SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23503
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

יאמרו לו הנה שלך לפניך ויצטרך למכור שוה ר' במנה כדי לגדל פרע לבעל הסחורה הא ודאי פשיעותא היא וכל המשנה ידו וכו' אמנם אם ישבע שמזמן החשבון הפסיד במו"מ הנהוג בלתי שינוי דהיינו כגון סחורה והוזלה בידו וכיוצא והפסיד מן הקרן בלתי שום פשיעה הא ודאי יתנכה מסך שהטיל לכי"ה חלקו בהפסד כפי ערך חלוקתם בריוח כיון שההפסד בא שלא מחמת השינוי.
הדרן לדוכתין שאותה טענה שסידר בשאלה כהרא"ק שהשותף שינה שהוא ציוה לו לשלוח סחורתו ליד שמעון והוא שלחה ללוי אין לה חלות כלל אין לה שחר דאין כאן שינוי והספרים כולם אין לו בהם שום נגיעה כלל כהרא"ח כמפו' בכתב כהרא"ק בהדייה ועוד בה לא אירע שום נזק בהם במה שנשתלחו ליד פלוני וכמו שכתבנו ואם מפני שנתעכב במכירתם וממילא הוזלו זה ודאי לא יקרא מזיק לא יהיה אלא מבטל כיסו וכו' אין אנו צריכין להאריך וליכנס בענין שאין אנו צריכים לו לנדון דידן
באופן שכל השאלה שכתב הרא"ק השנייה ששמעון ששלח הספרים ליהודה והוא ציוהו שלא ימסרם אלא ללוי בזה לא צדק שכבר הוכחנו בראיות מכת"י ממש וע"ע שכתב ששלח לעיר איזמיר מורשה כדי להציל ושלחם לג'יברטאלר וכל זה בלתי ידיעת ראובן הוא להפך שמתוך האגרות מבורר להפך שהוא כתב לו פעמיים שישתדל לכתוב להביאם לג'יברטאל וכבר עשה שם מורשה בלווארדין דייאלו לקבלם ועוד זירז אותו שישלחם אפי' בלפאקיטי עם היות שהוא דבר שלא שייך להיות והיה מזרזו ע"ז ביותר וכל מה שעשה הוא בידיעתו ובהסכמתו
באופן שכל דברי השאלה השנית אין להם על מה שיסמוכו כלל כלל ומה שכתב שכבר קמו ליה ברשותיה הספרים הם דברים תפילים שבספרים אין לו בהם נגיעה כלל כהרא"ח כמבואר בדבריו בכתבו ובחותמו וזה דבר פשוט באופן שאם יטעון שהפסיד בעסק מו"מ אחר החשבון ישבע ע"ז וינכה החלק הנוגע להרא"ח וכ"ע שלא נשבע עדיין השות' קיימת כמבואר בפסק הרב הגדול כמוהריב"ץ וכן הלכה רווחת ובנ"ד לכ"ע השות' קיימת דהרי אפי' לפי דבריו של הרא"ק לא נפסד כל הקרן ועדיין יש בידו סך גדול משל הרא"ח ובזה פשיטא דהשות' קיימת וכ"מ שירויח בכ"ע מו"מ יתחלק ביניהם כפי תנאם וע"ע המטבע זה פשוט שיטול המטבע בעינו כמו שכתב ליבראס צריך הוא ליטלם בעת הפרדתם בעינם ודו"ק
וע"ע התביעה של השטר שכתב לו שימסור השטר ליד אלעזר אלבאז ויחשוב עליו סך כ"ה דורו ובשעת החשבון לא חשב כ"א ט"ו דורוס פשוט הדבר דיחזור הדבר כמו שקע"ע בכתבו ב' פעמים ולאו כל כמיניה
גם ע"ע הטעות שיש בחשבון הא פשיטא דכל טעות חוזרת וזה פשוט שחייב לברר חשבונו ואם יתברר הטעות יחזור הדבר לסיני על דקדוק החשבון כנכון
