל בקנייתה וכמ"ש מרן סי' רל"ז ס"א וז"ל המחזיר אחר דבר א' לקנותו ובא אחר וקנאו נקרא רשע ע"כ ובודאי אם קודם שקנו הב' ורוצה לקנותו שמוחין בידו וכופין אותו שלא להיות רשע וכמ"ש כל הפוסקים בזה אמנם אם כבר קנה הב' אין בידינו לכופו אבל רשע מקרי ומכריזין עליו שהוא רשע וכמ"ש הסמ"ע סי' הנז' וכל זה אם עדין לא קנה הראשון אבל אם כבר קנה ובא אחר והוסיף מלבד דנקרא רשע אלא הר"ז גזל גמור וכמ"ש מרן בש"ע סי' ש"ע יעו"ע וכ"ש בנדון דידן שהפסידו כמה הפסדים ונמשכים להם כמה נזקים ודאי דמזקים בידים מקרו אלא שעדיין צריכין אנו למודעי בענין שאלתי' דקנו מאת המלך דבר שלא בא לעולם דאם נאמר דהא דקי"ל דעני המהפך בחררה ובא אחר וכו' דרשע מקרי היינו בדבר שהוא בעולם אבל בדבר שלא בא לעולם דלא שייך קניין והוי כפי' דקל דאפ' קנו מידו לא קנה ומאחר שאין כאן קנין לראשון אפשר שהב' לא מקרי רשע אלא שראיתי למהר"י עייאש בס' בית יאודה סי' נ"ב בשנים שנתקשרו עם עושה הצמר בערכאותיהם שכל מה שיעשה מהיום הזה והלאה יהיה קנוי להם ואין רשות לגוי למכור לשום אדם אחר זולתם והקדימו לגוי סך מה ע"ז והתחלו לישא וליתן עמו כמו ב' חדשים ושוב קמו אנשים מבני אומניות והוסיפו לגוים בדמי הצמר ופסק דיכולים לעכב על ידם וכתב דאע"פ דיש לחלק בין דבר שבא לעולם לדבר שלא לעו' וכו' וסי' מ"מ אין לחלק כדמוכח מההיא דמרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג דפ' לא יחפור הביאה הרשד"ם סי' רנ"ט יעו"ע וסיים ועוד דבנדון דידן כיון שנתקשרו עם הגוים בעלי אומנות בשטר של ערכאותיהם ואינם יכולים לחזור זע"ז וגם לענין האחריות של יוקרא וזולא עדיף טפי למי שיבוא להסיג גבולם לקרותו רשע ומונעים אותו שלא יהיה רשע וכן אמר לי מורי מעשים בכל יום וכו' וכל המורה להקל אינו אלא מן המתמהין ע"כ א"כ נתחוורו הדברים והותר הספק שנסתפקו בו דל"ש דבר שבא לעולם לדבר שלא לעולם וכן ראית למוהריק"ש סי' רל"ז שכתב משם הרדב"ז דהלוקח אלתלזאם מאת המלך ובא א' להוסיף בו רשע מקרי וכ"כ ג"כ בסי' ש"ע בפשיטות יעו"ע וכבר כתבנו דמונעים אותו בד"ת ואין מנחין אותו להיות רשע וכ"ש על הנמשכים להם כמה נזקים והפסדים דודאי דמזיק בידים מקרי ולא רשע בלבד ולא הארכנו בזה מאחר דלא ראינו מי שבא לעשות מעשה כ"א מפי השמועה וזה יספיק לאהבת הקיצור וציי"מ וימ"ן אליהו ס"ט
ועיין להרב פחד יצחק אות אלף טאבא [מכס] ממש שכתב להפך מזה וז"ל יעו"ש
כבר כתוב אצלנו ע"ז באורך בהפך וכן היא סברת רוב האחרונים העבד ידידיה
וז"ל הרב פחד יצחק אות אלף דף ץ' ע"ב אפאלטו של טובאקו היה ביד יהודי לסך שנים ויהודי אחר לקחו מן המלך אחר השנים ההם אין בזה משום מסיג גבול ולא משום עני המהפך בחררה דאין ליהודי הא' חזקה כלל משום דינא דמלכותא ולא הוי כמו חזקת הבתים שתקנו חז"ל כנודע יע"ש