SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23502
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).

ומשפט צדק ורבים מגדולי האחרונים ועיי' להרב בני חיי חו"מ סי' ק"ד וז"ל וכבר הוסכם מגדולי הראשונים והאחרונים דהולכים אחר מנהג הסוחרים מההיא דפרק איזהו נשך וכתב הרב המגיד בשם הריטב"א שהמנהג מבטל הלכה בדבר שבממון דעל פיו קונין ומקנין הילכך דבר שנהגו התגרים לקנות קונין וכן כתב רבינו ירוחם ועיי' שם עוד בדבריו דלמדים אפי' ממנהג ארמיים לישראל וכן פסק מהר"מ גלאנטי סי' קכ"ה ומהרשד"ם חלק יורה דעה סי' רכ"א וע"ע במהרשד"ם ח"ד סי' ק"א ועיי' כנה"ג סי' קל"ב הגהות הטור אות י"ב ועיי' פאר הדור סי' ק"ב ועיי' הרב זרע יעקב ס"ה דברי ריבות סי' קצ"ז ומהראנ"ח סי' כ"ט ומהרי"ט חלק א' סי' י"ד וחו"מ סי' צ"ז שבות יעקב ח"ד סי' ו' פרי הארץ דל"ו חקרי לב חו"מ סי' קי"ד וקט"ו בעי חיי יורה דעה סי' קצ"ד שמש צדקה חלק יו"ד סי' כ"א בית דינו של שלמה חלק יורה דעה סי' י"ט אדמת קדש חלק א' סי' י"ו ע"ש בד"ק ומעתה לפי הכתבים והאגרות ששלח לידינו האח' נפשינו ששלח כההר"א אנקאווה הנז' כולם מסודרים בזמנם אחת לאחת וז"ן אגרת אחת שבה סידר כל החשבונות וההוצאות על נכון אחת לאחת למצוא חשבון וזמנה ח' לאב תר"ו וז"ן אב"א תב"ת וראה יוצליך לחסאב מראש וע"ס דהיינו כא נעואוודליך לחסאב וזידת הנמשך אחריו עד היום הזה בריוח די עמלתליך דאבא די בקא ענדי הווא מאתים ליברא ושני חמשים לברא ושבעה פניקי די הומא נ"ב קריב נכרזהאליך ולבאקי מאתים ליברא די תבקא לאיין כא תקול בע"ה נעמל ניגוסייו פלבלאד וזמע ראסי וכו' מן דאבא לערב חנוכה ה"ר לשלום לאיין האדי ד' סהור מה דכיל ריוח פש"ן ואת"ל גיר ענדיך גוסטו נצפדליך מתאעיך עספ"א וכו' ולדאבא ראני מה נחתאז נקולליך על לכאגיט לוולי די באס תקטעו די מאתים ליברא יבקאליך גיר תאני די צפדתליך וכל האגרת בסופה לראשה שם פרט ופרט כל ההוצאות שהוציא בדרכים וגאסטוס והרואה הכתב ישר יחזו פנימו שלא נשאר לו נגדו שום דו"ד שבירר שם כל החשבונות אחת לאחת ובתוך האגרת כתוב ורית די עמלתלי לקרא דלבראוואת שבעה דליבראת וששה סילין ושבעה פניקי מה ערפת באן כא תכלס דורו לוחדא בלחאק אס נקוליך וואעיר עליך נזווליך קבל מן די תחסב אנא נסבר ונרפד מנאיין כא תקול דפעתהא מא ענדי מה נקול ולבסוף סידר ותיקן כל ההוצאות בפרטן יש מהם שהם לאחריות הר"א אנקאווה ויש מהם וכו' הרי לפניך