נשאר לנו לברר ענין א' אם יתחייב ג"ך כהרא"ח הנז' שבועה ואען ואומר דמאחר שכתב כתב יד שהרא"ח נאמן על הקרן וריוח פשוטן של דברים של הריוח הוא לו' שזהו מה שנכנס בידי וכוונתם היתה שאין א' מהם יכול לישבע שבועת שמא אבל כהרא"ח יש לו תוס' טובה שהוא נאמן על הקרן ושניהם נאמנים על טענת שמא אבל עתה שבא כהרא"ק לנכות מהקרן של כהרא"ח ע"ז ודאי לא האמינו וחייב לישבע שהפסיד אחר ששלח לו החשבון דאם יטעון שהפסיד קודם אינו נאמן שכבר כתב לו בהדייה מתאעך מה נעטיהולך שמא תכון מאבדו ותעטיה לבוקי סריקי די כיף עמלך לורייא וענדי פלוסך ברכה ואידא חבת לחנוכה נכלסך עספ"א אין לך הודאה גדולה מזו פעמים ג' וכבר הודה בכת"י שכבר הרויח ושוב לאו כל כמיניה
האמנם בטענה זו שטוען כהרא"ק שלא האמין אותו רק בתנאי שלא יגלה שברונו וישארו פניו נקיים ויוכל להתחבר ולישא וליתן ואדעתא דהכי לא הכניס בחשבון ההוצאות וההפסדות בזה פשוט אם יברר שכדבריו כן הוא יצדק בטענה זו דלא מחל בהוצאות רק בתנאי שלא ידחקנו האמנם צריך הוא לישבע שהפסיד מן הקרן במו"מ הנהוג בלתי שום שינוי וכדכתיבנא וג"ך יכלול בשבועתו שכדבריו כן הוא שבתנאי שלא יגלה שברונו ועם היות שהאמינו היינו דוקא לגבי הריוח אשר לא עמל בו הרא"ח ולא גדלו ומעלמא אתא אבל שיאמין אותו לו' שהפסיד גם מן הקרן זה דבר שאין לו שחר ולא עביד איניש דעביד כגון דא שלמחר יאמר לו כבר כלא קרנא וישאר בעל הממון רועה רוח ורודף קדים ודוקא אם כתוב בהדייא שהוא נאמן על הריוח ועל ההפסד אבל בנ"ד כתוב שהוא נאמן לו' כו"ך הרוחתי ע"כ פנקס ערוך כמנהג הסוחרים מלשון זה מוכח דגם על הריוח צריך הוא לתת חשבון שנראה לסוחרים שדבריו יש בהם ממש לאפוקי אם יאמר הפסדתי סתם בלתי פנקס רק כעין גזירה ע"ז לא האמינו וכ"ש שאינו נאמן לו' הפסדתי גם מהקרן ולא עביד איניש להאמין לחבירו בכגון דא
ובנוהג שבעולם שהמלוה הוא דנאמן על הקרן ועל הריוח דעביד לוה וכו' ובאיזה יחידים מועטים יש מנהג שחוששין מחשש שבועת שמא ובשביל כך [2] מתנים מתחי' שיהיה נאמן כו"ך הרוחתי ועכ"פ בעל הממון קרנו תרום בכבוד אבל אם הוא נאמן גם על ההפסד לחנם טרח וכתב שטר כתב יד דלמאי חזי כיון שחבירו בדיבור גרידא מפקע ליה באומרו אני הפסדתי אלא ודאי הא ליתא וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה שהביאה מר"ן סי' ע"א דאם כתוב בשטר והאמינו עכ"ע שט"ז דאין נכלל בה רק אמנה ורבית וכו' אבל פרעון מילתא אחריתי הרי לפניך דאפי' לגבי המלוה לא מפרשינן הנאמנות אלא בדבר דמפורש להדייא ואפי' פרעון דשכיח הרבה אינו נכלל עד שיפרש בהדייא גם לענין הפרעון לגבי לוה לא כ"ש ומה גם דבנ"ד מפורש יוצא בהדייא דלא האמינו רק על הריוח ובתנאי שיהיה מסודר בפנקס ערוך כמנהג הסוחרים ומעתה עכשיו שבא לנכות לו מן הקרן בטענת הפסד פשיטא דצריך לישבע ומן הסתם אפי' אם לא היה הדבר מפורש כנדון דידן מסתמא אמרינן דלא הימניה רק לגבי הריוח דממילא אתי אבל להאמינו על הקרן לאו בשופטני עסקינן שהעושה זו כאלו מניח מעותיו על קרן הצבי ומה לי מאמינו על הפרעון ומה לי מאמינו על ההפסד דא ודא אחת היא דכל עיקר הדבר תלוי שלעולם לא יחסר קרנו הן אם יטעון פרעתיך הן יטעון הפסדתי מהקרן במו"מ כך וכך
