SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23501
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).


טופס ב' שהועתק מטופס ג' וז"ן אב"א תב"ת טופס מטופס פס"ד שהוצרכנו להעתיקו וז"ן אב"א תב"ת טופס פס"ד א' שהוצרכו בעליו להעתיקו כדי לשולחו למ"ה למחו"ץ י"ץ לגלות דעתם הרחבה וז"ן עמדו לפני לדין הח' הש' כהה"ר משה עטייא נר"ו בכח ההרשאה שבידו מאת הח' הש' הדו"מ כמה"ר אברהם חלואה נ"י אשר הוא לע"ע דר בלונדרס יע"ה ותבע המורשה הנז' להחכם הש' והכולל הדו"מ כהה"ר אברהם אנקאווה נר"ו והוציא כת"י השות' שהיה בין הח' כההרא"ח נ"י ובין הח' כההר"א אנקאווה נ"י מקול"ז ושם נאמר שהרא"ח הנז' הניח מאתים ליבראס והחכם כהרר"א אנקאווה הנז' הניח סך מאתים ליבראס אינגליז והכל ביד כהרר"א אנקאווה נר"ו להתעסק בהם וגם הוציא המורשה הנז' העתק כמה אגרות שכתב כהרר"א אנקאווה הנז' שמוכח מהם שהספרים אשר שלח הח' כהרר"א אנקאווה הנז' ללונדריס ליד שותפו כהרר"א חלואה נר"ו כדי לשולחם לאיזמיר שהם לאחריות כהרר"א אנקאווה שקנייתו .. הן לריוח הן להפכו ב"מ גם טען המורשה הנז' שכבר שלח החכם כהרר"א אנקאווה הנז' לשותפו הנז' חשבון אחר מקול"ז ומוכח ממה שלא הי"ל ריוח אחר שכלל לי גם חלקו בריוח לכהררא"ח שותפו הנז' בענין שהחשבון ששלח אחריו לסתור חשבון ואדרבא הוציא הפסד מן הקרן הוא בנוי על קו תהו ואבני בוהו גם טען המורשה הנז' שיש איזה פירינסייאת שחייב כהרר"א אנקאווה הנז' להוסיפם בכלל החשבון מ"מ עד כדי עשרים ליבראס והשיב החכם כההר"א אנקאווה שאין אמונה ברוב אנשי איזמיר ולמפרע נודע ששלחם ליד ליאון סיד ונשבר זה הליאון סיד ונאבדו הספרים פשיעתו גרם וכבר עלו ובאו לחשבונו של החכם כההרא"ח הנז' בכללות הקרן כמבואר בהאלפתורא אשר לו עם ההוצאה שהוציא עליהם כההרא"ח הנז' כמבואר בחשבון כההרא"ח הנז' שעלה בהם סכום הכל שלשה ושמנים ליבראס ושני סילין והביא ראייה מפורשת כדבריו באגרות חתו' מר"ח מודעי הנז' שהספרים הנז' באו ליד ליאון סיד ולא לידו עוד השיב ע"ע אלפירינסייא הנז' שיש לו בירור על כל דבר ודבר בכת"י של שותפו כההרא"ח להפטר מהם עוד השיב ע"ע חשבון הא' שרצה לתת לו ריוח תנאי היה ביניהם לפי שראה עצמו בתכלית הדוחק ואין לאל ידו לפרוע הנשאר בידו והוא של כההרא"ח הנז' כתב לו שהוא עושה לו החשבון ורוצה לוותר לו מכיסו ולא לעשות לו החשבון בדיוק בענין שיפסיד בהקרן כמ"ש עתה מפורש א' א' על תנאי שלא להוציא קלונו לאחרים שכל זמן שפניו נקיים אינו מדקדק עמו ואם ידעו אחרים קלונו שהוא לית ליה מגרמיה כלום ויתבזה נגד הסוחרים אזי לא יעשה עמו אלא מה שהד"ן דוקא ואחר ההתבוננות בדבריהם וראיתי כל החשבונות שהמציא לפני המורשה הנז' עם החשבונות שהמציא לפני החה"ש הדו"מ כמהר"א אנקאווה הנז' והיו מכוונים אל"א ולא