שדקדק עליו על ההוצאות שנראה לו שהוציא סך ביותר מן השיעור וכ"ש אם במציאות היה לו איזה הפסד איך בשעת דקדוק החשבון שכתב וחתם בחותמו שיודע הוא בטיב לפי המנהג שהוא מחויב ואין לו שום פיטור ומנוס ומפלט ואיך לא העלה ההפסד שהוא סך מרובה על שפתיו זה דבר שלא יתכן כלל וגם בשעת החשבון שבו שלח להודיעו שעדיין חייב לו כו"ך לא זכר כלל מענין הספרים ומזה מוכח שהסכים ונתרצה למעשיו וכמו שנוכיח לזה בהוכחות ברורות.\
ועוד הנה לפנינו מאגרת אחרת כתובה וחתומה שבה מפורש ששלח ליד ב' תיבות של ספרים תיבה א' קטנה וא' גדולה ושם ברר שומתם ושמותם ועניינם בדיוק ובשעה ששלחם לידו ללונדריס כתב לו באגרת הנז' וז"ל הצריך זברת תביע אוו תצפד לסי בלאד די תעזביך עלא ייד סי חד לעיקר הווא תקדי חאזתיך עכ"ל האם יש לך ווארדין קלאדו יותר מזה שנתן בידו רשות לעשות כאשר יראה בעיניו וזמן האגרת הנז' ג' אב ש' תד"ר ועוד בה יש בידו האח' נפשינו אגרת אחרת מכתב יד הרא' אנקאווה ג"ך וזמנה בחו"ה תר"ה וז"ל ודי כא תסאווקני אידא נעטיך לווארדין לאיזמיר תערף יא כאי כבר ערפת טבע דייאליך ועמלתיך פחאל כאי עז בייא די תחתאז תסאוורני כיף דהרליך תעמיל ודי אנא אידא נזברליך ארבח נסאוורך די נקוליך אנא תכון חוקר ודורש ותסמע מפי ב' בני אדם וסיגורו מה שעשית עשוי ומה די כא תקול יכרזו פאיזמיר האדשי פשוט אדרבא כיר מן למערב עליהא כיף תספדהום עלא ייד סי חד להינאך עשה והצלח ומי יתן והיה תקולו אידא חב כתר תספדהומלו מן הינא עכ"ל הצריך מזה מוכח בבירור שהרשהו לשלוח ואדרבא קאלו כאי עז בייא די תחתאז תסאוורני דהיינו שאינו צריך אפי' להמלכתו וגם מזה האגרת מבורר שיש להר"א הנז' נחת רוח הרבה בהגעת הספרים לאיזמיר לפי ששם תעלה שומתם בשומה מעולה וכמו שפירש שיחותיו באומרו מי יתן היה ומכל לשונו הכי מוכח בבירור באופן שמן האגרות הנז' מוכח שרצון הר"א אנקאווה הוא שכל הספרים כולם יגיעו לאיזמיר שידע והכיר דבהכי ניחא ליה שיביאו ערך חשוב ואין כאן ריח פשיעה כלל כי הכל נעשה ברשותו ובמצותו ובאלוורדין דייאלו וכמו שמתברר ג"ך מאגרת אחרת וז"ל מדבריך הכרתי די עמלת די כיף קולתליך באס תדפעהום לר"ח מודע ולא שינה כלום מדבריו הרא"ח הנז' וזמן האגרת הנז' י"ב לכסלו ש' הר"ת וסיים שם לשון מבורר ביותר שכתב וז"ל ובפרט די אוצית לסיניוורסיד ולכאורה מקום יש בראש לומר דכיון שבאגרת שלח כהרא"ק להרא"ח כתוב בה וז"ל די נקולליך אנא תכון חוקר