באופן בטענת הפסד מהקרן צריך הוא לישבע דעל הפסד הקרן לא האמינו וטעמא רבא איכא והוא משום דהקרן הוא חשוב ברשות בעליו ובכל מקום שהוא שמה דמאריה עליה והריוח הוא לעולם ברשות מי שהרויח ועל כן על הקרן אינו נאמן שלא האמינו להוציא מידו דוגמא לדבר דקי"ל שותף אינו משלם מביתו אבל לענין הריוח המתעסק הוא דנאמן שעכשיו אינו מוציא מיד בעל הממון שום דבר באופן דעל הפסד הקרן צריך שבועה דמאחר שהוא נאמן על הקרן אם נאמר שהמתעסק נאמן לומר כו"ך הפסדתי מן הקרן מעתה אותה נאמנות שהאמינו על הקרן למאי חזייא ולמה טרח לכתוב כתב יד ולהאמינו על הקרן הלא בדבר קל יכול הוא להפקיע מן זכותו באומרו כו"ך הפסדתי ואין מי שיכחישנו ומצד אחד יש לו' ק"ו השתא ומה על הפרעון מן הקרן דמסתמא טוען המתעסק אמת בבריא ומכחישו על פניו באמור לו פרעתיך ביום פ' סך כו"ך וק"ל חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח אפי' כבר האמינו המתעסק ועם היות שטוען כנגדו בבריא כבר פרעתיך על ההפסד שבקל יכול לפטור עצמו בלתי בושה בלתי הכחשה לא כ"ש שלא יהיה נאמן ומעולם לא ראו עינינו שום נברא שוטה שיאמין למתעסק באומרו כו"ך הפסדתי מן הקרן ולא יאמינו ע"ע הפרעון ודוקא בריוח דאתי מעלמא הוא דיש מבני אדם שמאמין למתעסק לבלתי יצטרך שבועה אבל לענין ניכוי מן הקרן זה לא ראינו ואם כך הוא לא שבקת חיי וכו'
קנצי למלין ששבועה צריך אם יטעון שמה שכתב לו מתחי' רווחים ועשה ע"ז חשבון היה הדבר בתנאי מפורש ע"מ שלא ידחק אותו ולא יגלה שברונו וצריך הוא לברר בשבועתו שההפסד בא מכח משו"מ הנהוג בין הסוחרים בלתי שום שינוי לאפוקי ההפסד של הספרים שבזה פטור כהרא"ח לגמרי וגם ההפסד של הסחורות שקנה בלתי ווארדין לבעלי דבר והקיפם ובעת הפרעון א"ל הנה שלך לפניך וכשנדחק למעות מכר שוה מאתים במנה שגם בזה פטור כהרא"ח וכדכתיבנא וע"ע של הספרים אין ביד כהרא"ח שום פשיעה כלל כלל ואעיקרא דדינא לא אירע שום נזק בשביל ששלחם ליד סי' סיד שהרי סי' סיד לא עיכב מלמוסרם ליד כהרח"מ מיום הא' עד יום הב' היו מונחים על לבו ואין לו חפץ בהם ולא בקיומם והעיכוב בא מחמת השליח שלא רצה לקבלם זאת ועוד שגם בשלוח הספרים ליד סי' סיד אין כאן ריח פשיעה א' שכבר חקר ודרש בו והוא נאמן ונשאר עד כדון עומד באמונתו לא אבל [אמר המעתיק כנראה צריך להיות אבד וצור יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו יחיאל ביטון] ועוד בה שהרי