SHÉÉLOT U-TESHUVOT (QUESTIONS-RÉPONSES)

Monsonégo, Yédidyah

Numéro d'objet:	23500
Date:	XIXe
Genre:	Livre Manuscrit
Lieu:	Fès
Sujet:	Questions et Réponses

Recherche dans "Notes":

MONSONÉGO Yédidiyah (?-1868). Originaire du Maroc (Fès). Fils de Raphaël Aaron Monsonégo. Rabbin à Fès, il est l'auteur de plusieurs livres de commentaires et de décisions juridiques dont Korban béné Aharon (Le sacrifice des enfants d'Aaron); Béné Tsion haikarim (Les chers enfants de Sion); des sermons tels que Michpat évyonim (Jugement des pauvres); Vé'éléh hamichpatim (Et voici les lois); Éléh tolédot Aharon (Et voici les engendrements d'Aaron); Somékh noflim (Soutien des faibles); Michpat ha'ourim (Lois de l'oracle); Michpat tsédék (Jugement d'équité); Ta'avat h'anavim (Le désir des modestes); Dévar émèt (Paroles de vérité) et Chavh'at h'aniyim (La plainte des affligés).


טופס פס"ד שהוזקקנו להעתיקו וז"ן אב"א תב"ת בענין ראובן שמת ובא בע"ח לגבות מחפצים שעשתה אשת ראובן לבתה מבעל אחר ממה שסיגלה ממעשה ידיה והיא שתעלה ש... מחל לה בהם הדין הוא שתשבע שמחל לה ותחזיק במה שבידה וא"ך אחר שתשבע האל' הנז' שבועת אל' תכלול בשבועתה שמחל לה בהם ותו לא ואין להאריך בדברים פשוטים ע"כ נמ"ך וחתום כמה"ר יוסף בירדוגו ונתקיימה לנו חתי' בא' מד"ה כראוי וח"פ תמ"ת וקיים יהודה טולידאנו ס"ט יוסף הכהן סי"ט
ועיין מהר"ם אלשיך סי' ... והרב פחד יצחק אות אלף דף מ"ה שכתב ודו"ק ע"ה יהושע ס"ט
כשמוע א' מהבע"ח של ראובן דברי הפוסק הנ"ל בא וצווח כיכרוכייא האם מעולם נשמע כדבר הזה שתהיה נאמנת האל' בשבועה על מטלטלי הבית לו' שמחל לה בהם בעלה ולאבד להבע"ח א"ך לא שבקת חיי לכל בריה וכל אחת תאמר שמה שיש לה בבית ניתן לה במתנה ויצאו הבע"ח ריקנים וע"ז נדרשתי לחוות דעתי מה יתן הדין בזה.
והנלע"ד בזה שדברי האל' הנ"ל מהבל ימעטו והמחילה שמחל לה בעלה בטילה היא ומבוטלת דאם כוונתה לו' שהיתה המחילה על החפצים שכבר עשתה ממע"י הנה מבואר בפוסקים דלא שייך לשון מחילה אלא בחוב ותביעה שיש לו על חבירו וכמ"ש מר"ן בסי' ע"ג סי"ט ומור"ם בסי' רמ"א ס"ב דלא שייך ל' מחילה אלא באדם שחייב לחבירו מעות אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו וא"ל מחול לך אינו כלום ע"כ ואם כן בנד"ז שזיכה לה החפצים בל' מחילה אינו כלום ואין לפרש שדברי האל' הנז' שכוונתה לו' שזיכה אותם לה בל' זכייה או מתנה אלא דנקטה ל' מחילה שזהו הלשון המורגל בפי ההמון לו' על דבר הניתן להם מחל לי בו דאדרבא דא היא תברתה שאחר שזהו הל' המורגל בפי ההמון לו' לשון מחילה א"ך פשוט הוא שגם בעלה שלא היה אף מהמון המשכילים אם תמצי לו' שזיכה אותם לה בודאי שבל' מחילה זיכה אותם לה שזהו הל' המורגל בפי הכל לו' על דבר שהוא שלו ואינו בידו אלא ביד חבירו לו' לו מחלתי לך בו ומה גם שדבר זה גם המשכילים והחכמים בעיניהם טועים בו ולאו כ"ע גמירי להאי מלתא ובודאי שלא היתה הזכייה אם היתה כ"א בל' מחילה וכמו שדקדקה בדבריה היא והח' הפוסק הנ"ל המחזר אחר זכותה שפעמיים