ודורש ותסמע מפי ב' בני אדם כו' וא"כ צריך כהרא"ח שלא ימסור הספרים רק אחר החקירה מפי ב' בני אדם ואם שינה הפסד הנה יש בידינו לדחות דכל דברי הרא"ק לא [2] באו דרך אזהרה וקפידא רק דרך עצה וכן מוכח מהרשות שקדמה לו לעשות כנראה בעיניו ואדרבא הקפיד עליו שהוצרך לימלך עמו וכתב לו שהרשות נתונה לשלוח לעיר אחרת גם מריהטת לשונו באגרת הנז' הכי נמי מוכח הכי דהתחיל עמל די דהרליך אנא די נקוליך ומזה הלשון מוכח דאין זה לשון מקפיד בדרך אזהרה מ"מ אין אנו צריכין לדחיות דכבר החכם כהרא"ח עשה בנימוס ומתחי' נמלך בגביר א' איזמירי שהיה מצוי אצלו בלונדון ונתייעץ עמו אם ישלח הספרים ליד סניור ליאון ואמר לו שהוא איש יודע ספר וחשוב וכו' וכבר הגיעה לידינו עדות הגביר הנז' כתובה וחתומה כראוי שנמלך עמו ידי"ן כהרא"ח קודם נתינתו לידו הספרים וגם הגביר הנז' שלח ביד סחורותיו הכל בכתב מפורש
וגם ידי"ן כהרא"ק נמלך עם הרב השד"ר כמה"ר קינורטי הכהן שדר מעה"ק טבריה תוב"ב וא"ל הרב הנז' שהוא יודעו ומכירו בטיב הוא ואחיו דניאל והוא איש חיל וסוחר וחשוב וז"ל הרא"ק באגרת שלו הרב הנז' שבח לסי' ליאון בתכלית היופי והשבח וזה האגרת זמנה טבת תר"ו באופן שכבר נמלך ע"ז הרא"ח נר"ו ואין כאן רמז פשיעה שהכל נעשה בווארדין קלארו כנהוג וכן נמי מוכח מאגרת שזמנה י"ב כסלו תר"ה וז"ל הרא"ק אוצלתני בראתיך די סי' ליאון ובאקי לא נראה הינא ואידא יג'י לאיין כבר עאוודלי עליה קבל מה תעארפו חין כאן הינה קבל ידוז לענדכום עאוודלי כמה"ר קינורטי הכהן די זא לענדו לצ'אר וכא יערפו הוא ואחיו סי' דניאל שהוא איש חשוב ובע"ה כיף יג'י אפי' ינזל פמודע אכור נעמלו פטור חשוב ונערפו מליח עכ"ל ובאגרת הנז' כתוב ג"ך וז"ל מה פהמת תוכיות דבריך אידא כבר צאפדת למסחאף וכו' אוו ספדית סנדוק אוו צפדתהום בזוז אוו עאד כא תחתאל מה ערפתסי וכו' עכ"ף תוואזבני אידא כבר מסאוו ומדבריך ניכר די כא תספדהום לסי' סיד ובפרט די אוצית לסי' סיד ג"ך עכ"ל הנה מבורר יוצא שנתרצה כהרא"ק בשליחות זה וזהו רצונו ואדרבא הוא תמיה על העיכוב שעיכבני הרא"ח ולא שלחם לידו תכף וכל חפצו ורצונו הוא שיגיעו כל הספרים לאיזמיר וזה מתברר בבירור גמור מהאגרת שזמנה בה' בכסלו תר"ה וז"ל דהיינו שבעת שהודיע כהרא"ק חלואה להרא"ק ששלח התיבות לאיזמיר שמח לבו של כהרא"ק ושלח וכתב להרא"ק וז"ל הצריך עמלת מליח די מה דכלת לתמה מסחאף צאפד כולסי לאיזמיר ראה עבר מכאן סי' סיד עש"ק