באגרת ממש שבה שלח הספרים כתב לו בהדייא שיעשה כרצונו לשלוח לעיר אחרת ובאגרת אחרת כתוב שאינו צריך אפי' להמלוכי ואפי' אם אירע ושלחם ליד סי' סיד והיה במציאות אבוד מ"מ כבר סמך על אגרותיו הא' שהרשהו פעמים לעשות כפי ראות עיניו ואח"ך כשנמלך בדעתו הרא"ק וכתב לו שיחזור וימסרם ליד הרח"מ כן עשה וכתב לסי' סיד וכתב לכהרח"מ הכל עשה בנימוס כראוי וכנכון ואין כאן ריח פשיעה ועוד בה לא יש בידינו הפסד מחמת שנשתלחו ליד סי' סיד רק קצת עיכוב דוקא ומה שטוען שאדביני ביני הוזלו ועמדו על מחצה אין זה רק גמרה בנזקין וגריע יותר שאין כאן אפי' גרמה ולא נתכוון רק להנאת כהרא"ק ולא להזיקו כלל כ"ז אם יהיבנא להרא"ק כל דיליה דהיינו שאם היו נמכרים תכף היו שוים בשיעורם יותר דמאגרות כהרח"מ מוכח דמתחילה כשקבל האגרות שיקבלם לא היו שוים לערך הקצבה שקצב לו ושלח להודיעו שאין קונה כלל ולא יהיה שעיכב בהדייא מכירת הספרים דאם זה נקרא מזיק וחייב לשלם לאו מילתא שאין הנזק ברור דאפשר הוא שיוקרו יותר ע"י העיכוב ואין כאן אפי' גרמה בנזקין וכ"ש שאין כאן דינא דגרמי זה פשוט שאין חיוב על הגורם הנזק [3] עד שיהיה הנזק ברור ובריא היזיקא ועיי' סי' שפ"ו ושפ"ח ויש לנו ראיות ע"ז הרבה א"ץ לכותבם לרוב פשיטות הדבר זאת ועוד הרא"ח לא עיכב במכירת הסחורות ולא עשה כלום והשליח שעשה כהרא"ק שהוא כהרח"מ הוא שנתעצל ולא מכרם תכף ואם טענתו טענה שהמתעצל ולא מכר הסחורה תכף יצטרך לשלם צריך הוא לתבוע לכהרח"מ אבל הרא"ח מה עשה לא נגע ולא פגע ולפי האמת גם כהרח"מ לא עשה כלום לפי דבריו שלא מצא קונים לפי דבריו לפי הקצבה שקצב לו ואפי' אם היה מוצא ולא מכר לא יתחייב לשלם שאין זה מזיק שחייב לשלם וכדכתיבנא וציי"מ וימ"ן כה דברי הכותב בנח"ר כד קאי אחד כרעה ולא מצא פנאי ולא עצר כח ביען שהענין בזה אין צורך בי לראות מדברי הפוסקים שזה עיקרו הוא בירור הסוחרים מתוך דברי האגרות ובפרט שדברינו אלה מוכרחים הם להתגלות לסוחרים שבערי אירופה וסביבותיה ואין זה מן הראוי ומן הנימוס לכתוב דברי הפוסקים שאין אומרים למי שלא וכו' ואילו הוינא צריכים לדברי הפוסקים יש לי מה לכתוב ספרים בזה הענין ואטרוחי בכדי למה לן החו"ף פאס יע"ה בחדש מנחם יה"ל ש' רחב"ת לפ"ק מדרש לפרושים פחותי הארץ ע"ך נמ"ך וחתום החה"ש הדיין המצויין כמה"ר ידידיה מונסונייגו וס"ל נמ"ך הואל' שהאגרות נתקיימו אצלי שהם מכת"י כהרא"ק י"ץ וחתימתו וזה נתקיים אצלי וחתום כמהרי"ד סונייגו הנז' וס"ל נמ"ך אעפ"י שאין ראוי להשיב על השאלה שבאה מבעלי דבר כבר ידידינו הח' כמה"ר ידידיה נתן טעם לשבח שיש להשיב עליה וכל דבריו אמת וצדק ולראיה ח"פ וקיים ע"ך נמ"ך וחתומי' החה"ש הדיינים המצויינים כמה"ר יעקב סרירו וכמה"ר ראובן סרירו ומעל' נמ"ך פס"ד מחכמי צפרו וז"ן