היה הפרש ביניהם זולת התביעות הנז' הגם שכבר יש ביד הח' כההר"א אנקאווה הנז' פס"ד כתוב וחתום מחו"ר המערב י"ץ לפוטרו להח' כההר"א אנקאווה הנז גם מהספרים הנז' ולהעלותם בחשבון כההר"א הנז' אחר שהוא פשע כנז' לפי שראיתי שלא נזכר בפס"ד הנז' אם נמלטו מהספרים הנז' איזה דבר ולא ירדו לדבר מענין זה כלל לפי שבדעתם שכבר נאבדו כולם על כן פסקתי להם שהספרים אשר נמלטו מהם ולע"ע הם בזבלטאר יע"א יעלו לחשבון הח' כההר"א אנקאווה בשומתם עם מה שיעלה בהוצאה רינטא פריוסיון העולה בהם ולפרוע דמיהם להח' כההר"א הנז' אבל מה שנאבד לגמרי כיון שהרא"ח הנז' פשע בהם כנז"ל הם לאחריות כההרא"ח הנז' הם וכל מה שיעלה בהוצאה רינטא פריוסיון כנז"ל זולת אם יביא הח' כההרא"ח אנקאווה הנז' ראייה מחו"ר המערב להפטר גם מאלו הנמצאים כיון דסוף סוף פשיעתו גרמה כל אלה אזי יהיה פטור גם מהם ועל מה שרצה לוותר עמו בחשבון הא' למחול בכל ההפסדות שהפסיד ועוד הוסיף ליתן הריוח כיון דע"ת הוא כנז"ל בטל ועומד ולא ניתן ליכתב ועל האלפרינסייה שביניהם ע"ד אם יביא ראייה בכת"י להפטר מהם כנז' אזי יהיה פטר וא"ל הרי הוא מחויב בהן וצריך לבאר דאלו האלפירנסייאס יש מהם לחשבון השות' לענין שאם לא יביא ראייה להפטר מהם אזי יהיה בכלל ההפסד ויפרע בו הח' כההר"א אנקאווה הנז'חלק וחצי דוקא ויש מהם שאלו לא יברר אותם יתנם הח' כההר"א אנקאווה מכיסו דוקא דהיינו שלשה ליבראס ועשרה סילין שאומר כההר"א אנקאווה הנז' שפרעם בהותר בגורדין של ליוורנו אם יוציא כת"י של הח' כההר"א שבדין פרעם אין עליו אשמת דבר וכן נמי שני ליבראס החסרים בשטר שקנה הר' אלעזר אלבאז י"ץ בסך ששה ליבראס שהוסיף כההרא"ח הוצאה על הספרים הנשארים כדי שיבואו מאיזמיר דרך עקלתון על ג'יבלטאר יע"ה שבין כל אלו הם העשרים ליבראס הנז' וזול"ז אין להם שום דוד"ך ולראיה כ"ח פה רבאט יע"ה בע"א לאייר חרו"ת לפ"ג וציי"מ וימ"ן עכ"ן וחתום עליו החה"ש הדו"מ כהה"ר משה טולידאנו נ"י והיתה העתקתו ברביעי בשבת ט"ל למב"י שנה הנ"ל פה סאלי יע"ה והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך וחתום החה"ש כהה"ר יחייא אסולין וכה"ר מכלוף ן' הרוש נ"י וס"ל נמ"ך וז"ן תב"ת כבר הובא לידינו ענין זה בשאלה מלובשת על שם ראובן ושמעון וכתבנו על ענין הספרים שכיון שהמשלח פירש שיחותיו לשולחם לפלוני דוקא והוא לא עשה כן אלא עמד ושלחם ליד אחר ועבר על דעת משלחו ונשבר מי שנשתלחו אליו ונאבדו הספרים אין לך שינוי ופשיעה גדולה מזו ויתחשבו עליו מכלל הקרן שלו גם מה שויתר עמו בחשבונו על ההפסדים שעברו ולא עוד [2] אלא שהראה לו שיש שם ריוח וזה היה על תנאי שלא יגלה שברונו לעיני הסוחרים והוא עבר על התנאי פשיטא דרשאי לחזור בו ולברר הפסדו כמה הוא והרי הוא לאמצע השות' אמנם שהיה נראה מהשאלה הוא שכל