ויצא ועטיתו ברא להרב ר"ח מודעי וסידור תפילה מן לחדשים ריגאלו [פי' דודון] לרח"ס והווא מוניסטרא באס נצפדלו כתב מזה מבורר שהרא"ק עצמו עטא ברא ביידו לסי' סיד באס ידפע סידורים לרח"מ ועוד כא יקוללי בפי' צאפד כולסי לאיזמיר וכל דברי הרא"ק מתחי' וע"ס סובבים על קוטב א' דבהכי ניחא ליה שבאיזמיר ישוו בשומתם יותר מן המערב ועפ"ז כל אגרותיו הולכים שיהיו שם יותר מכל המקומות ומה שכתב לו בסוף שיכתוב לסי' סיד שימסרם ביד רח"מ וכן עשה הרא"ח שכתב לסי' סיד שימסרם ביד כהרח"מ אין זה מחסרון אמונת סי' סיד חלילה דמתוך כל אגרותיו מוכח הענין שידעו בטיב מפי השומעים שזה סי' סיד הוא סוחר ויהי אך עסוק במשאו ומתנו ולא יש לו גוסטו למכור ספרים יד על יד כלל כדרך הסוחרים שאין זה מדרכם אמטו להכי בחרו שימסרם ביד כהרח"מ שהוא ת"ח ואין לו עסק וממילא ישאר עומד על משמרו בזריזות נמרץ כדי שימכרם מהר ואילו נתרצה סי' סיד ליכנס בעסק זה הא ודאי דלית כוותיה ולו משפט הבכורה והלואי ואולי יתרצה להם סי' סיד זה למכור כל הספרים בשלימות בארדינא אחת כולי האי ואולי אבל למכור היום ספר ויצטרך לטרוח לקבל מעותיו ולמחר ספר אחר זה לא יתכן ועינינו הרואות שזה סי' סיד מיום שהגיעו לידו הספרים לא נטפל להם כלל וייחד להם קרן זוית בחצירו וכל עיקר קבלתם הוא מפני הבושה שהפצירו בו עד בוש ורוב טראבארו דלבראוואת אלה מזה ואלה מזה הוא הגורם והכי מוכח נמי מהאגרת מאת כהרח"מ להרא"ח הנז' וז"ן וסי' ליאון סיד עסוק בעסקיו ונתעכב ולא נתן האגרת לפאפור הרי לפניך דאפי' האגרת שקבל סי' סיד מאת כהרח"מ לשולחה להרא"ח ללונדריס לא פנה מעסקיו כדי לשולחה בפאפור שהלך א' וזמן האגרת הנז' הוא בסיון תר"ה ומעתה לא שינה כלום כהרא"ח שבתחילה תכף קיים מצותו וכתב לסי' סיד שימסרם ליד כהרח"מ וזה סי' סיד לא עיכבם אצלו דאדרבא היו עליו לטורח רק העיכוב בא מצד כהרח"מ שלא רצה להכניס ממון אחרים לרשותו כלל וזה מתברר בעצם מהאגרת ששלח כהרח"מ להרא"ח על אודות ששלח כהרא"ח ללון עליו באמור לו שזה כמו שנה ועדיין לא נמכרו הספרים וע"ז השיב כהרח"מ וז"ל כמתנצל תחי' שלא שוו בשומתן כמו שקצב וסיים וז"ל ואמת נכון הדבר שהגם שכתבת לי רשות מספיק לעשות כאשר יראה בעיני מ"מ [3] מ"מ לאפוקי נפשם מידי ספיקא לא קבלתי אותם תחת רשותי והנחתי אותם ביד סי' סיד אך זה עשיתי שמכרתי מהם קרוב לי"ג בהקפה ובע"ה בין היום למחר אגבה אותם ויבואו ביד סי' ליאון סיד.