אב"א זה כמה משהובאו שאלות אלו לידינו ע"י אחד מבדי"א והשבנו על פי הנחת השאלות והנה בעתה נתבררו ונתחוורו הדברים ע"פ אגרות מהרא"ק ששלח למהרא"ח ומשם בארה שלא שינה ולא פשע מהרא"ח בענין הספרים אלא הכל נעשה בהמלכת מהרא"ק ובהסכמתו ויחד יבואו גדודי כתביו ויעידו על זה וא"כ הוא עשה והוא לבדו יסבול וישא הפסד והוצאות הספרים ולא יחשוב על כהרא"ח כלום ואדרבא הוא המשנה וידו על התחתונה בסחורה שקנה מערי אדום ושלח לאיזה אנשים מארבאט בלתי רשותם ומכרה להם בהקפה ובשעת התביעה אמרו לו טול מה שבחרת והרי שלך לפניך והוצרך להפסיד במכירתה סך גדול שזה ודאי שינוי ופשיעה הוא זולת אם יברר בשבועתו שהכל נעשה ברשות מהרא"ח באופן שאינו יכול לחשוב על מהרא"ח שום הפסד זולת אם ישבע שאחר שהראה החשבון למהרא"ח הפסד אח"ך הפסד הנהוג במשא ומתן כגון סחורה והוזלה וכיוצא שבא ההפסד שלא בפשיעתו אזי ינכה להרא"ח חלקו בהפסד כמו שהם בריוח כי הנאמנות שהאמין מהרא"ח למהרא"ק פשיטא שלא האמינו לומר שהפסיד הקרן כולו או מקצתו בדיבורו הקל דאטו בשופטני עסקינן שנניח מעותיו על קרן הצבי ואם סמך על נאמנות מהרא"ק גם כתב יד לא היו צריכים לכתוב אלא ודאי דהנאנמות לא היתה כ"א על הריוח לומר שכו"ך הרויח וגם זה אם יהיה בפנקס ערוך כמנהג הסוחרים באופן שהדין אמת כמ"ש החכם הפוסק נ"י בכל פרטיו וכבר נתן טעמים הגונים שבנד"ז ראוי להשיב על שאלת אחד מבע"ד ולנחיצת הרץ באנו בקצירת האומר ב"ד החו"ף צפרו יע"ה באב הרחמן דהאי שתא ית"ר מרעהו צדיק לפ"ק וציי"מ וימ"ן ע"ך נמ"ך וחתומים החכמים השלמים הדיינים המצויינים כמוהר"ר עמור אביטבול וכמה"ר עמרם אלבאז נ"י
ובד"א נמ"ך וז"ן אנן בי דינא דתרי מינן חתימי לתתא כל האגרות שזכרנו מדבריהם בפסק זה אתברר לנא שהם מכת"י כמה"ר אברהם אנקאווה וחתומי' בחותם ידו ממש ומדאתברר לנא דדא היא חתימת ידיה של כמהרא"ק הנז' אשרנו וקיימנו כדחזי בכאוב"ה כפה"ד הברור כתחז"ל ולראיה ח"ף תמ"ת באב רחב"ת לפ"ק ע"ך נמ"ך וחתומים כהה"ר יעקב הכהן סקלי וכהה"ר אהרן חלואה ונתקיימו כל החתי' מא' וע"ס זולת חתי' ר"מ אבישדיד ורי"ע כהן סקלי שלא נתקיימו כ"א בעד אחד דוקא וצ"ל שנתקיימו לנו באחד מד"ה כולם ולראיה ח"פ תמ"ת והשו"ב וקיים יעקב אדהאן סי"ט יוסף הכהן סי"ט
(4)
אף לדידי חזי את כל דברי השאלה הנ"ב ותשובתה בצדה מחכמים עליונים למעלה והגיתי בכל פעו' והגעתי לפ' כל כתבי את כל דברי האגרות אשר העתי אנשי חזקי"ה והחכמים הנז' עשו אות לדברי' וקיימו אותם וכתבו עליהם הנפק ומהם מובן שכל הספרים הם לאחריות הר"א אנקאווה ושאין לכהרא"ח שום נגיעה כ"א שליח מצוה וברשות כהרא"ק שלחם לאיזמיר ושלוחותיה הוא דקא עביד ולא שינה מדעת משלחו וממילא דינא הוא שכל הפסיד שהיה ושיהיה בספרים הנז' הוא למשליח