ג' נקט בלישניה ל' מחילה ואם כוונתה לו שהיתה המחילה על מעשה ידיה לו' שמחל לה במע"י כדי לתתם לבתה לצורך נדונייתה גם בזה לא תצדק בטענתה דהא אפי' בהקדש קי"ל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכמ"ש בא"ה סי' פ"א במקדיש מעשה ידי אשתו ע"ש וכ"ש במחילה דגרע טובא דהגם דבדבר שלב"ל אם הוא דרך הקנאה אם באו לעולם ותפס לה מפקינן מיניה וכמ"ש בסי' ר"ט ס"ד עכ"ז במחילה לא מהני ואפי' תפס מפקינן מיניה מהטעם שכתב מר"ן ומור"ם כנז' דלא שייך ל' מחילה אלא בחוב ותביעה כנז' ולא עדיף דבר שלב"ל מדבר שבא לעולם דלא מהני ביה תפיסה וכן מבואר ממ"ש הסמ"ע בסי' רמ"ה על מ"ש מר"ן בס"ג המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל ע"ך כתב הסמ"ע סק"י וז"ל כבר נתבאר דלא שייך ל' מחילה אלא בדבר שביד חבירו ואינו בעין וצ"ל דה"נ איירי דנתן לו במחילה ובמתנה בל' המועיל ולא בא כאן לדקדק בלשון הנתינה אלא ללמדנו אימת יכול לחזור בו ע"ש הרי דבדבר שלב"ל אף אם תפס מפקינן מיניה אם לא אמר ל' המועיל ואין להתעקש ולו' דמר"ן מיירי בדבר שבא לעולם ולכך לא מהני תפיסתו אם לא אמר ל' המועיל משום דדבר שהוא בעין לא שייך בו לשון מחילה וכמ"ש אבל בדבר שלב"ל שאינו בעין וכגון מה שתסגל ממע"י שייך ל' מחילה לענין אם תפס כמו במקח וממכר זה אינו דהא מלבד דאין לדברי מר"ן מובן על מ"ש אבל קרקע לא אפי' דר והחזיק בה ואי מיירי בדבר שבא לעולם למה לא קנה אחר שהיה לשון המועיל וכמ"ש הסמ"ע ודר והחזיק מה נשאר עוד עוד זאת דדברי מר"ן הם לקוחים מתשו' הרשב"א שהביא בב"י ודברי הרשב"א מוכרחים הם דבדבר שלב"ל מיירי וכמו שסיים שם בדבריו על חלוקת הקרקע וז"ל ואעפ"י שדר והחזיק לפי שקרקע לא שייך בו תפיסה דקרקע בחזקת בעלים עומדת ואפי' בהקנאה כן הדברים כמו שאמרתי דהא מוכר פירות דקל לחבירו אם שמט ואכל מה שאכל אכל משום דבשעה שאכל ולא מיחה ולא חזר בו אותה שעה רואין אותו כמוחל עכשיו ע"ש מבואר נגלה דבדבר שלב"ל מיירי דהגם שהנכסים אפשר שישנן בעולם הנטילה שיטול מנכסיו אינה בעולם דאפשר שלא יטול והו"ל כמו שאמר קרקע זה לכשאקננו יהיה הקדש דאינו כלום וכמ"ש בסי' רי"ב ס"ט משום דקנין בית הוה דבר שאינו בידו ואינו בא ממילא וכמ"ש שם הסמ"ע מבואר מזה דגם בדבר שלב"ל אף אם תפס אין תפיסתו כלום אם לא אמר ל' המועיל כפי"ה דהיינו שצריך שימחול לו כל דין ותביעה שתהיה לו עליו כשיטול איזה דבר מנכסיו ומה"ט נמי אף אם נאמר שמחל לה בידיה למעשיהן מה שלא יעלה על לב שידקדק המוני א' בדבריו כל כך לו' לשון מתוקן עכ"ז לא מהני ל' מחילה דהו"ל כמוחל לחבירו בדקל לפירותיו דאינו כלום ואף אם תפס מפקינן מיניה אחר שלא אמר ל' המועיל דהיינו שימחול לו בתביעה שתהיה לו עליו כשיאכל הפירות וכמ"ש ואם נאמר שהיתה המחילה בל' סילוק דהיינו שסילק עצמו ממע"י סילוק מהני אפי' לדבר שלב"ל וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ח וז"ל וכן לסלק עצמו וכוחו מדבר שלב"ל הואיל ועדיין לא זכה בו ע"ך הא נמי ליתא דהרי כתב הסמ"ע שם דהכא מיירי בדבר שעדיין לא זכה בו אבל בדבר שכבר זכה בו לא מהני בו סילוק בתנאי בעלמא כ"א בקנין גמור ע"ש וכן מבואר בא"ה סי' צ"ב שאם כתב לה אחר הנישואין דין ודברים אין לי בנכסייך צריך לקנות מידו ואז יהיה מכרה ומתנתה קיימים ע"ש וכתב הב"ש משום שאחר הנישואין ידו כידה או עדיף מידה ולא מהני אמירה וצריך קנין ולא שייך לו' כאן מחילה א"ץ קנין דלא שייך כאן מחי' כיון דיש לו חלק בגוף הקרקע ע"ך והכא נמי במע"י שהם משועבדים לו תחת מזונותיה לא מהני בהם סילוק באמירה בעלמא אחר הנישואין כ"א בק"ג וזה פשוט