הנה מפורש באותות ותודיענו שהחכם כהרח"מ נ"י חכם בחכמתו קיים דברי חז"ל התרחק מן הפקדונות ואין לו חפץ בשימוש זה אעפ"י שהוא בא בשכרו לבלתי יכנס לבית הספק כלל וזה מוכח בבירור ממה שכתב שאפי' הספרים שנמכרו על ידו ממש והוא יטפל בגביית המעות מן הלוקחים לא רצה להכניסם לרשותו כלל וכתב להרא"ח שמה שיבוא לידי גוביינא ימסרנו ביד סי' סיד ומזה נתברר לנו שאין רצונו בכך וג"ך מזה נתברר לנו שזה האיש סי' סיד הוא איש נאמן וישר ואמיד בנכסי שזה החכם כהרח"מ הוא תושב עיר איזמיר ואילו ידע שזה סי' סיד גברא דלא אמיד ב"מ מי נתן לו רשות למסור בידו המעות של הספרים שנמכרו על ידו הא ודאי פשיעה גדולה בזה ואפי' קל שבקלים לא יעשה כזה ויתחייב בדין שימסור ממון אחרים ביד הזולת בלתי רשותם הא אין עליך לומר שזה האיש לא נכנס בגדר הספק והוא מקום בטוח ובחר בו יותר מנפשו ועוד בא באגרת של כהרח"מ הנז' כתוב לאמר ומכאן ולהבא אם נראה למוכרם ידע דיש מהם שלא ימכרו כ"א בחצי הערך אשר קצב אדוני ואם רצונו לתת ווארדין למי שירצה לקבלם יכתוב שיקבלם מיד סי' סיד עכ"ל הרי לפניך שאין רצון כהרח"מ בעסק זה וכן סיים באגרת הזה בזה"ל נא אדוני זה יכתוב ידו להר"א אנקאווה ככל הדברים האלה ואל ישים אל לבו כי באו הספרים לידי ושמתי אותם במאסר כי נכון אני וביתי עכ"ל הנה הדבר מפורש שלא רצה להטפל בעסק זה וסי' ליאון לא עיכב כלום וגם ידי"ן כהרא"ק ידע בכל זה וז"ל עלה דמת רחמי' כבר כתבתליך די נתין פטרון במקומי והומה באיסמי ומה שעשית עשוי וסיים באגרת הנז' וז"ל בסופה ראני קולתליך נתין תגוברנאר פדאך סידי רחמי' כאדם העושה בשלו ומי שעיני בשר לו ישפוט בצדק דאין כאן שום שינוי ופשיעה כלל ויש כאן נתינת ד' רשויות לא אחת בלבד והנה לפניך שכהרח"מ מודעי הנז' היה בעיני כהרא"ק לאדם גדול כמות שהוא ועכ"ז כתב להרא"ח שיקבל הוא הספרים מיד סי' סיד ולא סר ממצותו וכתב לסי' סיד שימסור ביד כהרח"מ וכתב ג"ך להרח"מ שיקבלם מידו ומה בידו לעשות עוד ולא עשה האם יש בידו איזה כח לכוף לכהרח"מ בשוטים עד שיכניס הספרים לרשותו זה דבר שאין לו שחר ואם נאמר שיקבלם מיד סי' סיד וימסרם ביד אדם אחר נאמן כיון שהוא לא רצה להכניסם לרשותו זה דבר גוזמא דאטו בשופטני עסקינן שיכניס עצמו שיוציא הפקדון מיד סי' סיד וימסרהו ביד אדם אחר בלתי הסכמת בעלים זה דברי בורות וכ"ש חכם שכמותו חלילה ומה גם שזה סי' סיד כבר ידע בו והכירו גם כהרא"ק ונתפגש ונתלוה עמו פנים בפנים וידע בטבעו ומהותו וערב אל לבו והילך ראייה מאגרת אחרת שזמנה טבת תר"ו וז"ל ודאך סי די רחמי' סי עון דביר כאן פיידי באס קומת נעמיל דיך לעמלה נפרק ראסי פוואחד סך האגדאך ולא שמעתי לקול מורי פ' די קאלולי יהוד איזמיר כלהום קטאעין גיר ידידינו ר' קינורטי שבח להאדא בתכלית השבח וחצלת יה"ר די יכון לטוב עכ"ל הרי שעפ"י השבח ששבח הרב השד"ר להרא"ק בהחכם הנז' כתב הוא להרא"ח שימסרו הספרים בידו ועשה ברצונו בלתי שינוי כמו שמתברר היטב מן האגרת ומה נשאר עוד תרעומת עליו ועוד יש אגרת אחרת בחו"ה פסח תר"ה תעלם באיין רחמי' צאפד ייכון מזרז אותי אזהרה אחר