הספרים נאבדו מחמת שברון מי שנשתלחו אליו אכן עתה נודע הדבר שנמלטו מהספרים שלא נאבדו כולם והרי הם בזבלטאר ולכן הדבר ברור שהם לחשבון כההר"א אנקאווה בשומתם ולא יתחשב מהם כלום על כההרא"ח הן אמת שלגבי ההוצאה הכל יתחשב על כההרא"ח וכן ההוצאה שהוציא משעה שנשבר הליאון סיד כי הוא הגורם בכל ההוצאה הנז ע"י שינוי ופשיעתו וע"ד אמת ח"פ צפרו יע"ה בסיון המוכתר דהאי שתא הדר"ת לפ"ק וציי"מ אכי"ר וקיים ע"ך נמ"ך וחתומי' החה"ש הרב כמוהר"ר עמור אביטבול וכהה"ר עמרם אלבאז ולראיה ח"פ תמ"ת בחדש אב רחמן שנת תבח"ר לפ"ק והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך בתורף וחתום החכם כהה"ר משה ..שדיד נ"י וכהה"ר אהרן חלואה נ"י
ובנ"א נמ"ך טופס פס"ד וז"ן אב"א שאלה ששלח הח' כהה"ר אברהם אנקאווה דמתו' רבאט יע"ה לשאול לבדי"ץ על עסק שבינו ובין החכם כמה"ר אברהם חלואה שבעיר לונדון יע"ה וז"ן השאלה אב"א תב"ת שאלה ראובן ושמעון שהי"ל שות' בכל מין עסק מו"מ בענין דראובן הטיל לכי"ה כו"ך ושמעון כו"ך ושטר השות' היה מכת"י ראובן בזה"ל אני החו"ל קיבלתי מאת פ' כו"ך וכנגדם אני מניח כו"ך ונשתתפו שו"ג מהיום ועד זמן כו"ך והכל הוא בידי וברשותי לעשות בהם מו"מ ובנא"ג וכו' ואחר עבור זמן מה חדשו כת"י אחר בשות' אחרת מכ"י ראובן הנז' והוסיף כל אחד מהם על הקרן מה שרצה וראובן שני שלישים בריוח ושמעון שליש וכן להפכו וכת"י השות' היה בענין שות' הא' בנאמ"ג וכו' בענין שיתבטל הכת"י הא' בעשות הב' כנז' ובבואם לדקדק חשבונם ולהפריד חבילת השות' הנז' כתב ראובן לשמעון כיון דעכשיו אני צריך לשלוח לך החשבון שביני לבינך וממני יודע כמה עדיין ברשותי מממונך אחר כל המו"מ שעשיתי עמך שאתה הוא הקונה לי סחורה ואני מטפל בה למוכרה איני יכול לשלוח לך החשבון עד שלוח לידי כת"י השות' שעשינו קרוע קב"ד וכן היה ששלח לו שמעון כת"י השות' קרוע כנז' וה"ה ביד ראובן עד בדון קרוע ובשעה שרצה ראובן לשלוח לו החשבון כיון שראה שאין לאל ידו לפרוע לאלתר הנשאר בידו מממון שמעון כתב לו בפי' בזה"ל תדע לך שאם נעשה לך חשבון מדויק לפי ההפסדות שהפסדתי יהיה לך הפסד גדול מן הקרן גם אין לאל ידי לפרוע הנשאר לע"ע וע"ך אני מודיעך שאני עושה לך חשבון עם כל הריוחים שעברו ואיני זוכר שום הפסד כלל ועיקר ואפי' ההוצאה שהוצאתי איני עושה לך בתנאי שלא תגלה חרפתי לזולת מחסרון כיס וההפסדות שהי"ל שאם יהיו פני נקיים עם הזולת יכולני לעשות מו"מ ולהרויח ולוותר עמך כמו שארצה לרוב אהבתך ואם תגלה חרפתי לזולת אזי החשבון שאני שולח בטל ואיני עושה עמך יותר ממה ששוד"ן והדין יקוב את ההר ומה שיעלה לחשבונך מכל ההפסדות יבא בחשבון ואיני מוותר פש"ן כ"ז כתב ראובן לשמעון יותר מששה פעמים ועתה משיב שמעון מכיון שכתבת בחשבונך הא' כו"ך ומחלת לי בפי' בכל ההפסדות