וגדולה מזאת כתב הרה"ג כמוהרד"פ ב"י זלה"ה בתשו' שאלה ע"ע הבעל שסילק עצמו ממע"י אשתו וכשבא הבע"ח לגבות חובו מהחפצים שבבית אומרת שכל החפצים ממע"י והשיב וז"ל תשובה מב' טעמים נר' שאין לה זכות א' דקי"ל חזקה כל מה שנמצא ביד האדם הוא שלו וכמ"ש בסי' צ"ט ס"א דאף שיש לו מגו שיכול להחזירם וכו' ב' דאעיקרא דדינה פירכה דאפי' תביא עדים ברורים [dh 113 bis] משמע' הן כיון דקי"ל שתקנו מע"י כנגד מזונותיה לאו כל כמיניה לחוב לאחרים לזונה ותטול מע"י וה"ז דומה למחליף נכסיו עם אחר שאין הלוה יכול לו' נכסים אלו שאתה נוטל הם של פ' שאומר לו הבע"ח תן לי מה שנתת לו בעדם וכיון שחפצים אלו לא עשתה אותם אלא מפני שהיה נותן לה בעלה מזונות שאז מצאה מקום לעשות חפצים אלו לא זכתה בהם ולא אמרו חז"ל אלא יכולה לו' איני ניזונית ואיני עושה אבל לו' אני ניזונית ואיני עושה לא ואפי' ירצה הבעל לא מהני לגבי בע"ח דהו"ל מבריח נכסים מן הראוי להם שתקנה קבועה היא לא יחרך רמיה צידו עכ"ל והגם דדברי הרב ז"ל קשים לשמוע דמעשים בכל יום כשיהיה הסילוק בקנין ובהעדאת עדים שיעידו שחפצים אלו סיגלה אותם ממע"י דזכתה בהם וליכא מאן דפליג בזה עכ"ז נקיטינן מיהא מדבריו לנד"ז דליכא לא זו ולא זאת דליכא מאן דפליג דלא זכתה ולו יהי אלא ספק אם היתה הזכייה בל' המועיל כפי"ה או לא הרי זה ספק בתקנה וכל ספק בתקנה העמידהו על ד"ת שהרי מד"ת אפי' במטלטלין יש דין קדימה אפי' מכר או נתן אלא משום תק"ה תקנו שלא לטרוף ממטלטלין שמכר או נתן וכל היכא דאיכא ספק במכר ובמתנה העמידהו על ד"ת וכ"ש שיש כמה מרבוותא דסוברים שבמתנה לא עשו תק"ה ודומה לזה ממש כתב הרב כנה"ג בסי' ס' הגהב"י אות יו"ד ע"ע הבעל אם יורש הוי או לוקח הוי וז"ל הצ"ל אבל כשכתב מטלטלי אגב מקרקעי דמדינה גבי אפי' מטלטלי דלקוחות לא העדיפו כח דשמא בעל לוקח הוי שלא לגבות ממנו מטלטלין המשועבדין מפני התקנה כיון דמדינה אפי' לוקח גמור גבי מיניה ואיכא למימר לא עשו תק"ה אלא בודאי לוקח אבל לא בספק לוקח ולכן אוקמוה אדינה דאורייתא דגבי ממטלטלין המשועבדין כששעבדן באגב עכ"ל הרי מבואר דכל שיש ספק בלוקח אם הוא לוקח גמור או לא מוקמינן לה אדינה וגובה ממנו הבע"ח ששעבדן לו באגב ועיי' עוד שהם בהגה"ט אות ך' ואם כן בנד"ז שקדם שעבוד הבע"ח לקניית חפצים אלו שמקרוב קנו אותם ויש ספק בזכייה זאת אם היתה כדין או לא העמידהו על ד"ת ומשתעבדין לבע"ח ועיי' עוד בהריב"ש סי' ק"ס והביאו מר"ן בב"י סי' ר"ן מחו' ג' ומור"ם ס"ג וז"ל ומה שאמרת שקודם בוא היורש החזיקו עניים בחלקם אין זו חזקה אלא תקיפא במה שאינו שלהם שהרי היורש הבא לירש מחמת קורבה חזקתו בנכסים ברורה וההקדש בא לזכות מכח הצוואה שהיא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ואפשר