אזהרה נציפדלו סנדוק דלמסאחף די כתבתלו עליהא נצפדהאלו עכ"ל הצריך מכל זה שזהו רצונו בתכלית וכמו שפירש שיחותיו לא אחת ולא שתים וכן נמי בעשרים בניסן ש' הנז' כתב בזה"ל מדבריך הכרתי די עמלת די כיף קולתליך באס ידפעהום לרח"מ עכ"ל מכל זה מוכח שהכל ברצונו הטוב כל זה לדעתי אינו צריך שנראה פשוט שלפי מנהג הסוחרים המסתחרים דרך אוניה בלב ים ודרכם למכור בזו העיר ולקנות בזה העיר ושלח איזה שותף סחורה לעיר אחרת לאדם אחר בלתי ידיעת חבירו ואירע בה אונס שפטור השותף דדוקא אם עשה איזה שינוי או פשיעה דהיינו ששלחה דרך מסוכנת משובשת בגייסות או גירא פלבחר או מסרם ביד לסטים או ששלחם ליד אדם שהוא ידוע אבוד הא לא"ה מעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו וע"מ כן ירדו לקנות בזה העיר ולמכור בזה העיר ואם שלח לאיזה אדם שלא יצא עליו קול שברון פטור השותף דהרי לא פשע כלום דדוקא בהיכא דשינה מהמנהג הקבוע בין הסוחרים הוא דמיקרי פושע ויש לנו לזה חבילות של ראיות אין אנו צריכים להם לזה הנדון וא"כ אטרוח' בי [4] דינא בכדי וכו' ואעיקרא דדינא זו משנה שאינה צריכה לכך שבנדון דידן לא זו הדרך כלל שלא אירע שום נזק ע"י ששלחם ליד סי' סיד כלל ומה שאירע בכאן הוא שנתעכבו בלתי מכירה עד שהוצרך להוציא עוד הוצאות עד שבאו וחזרו מאיזמיר ללונדריס ומלונדריס לג'יברטאל ולא זו הדרך של פשיעה כלל ומה גם שכבר חקר מתחילה שהוא נאמן ואפי' אם במציאות אם היה אוכל אותם סי' סיד מצד שנשבר בסוף ולא השיגה ידו זה אינו נכנס בגדר פושע שבשעה שמסרם לידו היה עדיין עומד בתוקפו.
זאת ועוד אחר כל זאת כבר נתרצה לכל זה הגם שנאמר שיש כאן פשיעה מה שאין בידינו מזה כלל סוף כל סוף הרי נתרצה וקבל יסורי ה' באהבה ככתוב באגרת ששלח שזמנה באדר הר"ת וז"ל ערף כיף תכתב ברא לרחמי' ולר' יהודה רבי חתא הווא נדרר כיף יוואזביך ונטלב לה' יתברך מה יכון באס מה פינה מה יזיד בסארא רבי יחסב כולסי מן כפרת עון עכ"ל הרי שנתרצה וקבל היסורין בשמחה ומזה ג"ך מוכח שהכל נעשה ברשותו דאם לא נעשה למה צריך הוא לקבל היסורין בשמחה והרי הוא לא עשה כלום רק רא"ח וכבר הוא גברא דאמיד ותפוס הוא בממונא תחת ידו למה נצטער כלל ולמה יתכפר עונו והוא לא יש לו הפסד כלל אם אמת הדבר.
ועוד אח"ז בטו"ב לאייר תר"ו כתב בזה"ל ושאיין כא תקוללי עלה למסאחף דיאיזמיר די כא תקוללי נמסי באלו חסאבלך טאנזה האדי נכסר ד' דרייאל וכו' מוואלף בלכסארה וברבח די ילעב מה יטנקר די עליך הווא בטראבבו דלבראוואת זא"ז חתא יצא הדבר לאור דאבה ספאני אייאך ידרהום לג'יבלטאר ראני כלית לווארדין די יקבדהום מנו פג'יברטאל באס מה יבקאלו פאס ייכון תולה חתא חאזא עכ"ל הרי לפניך שנתרצה וקבל רבח ולכטייא בפי' ונמצא שמחל ובשביל אגרת זה הלך הרא"ח וקיים מצותו כאשר צוהו בכתב הזה ועוד בכתב אחר שזמנו בתמוז ת"ר וז"ל מליח די קולתלי יצפד למסאחף לג'יברטאר חתא כלאפקיטי כליה לא אפשר וכו' והרא"ח הנז' טרח אולי ימצא אוניה שתוליכם מעיר איזמיר לגיברטאל ולא מצא והוצרך בע"ך להביאם ללונדון ומלונדון לג'יברטאל בחזקת שליח עושה שליחותו בלתי שינוי.