הנז' וכהרא"ח השליח פטור דהא לא שינה ועל שאר הפסדים שהם מעסק השות' ודאי דצריך שבועה עלי' כהרא"ק הנז' ואף שהאמי' בפי' על הריוח אשר יאמר כי הוא זה אם יתן חשבון מדויק כדרך הסוחרים אין נאמנות זה מועיל אלא לגבי הריוח אם יהיה ריוח או הנא' הנז' תועיל לו לו' כו"ך הרוחתי המעט הוא אם רב ואינו צריך שבועת השות' שמא הרויח יותר ואף ע"ז שמר עצמו כהרא"ח הנז' ולא האמינו כ"א ע"ד לתת חשבון מדויק כדרך הסוחרים הלא"ה אין כאן נאמ' אבל ההפסד לא נזכר כלל ומאי דגלי גלי ודבר זה לא ניתן ליאמר שיהיה נאמן גם על ההפסד אב"א קרא שהרי לא נזכר בפי' נא' כ"א על הריוח ואפי' אחריות דקי"ל טעות סופר אמרי' אי כתב מקצת אחריות לא אמרי' ט"ס בשאר אחריות שלא נכתב ומאי דגלי גלי וכו' ואפי' דקי"ל בזמן הזה שהכל רגילים לכתו' נאמנות כל המתחי' אדעתא דשאר יפויין ואפי' לא נכתב כנכתב לס' הש"ך היינו בנאמנות למלוה וגם במתחייב ע"פ סופרים שרגילים אמרי' דאדעתא דהכי נתחייב אבל נאמ' ללוה ומה גם שהוא בפי הלוה ודאי דאין לך אלא חדושו והבו דלא לוסיף עליה ואב"א סברא דבר זה אין הדעת סובלתו וכל מי שיש לו מוח בקודקודו ישפוט בשכלו ולבבו יבין שאין מדרך ב"א להאמין בכגון זה דא"כ נמצא מניח מעותיו על קרן הצבי ויכול הוא לו' לו כ"ק בהפסד או רובו ככולו וא' מן הצועקים ואינם נענים זה המלוה מעותיו בלא שטר וכו' ואם יאמין ללוה נמצא אפי' כתב עליו שטר כמאן דלא נכתב דיכול הוא לו' פרעתי ומאי אהני מאי דכתי' שטר וה"נ דכוותה דיכול הוא לו' כ"ק בהפסד וזה עדיפא דהא ט' פרעתי קי"ל אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח ובטענת הפסד לא שייך העזה שהרי אין בעד"מ יודע שלא הפסד להכחישו על פניו והוי כנותן אצבע בין שניו ואף שהרא"ק הנז' מוח' לנאמן ובודאי גם בעיני הרא"ח היה לנאמן מ"מ הסברא נותנת שאין דרך ב"א לעשות דבר זה ועל כיוצא בזה אמרו כ"ש מור דטריד בגרסיה ומשתלי וכו'.
וקרא כתי' הן בקדושיו לא יאמין וע"ע הסחורה ג"כ שקנה כהרא"ק הנז' ושלחה לאנשים בלתי ידיעתם ומזה נמשך הפסיד כנז' בדברי החכמים הפוס' גם בזה ודאי דהוי שנוי וכל המשנה ידו על התחתונה ואם יטעון כהרא"ק שברשות כהרא"ח עשה מה שעשה או לפחות הודיעו אחר מעשה ושתק דקי"ל שתי' כהודאה ויש בידינו פס"ד וראיות מהפוס' דשתי' בענין זה הוי כהודאה אז ישבע כהרא"ק על טענתו זאת ויפטר וכבר התנצלו החכמים עליונים למעלה ויהבו טעמי ריחי ובוסמי למלתייהו להודיע קושט אמרי אמת ולהשיב אמרים אמת על השאלה הבאה מצד א' ויש בדברי' כדי נתינת טעם לשבח די השיב ואנא דאמרי כבר קדמונו רבנן ועשו תשובה מאהבה ואני אבוא אחריהם ומלאתי את דברי' ודעתי מסכמת להלכה ככל הכתו' לחיים בדברי התשובה הנז' נאום החו"פ באדר הראשון משנת תאי"ר נרי לפ"ק וציי"מ וימ"ן אליהו ס"ט