שאם הספק היה בשניהם כגון שזה לא בא מחמת קורבה וירושה דממילא אלא ששניהם באים לזכות מכח הצוואה ויש בה ספק אז היה אפשר שתועיל להקדש התפיסה במטלטלין אבל לא בקרקעות שאין תפיסה מועלת בהם וכו' והרמב"ן ז"ל סובר דאפי' בלא עדים אין תפיסה מועלת אלא כשהספק הוא מחמת הכחשה אבל כשהספק הוא מחמת הדין וכו' בין תפס בעדים בין שלא בעדים מוציאין מידו וטעמא דמסתבר הוא וכו' עכ"ל הצ"ל מבואר מזה דאם הספק הוא בעיקר הדין כנד"ז שהספק בעי' הזכייה אם היתה כדין או שלא כדין ביען שגם האל' הנז' אינה טוענת בריא שהיתה כדין רק טענתה היא כמ"ש הח' הפוסק למעלה אלא שאנו רוצים לצדד צדדין לתקן דבריה ומידי ספיקא לא נפיק אם כן אם תהיה התפיסה בלא עדים אין תפיסתה תפיסה ומוציאין מידה ונותנין להבע"ח שברור שעבודו וכמ"ש
ועוד אני אומר אף אם נאמר שהיתה הזכייה באו"ה כפי"ה עכ"ז כ"ע שלא נתנה אותם לבתה בחיי הבעל זכו בהם הבע"ח שהרי לפי תקנת נ"ן שתקנו שכל הנמצא לו ולה במצ"פ יחלוקו אחר פריעת כל החובות א"כ הגם שיהיו שלה לגמרי וניתנו לה בהחלט עכ"ז הבע"ח קודמים כ"ע שלא פירש בפי' בעת המתנה ע"מ שלא יכנסו לכלל חלוקה כמבואר בתקנות נ"ן וגם למנהגינו שיכולה האל' לומר כלי אני נוטלת ולא תכנס עם היורשים לכלל חלוקה ולא יטלו בהם הבע"ח כלום היינו דוקא בנכסי נדונייתה שאינם משתעבדים לבע"ח בחיי הבעל דזהו הטעם שנתנו מתקני תקנה זו דאחר שלא נשתעבדו לבע"ח בחייו היאך ישתעבדו לאחר מותו וזה דוקא שייך בחפצי נדונייתה שאינם משתעבדים לבע"ח בחייו אבל במעשה ידיה שהם משתעבדים לבע"ח וכמ"ש הרב"י בסי' קי"א מחו' ט' בשם סה"ת שער ו' בשם הרי"ף הביאו הרב כנה"ג בסי' צ"ג הגה"ט אות מ"ד ע"ש א"ך פשוט הוא שאינם נכללים עם כלי נדונייתה לו' בהם כלי אני נוטלת וזה פשוט וכל זה לכשנניח שתפיסתה תפיסה כפי"ה וכ"ש אם נאמר שאין תפיסתה תפיסה אחר שחפצים אלו שם נמצאו ושם היו בבית המת מכלל נכסיו וכמ"ש הריב"ש בסי' ק"ז ושס"ד והביאו הרדב"ז בסי' רע"ה והרב"י ומור"ם בא"ה סי' צ"ג שהנכסים שהם בבית הבעל אעפ"י כשמת הבעל נשארו הנכסים בידה ואהלים כאשר המה אין זו תפיסה של כלום שכל התופס צריך תפיסה גמו' שיקנה הדבר בא' מדרכי הקניות ע"ש ויש כאן מקום להאריך בפרט זה אלא שאין אנו צריכין לזה
באופן שמכל צד נראה שאין בתפיסת האשה כלום וחייבת היא לתת החפצים הנז' להבע"ח לפרעון חובותיהם זהו הנלע"ד בזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות ולראיה ח"פ באדר ש' ודל לא תהד"ר בריבו לפ"ק והכל שריר ובריר ויציב וקיים ע"ה יוסף הלוי סי"ט
כבר השבתי להחכם הנז' על דבריו אלו באורך הלא הם כתובים בקונטרס אחד באורך כה דברי העבד ידידיה מונסונייגו יסט"א
והתשובה היא קונטריס משפט האורים בדף ק"ח וק"י וקי"א וק.. והן אמת שמהטעם האחרון שכתב רב אחאי הדין עמו שיכנסו לכלל חלוקה כל זמן שלא התנה שלא יחול עליהם שום שעבוד בע"ח כפהד"ן אפי"ה לאחר מיתת הבעל יכנס הכל לכלל חלוקה ואם יש בע"ח על הבעל ידו נטויה ליפרע מהם בחובו וכן המנהג פשוט זולת אם היתה המתנה בתנאי מפורש באו"ה כפה"ד דהיינו על מנת שלא יכנסו לכלל חלוקה ולא יחול עליהם .. ואין כאן מקום להאריך ידידיה