איני חושש לדבריך אלה ולעשות חשבון אחר ואדרבא צריך אתה לישבע שבועת השות' וראובן משיב כיון דהחשבון הא' לא היה אלא מחי' ע"ת כנז' הכל יבוא בחשבון והדין יקוב את ההר ועל השבו' שאומר בלא"ה אדעתא שאהיה נאמן נשתתפתי עמך וא"ל יועיל הנאמנות הכתוב בכת"י הרי ידי כידך במו"מ אתה הקונה ואני המוכר ולפעמים גם אתה מכרת לי חתיכות זהב וסחורה אחרת והרי פי כפיך אם אני חשוד בעיניך גם אתה חשוד בעיני ועל הכת"י הא' שאומר שעדיין קיים תחת ידך הרי אתה עובר באל תשכן וכו' ובלא"ה כבר נמחל שעבודו בעשות הב' וכי ב' שות' היו ביני לבינך הכל הוא שות' אחד ובעשות הב' בתוס' ממון מכל אחד נתחדש הכל וגם הריוח שמקודם הי"ל חלק א' נגד חלק וחצי נעשה עכשיו ב"ח וח"א וע"ך יהיו דבריך מועטים ע"ך יורנו מו"ץ הדין עם מי ושכמ"ה עוד שאלה אחרת ס"ל וז"ן אב"א תב"ת עוד שאלה אחרת שבזמן השות' שהיה בין ראובן ושמעון הנז' שלח ראובן מליוורנו ללונדריס ב' תיבות ספרים ליד שמעון הנז' אדעתא שישלחם ליד לוי והוא מדעתו עשה ושלחם ליד יהודה ואדביני ביני גרם העיכוב בלי ידיעת ראובן שלא בא לו שום אגרת מקבלת לוי הספרים ששלח לו ע"י עד עבור זמן מה קבל ראובן אגרת מלוי ואומר מ"ש שיגעיני ע"י שמעון שני תיבות ספרים לא הגעני כלל אבל כבר שלחם ליד יהודה למוכרם ואינו דרך לחזור להוציאם מידו ואדביני ביני נשבר יהודה וגרם העיכוב שנאבד מהם מה שנאבד והנשאר ירדו לטמיון ואינם שוים למחצה מדמי קנייתם ושלח שמעון הרשאה לאיזמיר לאדם א' שעשה [3] כל טצדקי עד שהציל מה שהציל והכל עשה שמעון בלי ידיעת ראובן והוסיף שמעון וכתב למורשה שלו מה שאתה מציל מהספרים תשלחם לג'יבלטאר יע"ה ואחר עבור ג' שנים מ"מ בהיות ראובן בליוורנו כתב לשמעון עד מתי יהיה זה הממון בטל באיזמיר לא הוא מן השם הוא אתה פשעת בכל ואם נאבד לך הכי נמי ואם יש לך ידיעה ממנו אני עושה טובה אחת לרוב אהבתך תשלח לי אורדין לשמי שאני אלך מכאן דרך ישר לאיזמיר ותעמוד על הדבר אם הם בחיים אקבלם ואם נאבדו נראה מה נעשה אח"ך והשיבו שמעון שכבר שלחתי הרשאה לאדם א' משם לעמוד על הדבר ובכלל הדברים אמ"ל מה שיהיה מהם בעין ישלחם לג'יבלטאר והשיב ראובן הרי אתה מוסיף עוד פשיעותא אחר פשיעותא ועושה בהם כאדם העושה בשלו מתחי' ועד סוף וע"ך קמו ברשותך מיום היותם עד היום הזה וכבר עלו לחשבונך בסך כו"ך כמו שקניתם ומן הממון של השות' שלך שנשאר בידי בהסר דמיהם לא נשאר כ"א כו"ך וזהו חשבון האחרון ששלח לו ראובן לשמעון באב תר"ח לפ"ק ולשאול הגיעו הדין עם מי בפשיעה הנז' ושכמ"ה בס' ואת"ה תצו"ה דהאי שתא לא תגו"ר ממנו לפ"ק ע"ך נמ"ך וחתום על השאלות הנז' החכם כהה"ר אברהם אנקאווה נ"י ונתקיימה לנו החתי' הנז' כראוי ולראיה ח"ף תמ"ת והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך וחתומי' כהה"ר