באופן שטענת פשיעה ששינה כהרא"ח הנז' שטען עליו כהרא"ק הנז' אין לה סמוכות כלל ומאחר שהמנהג הקבוע בין הסוחרים שלעת שאדם שולח לחבירו חשבונו בכת"י ובחותמו ומסדר חשבון הנכנסות והיוצאות כסדרן וכותב לו כו"ך נשאר בידי משלך נקי אותו כתב יד דין שטר גמור יש לו לכל מילי ואינו יכול לטעון טענה המנגדתו כלל.
אמנם אם יטעון שהפסיד אח"ז אחר זמן החשבון הא ודאי דהוא נאמן בשבועה דעם היות שהוא נאמן הוא לגבי הריוח דוקא שיכול לו' כו"ך הרוחתי ולא יתחייב שבועה אבל היכא שטוען שהפסיד מן הקרן ודאי דעל זה חבירו אדרבא הוא דנאמן על הקרן וצריך לזה שבועה הרא"ק שישבע שהפסיד מן הקרן כו"ך וצריך הוא לברר בשבועתו זאת כיצד היה ההפסד ביען שלפי אגרות כהרא"ק הנז' יש מיני הפסד שפטור מהם הרא"ח הנז' ההפסד הא' הוא כל ההפסד שהפסיד בכל השני תיבות של הספרים וכל ההוצאות מתחילתם ועד סופם אין על הרא"ח בהם שום צד חיוב דכן כתוב באגרת שכתב בה דקדוק החשבון כל דבר בדיוק ובגאסטוס שלו וזמנה בסיון תר"ה וז"ל וראני מה עמרת עליך לפאתורה דלמסאחף ב' סנאדק די צפדית פחסאבי לאיזמיר לרחמ' מן סך ג'' ותסעוד ושתין דורו וכו' מן חית עכ"פ סי מה קבדית פיידיך חתא ירחם ה' יוצלוך בקרוב ובסוף האגרת וסוף החשבון כתב לו בזה"ל ב' דסנאדק דלמסאחף חתא ינבאעו וויזיני חסאבהום מן אזמיר ועמרהום עליה כמבואר למעלה באופן שפירש שיחותיו בהדייא שתי פעמים שהתיבות של הספרים אינם לחשבון שבינו ובין הרא"ח וממילא דינא הוא שכל מה שהפסיד בהם בין בהוצאות בין בהליכה בין בחזרה הן במה שנמכרו בזול אין לו נגיעה בזה הרא"ח כלל שכבר מבורר כל זה מתוך האגרות שאין לו נגיעה בספרים כלל וג"כ במה שהפסיד במה שקנה סחורה מערי אדום ושלחה לאיזה אנשים לעיר רבאט ובלתי רשותם קנאה ומכרה להם בהקפה ולעת שתבעם לפרעון א"ל הנה שלך לפניך במה שקנית בלתי ווארדין דייאלנא כמפו' בכתב הרא"ק הנז' וז"ל קאלולי מן קאלך תסרילנה ועוד כתוב שם קאלולי הא סלעתך מה בוואסי מקבודין נטלקו וזמן האגרת ג' לאב תר"ו באופן שההפסד הזה ג"ך פטור הוא כהרא"ח הן בהפסד שהפסיד בחזרת הסחורה הן מה שאכלו הסוחרים שהקיף להם זולת אם יטעון כהרא"ק הנז' שברשותו שלח הסחורות הנז' בהקפה לזולת וברשותו מכרם בזול ובאגרות שכתב כהרא"ק הנז' מפורש יוצא שהפסיד בעסק זה סך א'' דורו ועוד הפסיד א'' תק"ם כמפו' כל זה באגרת הנז' וכל ההפסד הזה הוא לאחריות הרא"ק הנז' לבדו שזה שינוי הוא שמי הכריחו לשלוח הסחורות לזולת בלתי ידיעתם ובעת הפרעון