יעקב הכהן סקלי וכהה"ר אהרן חלואה נ"י וס"ל נמ"ך וז"ן כתב יד אב"א תב"ת אני החו"ל מודה בהו"ג בר"ן והש"ד שבעד סך אלף דורוס ממטבע אינגליס העולים שני מאות ליבראס אשר הם לע"ע בידי וברשותי כמבואר בחשבון שאני שולח היום לידי"ן החה"ש הדו"מ כהה"ר אברהם חלואה נ"י והם ממון כמהר"א הנז' וכנגדם הנחתי אני החו"ל סך מאתים ליבראס ממטבע הנז' והכל בידי וברשותי ונשתתפתי שו"ג אני החו"ל עם כההר"א הנז' מהיום ע"ס שתי שנים רצופות וכ"ז ששטו"ק השות' קיימת וכמ"ש לי מהש הן במעות כי"ה הנז' הן בקומיסיון שיבוא לידי ממקומות אחרים הן אם יהיו לי קרידיטו לעשות מו"מ בעד סך מה שיהיה הכ"ל אני מניחו לכי"ה והריוח יתחלק באופן זה דהיינו אני החו"ל אקבל שלשה חלקים וכההר"א הנז' חלק א' וכשם שאנחנו בריוח כך וכו' דלא לימטי לן וכו' וגם כל מה שאשא ואתן ע"י הזולת ב"ב ושאב"ב הכל יבוא לכלל החשבון הנז' בלי שום טענה ואמירה כלל ובנא"ג ומפו' כשע"ך אני מאמין לכההר"א הנז' אני וב"ך לו ולב"ך עכ"ע שט"ז וכ"כ קו"ר על לפניו החשבון ערוך כדרך הסוחרים בל"ל שושק"ו וגש"ל ואפי' חר"ס על כל אשר יאמר כי הוא זה מה שהמציאו לי מהש' ושלא עשיתי מו"מ חוץ מהחשבון שנמציא לפניו בע"ה שכך קבלנו ע"ע בתנאי מפורש כתנאי ב"ג וב"ר ובא"ח עלי ועי"א עכ"ן שקו"ש כתרז"ל דלא כאס' ונ"ה בתקיעת כף במקום שבו' מידי אני החו"ל לקיים ולאשר כל הכתוב לחיים באמונה שלימה כראוי גע"ע הנאמנות והאח' הנז' בי"ח לסיון שנת שו"ש לפ"ק בעיר ג'יבלטאר וקיים ע"ה אברהם אנקאווה
תשובה הנה בשמים עדי הוא דעד כמה טצדקי אית לי בשביל להשמט מעסק זה בשביל חיבת ידידינו אחד היה אברהם הנתבע וכל קבל דנא הוכרחתי במעשי ולא מצאתי מנוס מצד האחר באומרו לאמר כי המשפט לאלדים הוא וראיתי אחרי ראי שהפסיד על האגרות שהגיעו מלונדון להכא ב' פעמים עם שכר בני אדם שעשאם מורשים סך מה שעלה החשבון לסך מרובה ובראותי כל זה אמרתי עת לעשות לה' וסוף כל סוף בטח לבי שלא יהיה תיקון לשני אהובים חכמים כ"א במשפט צדק ותיווך שלם והנה בענין הא' שסידר כההר"א אנקאווה לא הבנתי ענין א' שדבריו קשיין אהדדי מרישא לסיפא שבתחי' שכבר נקרע הכתב יד ועד כדון הוא קרוע והנה הוא ביד ראובן ובסוף הכתב כתב וז"ל וע"ע הכת"י שאומר שעדיין קיים יש בו משום ואל תשכן באהליך עולה ובר מן דין נמחל שעבודו בעשות הב' דברים אלו מורכסן איגרי אהדדי והנה ע"ע שאלה הא' כבר כתבנו לקמן שאם יתברר שכדבריו כך הם דהיינו שלא זכר מענין ההפסדות וההוצאות כי אם אדעתא שלא יגלה שברונו לעיני העמים ובפרט בערי אדום שכל עיקר משאם ומתנם הם פנים צהובות ונקיות שקורין ענדו לונור ענדו קדידו' בזה צדק בטענתו ובלבד ע"י שבועה וכמו שנוכיח לקמן בס"ד וע"ע השאלה השנית אנכי הראה שיש שינויים בין נדון השאלה למה שראו עינינו באגרת שהמציא לפנינו כההר"ח מסודרים כל דבר לפי עניינו ומקומו בשמו וזמנו ומהם מוכח שזכאי כהרא"ח הנז' אשתקד שנה שעברה שמעה אזנינו ותבן לה מהני סבבי' בישי אשר השטן והזמן הבוגד סכסך בין שני כרובים זהב כולם אהובים כולם ברורים תמימים וישרים שני שמות משם אחד אברהם אברהם לא פסיק טעמא בגוויהו קדמאה שלים בתראה שלים והזמן גרם שעברו ביניהם כמה פטפוטים והפרשות ותביעות ונתבקשתי מאהוב חכם אחד להשגיח בכתבי זכיותיהם וגלגוליהם וישוביהם לראות מה בפיהם ונומיתי לו דבמילתא כדנן הוא מכלל דאמר רחמנא לא תעביד וכל הפורש עצמו הרי זה משובח סיבה א' דקים לן בגוויהו דבהתווכח את שניהם בדברי נחת ומענה רך כדרך הת"ח המנעימים זה את זה בהלכה מאליהם יבוטלו כל התביעות והסכסוכים בחזקת ת"ח שנוחים זל"ז זה יסבול מעט וזה יסבול מעט ונחה שקטה וכו' [4] סיבה שנית דכבר מילתייהו אמורה תיתי לי דלא מזיגנה רישאי אבי סדייא עד דמהפכנא ובנ"ד כולם שוים לטובה עושים מאהבה שניהם תמים ישבו לכסא שופט צדק ולא חזי למזגא לשום צד והדבר קשה אם אומר אם אחשה ועוד בה שהשאלות לא באו מפורשים כהוגן בכתב חבר עיר מומחה דפקיעי שאין לו נגיעה וזולת זה אינו מן הראוי להשיב כידוע וכה השיבני אותו ת"ח ויורני ויאמר לי יפה דברת והאמת אתך אילו במציאות היו שניהם הת"ח מצויים במקום אחד הא ודאי דמתוך התראותם פנים בפנים יגמר עניינם בכי טוב ואטרוחי בי דינא לא וכו' אבל גבה טובא בינייהו זה מושך בדרום וזה מושך בצפון ואי אפשר לתווך ביניהם אם לא בהתגלות עיקר הדין מי הוא שזכאי בתביעותיו וצדיק בטענותיו זאת ועוד ראיתי אחרי רואי ראיה אחת שהיא שקולה כשתים שהא"ח נפשינו התובע לפי טענותיו וכתבי זכיותיו הוא תובע בסך מרובה ונוספה נחלתו שזה ימים שיש בהם שנתות והוא קובל ומתרעם ילין במדבר לינות רבות על רזא דנא צועק ואינו נענה באומרו אתם אחי שפטו נא ובין כרמי כי אנשים אחים אנחנו והמשפט לאלדים הוא ועיני ראו שעל כל כתב וכתב לפי מרחק הדרכים ומנהג המדינה ומושב הארץ ההיא מוציא עליו סך מה בין שכר הספן והכתף והחמר תקרבא דדינרי עד שבפנקסו עלה סכום ההוצאות לסך מרובה ונתקיים בו משל הקדמונים גמלא בעי קרני וכו' ועוד בה שהרבה שכר בני אדם על עסק זה ועל כן מוכרח האדם לעשות רצונו בשביל רובי תרעומות שיש לו רזא דנא וריבוי הוצאות והפסדות על כל פרק תקיעה וע"ע השאלה שלא באה חתו' בחבר עיר הנה הדבר פשוט דבמקום התובע האח' נפשינו וסביבותיה אין שם חבר עיר לשפוט בצדק דלים כפי נימוסייו הקדוש וכל גלגוליהם וישוביהם ועסקיהם ונישואיהם נגמרים ונזכרים ונעשים סובבים הולכים בלכתם ילכו ובעומד' יעמודו כפי חוק ונימוס הנוצרים ודתם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע והחכם התובע הנז' בע"ך שלא בטובתו ולא מצא מי שיעמוד בפרץ לכתוב שאלתו כנהוג וכתב ושרטט בידו ועוד לא כתב שום טענה כלל רק שלח האגרות וכתב יד העיסקא של כההר"א אנקאווה
ובראותי כל זאת אמרתי עת לעשות לה' הלוא לאמונה שכההר"א אנקאווה הנז' הוא אהוב אצלנו אחד היה אברהם הן האדם כאחד ממנו אבל מה אעשה מאחר שעמד לנגדנו דתינו הקדושה ולא כך ציונו ה' וידעתי בני ידעתי שסוף כל סוף יגמר הענין בכי טוב ובין ב' אהובים כנדון דידן לא יוצא דבר יוצא חוץ מן השורה והגם שהאח' נפשינו יזכה בדינו והוא רחום יכפר ירבה לסלוח וכל מגמתם של התובע והנתבע הנז' שניהם כוונתם לעמוד על חוג דתינו הקדושה וכולם כא' עושים מאהבה והמנוצח והנוצח שניהם שוים לטובה ושמחים ביסורים ומאן דשקלי מיניה גלימיה בבי דינא ליזמר וליזיל ומאחר שיתברר האמת לצד אחד הצד השני ברוח שפתיו יפוק רצונו ואת והב בסופה והנה זאת חקרנוה כן היה הוא התוכן הגדול העמוד החזק ומקצוע גדול אשר בית ישראל נשען עליו בדיני ממונות הוא המנהג וידוע הדבר ומפורסם הענין שבכל ערי אירופה ואסייא וסביבותיה כל עיקרי תביעותיהם וזכיותיהם ומשאם ומתנם וקיומם והעמדתם הוא ע"פ ב"י והוא עדיף יותר משטר גמור זה פשוט וכבר כתבו כל הפוסקים שפה א' לכולם דמנהג עיקר בדיני ממונות אפי' לבטל הלכה וכוותיה עבדינן וגדולה מזו חידש לנו הרב משפטי שמואל דבאגרת שכותב בין אדם לחבירו דרשינן בהו לישנא יתירא לטפויי אתא וכבר כתב הריב"ש ופסקו מר"ן בשולחנו הטהור דמדקדקין לשון השטר ולא אמרינן האי גברא לא אמיד והתוספות בערכין כתבו דמדקדקין לשון השטר כלשון המשנה ואם הדברים אמורים בהדיוטות דעלמא ק"ו בנ"ד שהתובע ונתבע גוברין גברין הם ישבו לכסא ודייקי שמעתייהו ברחבא דפומבדיתא וכ"א גבוה מחופתו של חבירו ודייק בלישניה בלשון נקייה לבלתי יתפס מאיזה קוץ שיש בו חשש כל דהו לעתיד זה מושך בקסת לתומו וזה נזהר בלשונו קולעים אל השערה ולא יחטיאו הצד השוה שבהן בודאי דדרשינן לשונם כלשון המשנה וע"ז נאמר שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם וכבר ידוע דמנהג מבטל הלכה וכמו שכתב מר"ן בחו"מ סי' תרכ"ו יע"ש ועוד דכל ענייני הסוחרים הוא על פי אגרות וכל המנהג שהוא בין הסוחרים אזלינן בתריה אף שהוא היפך הדין מידי דהוה אסיתומתא דקנייא ועיי' בזה להרב מהרש"ך ח"ג סי' ח' וכתב דאם נהגו הסוחרים שהפשרה תהיה קיימת בלא קנין מנהגם מנהג וכן כתב מהרשד"ם סי' ס"ה דאם מנהג שלא יהיה נאמן לומר פרעתי וכו' ועיי' לו עוד סי' קמ"ח וגדולה מזו כתב הרדב"ז סי' תרי"ב דאפי' אם כתב ידו אינו יוצא ממקום אחר אינו נאמן לבטל הכת"י ועוד לפי זמנינו שהמנהג בין הסוחרים שעפ"י כתב דכתוב לחבירו נתפס עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ובנ"ד מנהג הוא עיקר גדול בזה ועיי' כנה"ג חו"מ סי' קכ"א בהגהת ב"י סק"ך וז"ל מנהג דנהיגי תגרי מנהגם מנהג מהרשד"ם ומהריב"ל ומהרש"ך